הרבי מלך המשיח שליט"א חי וקיים בגוף גשמי

חיים נצחיים בנשיא דורנו

‏מזה מובן החידוש דדורנו - הדור התשיעי לגבי כל הדורות שלפני זה, עד לדור שלפנ"ז [=שלפני זה] ‏(דור השמיני): מכיון שהגאולה לא באה אז בפועל, ה"בא אל פרעה" (הגילוי ד"אתפריעו כל ‏נהורין" למטה) לא היה בתכלית השלימות כנשמה בגוף בריא (היתה הסתלקות הנשמה מן ‏הגוף וגם הנשמה בגוף היתה במצב ש"הדיבור הוא בגלות" וכו'), משא"כ [=מה שאין כן] בדורנו זה - הדור ‏האחרון לגלות ודור ראשון לגאולה - נעשה תומ"י [=תיכף ומיד] "נתלו המאורות", שלא זו בלבד שלא חסר‏ ח"ו במאורות הגדולים דגילוי תושב"כ ותושבע"פ [=תורה שבכתב ותורה שבעל פה], אלא אדרבה - מתווספת שלימות נעלית ‏יותר [לא באופן ד"כבד פה מאורייתא שבע"פ וכבד לשון מאורייתא שבכתב, בהיותו למעלה ‏מזה], באופן שכנשמות בגופים מקבלים בפנימיות "אתפריעו כל נהורין" ש"נתלו" עתה, עי"ז ‏שמשיח צדקנו בא מיד, "שלח נא ביד תשלח" וילמד תורה את כל העם כולו, עד "תורה חדשה ‏מאיתי תצא".

‏(משיחת ש"פ בא תשנ"ב - מוגה)

בני ישראל מבטלים את עניין המיתה

‏והנה, מה שמשה כתב "וימת שם משה" לפני הסתלקותו - אין זה פלא, מכיון שכתב ע"ש ‏העתיד: אבל, עדיין דרוש ביאור והסבר - בפנימיות הענינים - מהו הפירוש והתוכן דכתיבת ‏הפסוק "וימת שם משה" ע"י משה, שמשה עצמו כותב אודות מיתתו - דבר והיפוכו?!

‏ויש לומר, שבכתבו "וימת שם משה" היתה כוונתו של משה שבנ"י יפעלו (ע"י תפלתם ‏ובקשתם כו') לבטל ענין זה (בפשטותו). ועד"ז בכמה ענינים בלתי-רצויים שנכתבו בתורה - ‏שהכוונה בזה היא, לעורר את בנ"י שע"י עבודתם יבטלו ענינים בלתי-רצויים אלו, ולא עוד,‏ אלא, שהקב"ה עוזרם שיוכלו לבטלם, ועד שיש ענינים שהקב"ה בעצמו מבטלם.

‏(משיחת ש"פ וילך תשמ"ט - מוגה)

הממוצע המחבר

‏משה רבינו שהוא הממוצע המחבר בין הקב"ה ובנ"י, "אנכי עומד בין ה' וביניכם", וממוצע צריך

‏להיות בו שני הענינים שהוא מחבר:

‏‏על "איש האלוקים" אומרים חז"ל "אם אלקים למה איש ואם איש למה אלקים כו', מחציו ‏ולמטה איש מחציו ולמעלה אלקים". ובהיות אצלו שני ענינים אלו - "איש (ו)האלקים" - יש בכח ‏משה לחבר אלקות עם העולם (כפי שהיה בגלוי במשכן משה),‏.. כיון שאצל משה (ממוצע המחבר) היו שני הענינים ("משה" ו"איש האלוקים") - שלכן ישנו ‏אצל משה למטה ענין הנצחיות והקביעות (כח הבל"ג[=הבלי גבול]) בגלוי . . נצחיות במשה עצמו, ש"משה לא ‏מת" (ובכל דור ודור ישנו אתפשטותא דמשה, נוסף על בחי' משה שבכל א' מישראל).

‏(משיחת ש"פ צו תנש"א - מוגה)

אלוקות מתגלת לגוף גשמי

‏כדי שיהודי כאן למטה יהי' קשור עם הקב"ה ויעבדהו כראוי עם כל כחות נפשו, גם עם ‏שכלו ורגשותיו, הרי זה כאשר האלקות "נמשכת" כביכול כאן למטה, עד לאופן של "לידע ‏שיש שם אלקה", לדעת - בנוסף על להאמין שיש שם אלקה, שזה בדרגת האלקות כפי שהיא מצ"ע[=מצד עצמה], פשוטה בתכלית הפשיטות, ‏אלקות מתגלה ל"איש" למטה, נשמה בגוף, ומתלבשת בו ביחוד נפלא עד בדוגמת משה ‏שהוא "איש האלקים", איש שאפשר לראותו ולשמוע אותו.

‏(תרגום מלקו"ש חכ"ד עמ' 6)

אין שינוי דגניזה

...ע"ד אבן השתי´ - שנמצאת במקום מסוים בעולם הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים (אפי´ לא השינוי דגניזה, כהארון שנגנז וכיו"ב[=וכיוצא בזה]), ע"ד שופט ונביא שקיים (נצחי) בכל דור (כסימן לגילוי אלוקות בעולם באופן תמידי) - שממנה הושתת כל העולם כולו.

(סה"ש תשנ"א חלק ל"ה עמ´ 206)

מציאות של נשמה בגוף

‏‎. .‏ ואף שבהמשך הכתוב נאמר "לפני מותו", הרי, מובן וגם פשוט, שבימינו אלה, לאחרי כל ‏מה שעברו במשך הדורות שלפנ"ז ויצאו י"ח [=ידי חובת] כל הענינים הבלתי-רצויים (כמובא גם בדרושי ‏אדמו"ר האמצעי), אין עוד ענינים של ירידה כו' (כולל גם שלילת העניין ד"מאן דנפיל מדרגי' ‏איקרי כו'"), ובמילא, ישנה מציאותו של משה - "גואל ראשון הוא גואל אחרון" - נשמה ‏בגוף באופן נצחי.

‏‏(התוועדויות תש"נ ח"א עמ' 89)

משה רבינו של דורנו

‏גילוי בחינת האמונה וחיזוקה הוא ע"י משה ומבואר בהמאמר, ‏דאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, ומבאר שבזמן גזירת המן היה מרדכי ‏בחינת משה שבדורו. ועי"ז פסק הדין על עצמו, שבדורנו הרי הוא הוא משה ‏רבינו שבדורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, והוא הזן ומפרנס את ישראל ‏בענין האמונה.

‏אמנם גילוי בחינה זו בישראל בהיותם נשמות בגופים, הוא ע"י שציווי זה ‏יבוא ג"כ ממשה רבינו כפי שהוא נשמה בגוף. וי"ל [=ויש לומר] בדרך אפשר, דלכן נאמר ‏ואתה תצוה סתם לא בשם ה' כי הציווי צריך לבוא ממשה רבינו כפי שהוא ‏נשמה בגוף.

‏(סה"מ תשמ"א עמ' 155)

לוחם מלחמות ה' ומנצח

‏עאכו"כ [=על אחת כמה וכמה] לאחרי ה'וינצח' ‏הרי משיח צדקנו צריך להיות דוקא נשמה בגוף בעולם הזה הגשמי, "מן ‏הארץ", כמבואר ברמב"ם בהלכות "מלכים ומלך המשיח ומלחמותיהם",.. ‏עאכו"כ לאחרי ה'וינצח', הנצחון של משיח צדקנו על כל הענינים המנגדים,

‏. . ועוד ועיקר - דמכיון שגם ענין זה ('וינצח') ישנו כבר.

‏(שיחות קודש תשנ"ב ח"א עמ' 318)

‏נשמה בגוף באופן גשמי

‏ופס"ד ברור ברמב"ם: "כל מי שאינו מאמין בו (במלך המשיח, "מלך ‏מבית דוד כו'", נשמה בגוף בעוה"ז [=בעולם הזה] הגשמי) או מי שאינו מחכה לביאתו, לא ‏בשאר נביאים בלבד כופר אלא בתורה ובמשה רבינו"!

‏(התוועדויות תשמ"ו ח"א עמ' 155)

משיח - נשמה בגוף גשמי

‏דהנה ידוע שישנם ג' מדרי' משה חנוך ומשיח, דמשה הנה אף שמת מיתת ‏נשיקין מ"מ [=מכל מקום] הנה גופו טעון קבורה שנקבר בהר נבו, וחנוך הוא למעלה מזה ‏דכתיב בי' ואיננו כי לקח אותו אלקים, מ"מ הנה גופו נשתנה, ואמנם משיח ‏יהי' נשמה בגוף גשמי וגופו הגשמי יהי' מקושר ומיוחד בלמעלה מעלה עד ‏אין קץ

‏(סה"מ תשי"ד -הוצאה תשמ"ה- עמ' רלט)

להגיד את האמת בלי להתבייש

‏לכאורה יכול לבוא מישהו ולטעון: דיבורים אלו הם "ווילדע רייד" [="פראיים"], אשר, ‏בכל הזמנים והדורות שלפנינו לא נאמרו, ומה מדברים לפתע דיבורים כאלו, ‏כיצד יגיב העולם לשמע דיבורים כאלו?! ובכן, לכל לראש צריכים לדעת ‏שאין מה להתפעל מהעולם, מה יאמרו וכו':

‏‏מכיון שכן הוא האמת ע"פ תורת אמת, יש להכריז על כך באופן גלוי.

‏ויתירה מזה - המצב כיום הוא שגם העולם מוכן לקבל זאת, צריכים רק ‏לבוא ולומר באופן גלוי.

‏ועד"ז כאשר נשמעת טענה בעולם ש"ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא" - אזי ‏צריכים לומר בפירוש את המציאות האמיתית ע"פ תורה, ואין מה לחשוש ‏כיצד תהי' התגובה כו', מכיון שהעולם מוכן לקבל את הדברים.

‏וכמו כן כאשר עושים אסיפות כדי לדרוש ולחקור בנוגע לאופן ההנהגה ‏של העם היהודי - אין מה להתפעל כו', ואדרבה, צריכים לומר להם בפשטות ‏שיעיינו ב"בייבל" (דבר המקודש גם אצלם), בדבריו של ישעי' הנביא אודות ‏ענינו של עם ישראל - "עם זו יצרתי לי (למען) תהלתי יספרו"!

‏וכאמור, העולם נמצא במצב כזה שהוא מוכן לקבל דברים אלו: צריכים ‏רק לאומרם, בדברים היוצאים מן הלב, שאז, פועלים הדברים פעולתם, ‏ובאופן שהפעולה היא בדרכי נועם ודרכי שלום, מבלי שיהי' צורך לבטל איזו ‏התנגדות (ועאכו"כ שאין צורך במלחמה) - כפי שראו במוחש כל אלו שעסקו ‏בזה.

‏(התוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 209)

(כל ההדגשות בשיחות אינן במקור)