ט' כסלו: תולדות חייו של כ"ק אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש

ביום ט' כסלו תקל"ד נולד כ"ק אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש הנקרא על שם כ"ק אדמו"ר הרב המגיד ממעזריטש ובליל הברית הזכיר אדמו"ר הזקן את אשר אמר לו רבו • ביום רביעי ט' כסלו תקפ"ח התחיל לומר חסידות על הפסוק "אחרי ה' תלכו" בהתלהבות עצומה והסתלק בגיל 54 • הכתבה המלאה

לידתו

לאחר 14 שנה מיום חתונתו של אדמו"ר הזקן, בהם נולדו לו רק בנות. ביקש ברכה ממורו, כ"ק אדמו"ר הרב המגיד ממעזריטש שיזכה לבן. אמר המגיד לאדמו"ר הזקן: "במה יזכה נער את אורחו" – ע"י הכנסת אורחים זוכים שייוולד נער.

לפני הסתלקותו גילה כ"ק אדמו"ר הרב המגיד ממעזריטש לאדמו"ר הזקן את הסדר של "שלום בן זכר" ואמר לו שייוולד לו בן, שיקרא לו על שמו ובלילה לפני הברית זכור ותזכיר את שאמרתי לך הלילה.

שנה לאחר מכן ביום ט' כסלו תקל"ד נולד רבי דובער – אדמו"ר האמצעי – הנקרא על שם המגיד ממזריטש ובליל הברית, בנוכחות ר' מנחם מענדל מויטבסק ורבי אברהם מקליסק הזכיר אדמו"ר הזקן את אשר אמר לו רבו.

בפעם הראשונה שרחצו את התינוק, נתן האדמו"ר הזקן חתיכת בד מיוחדת שהייתה שמורה אצלו בכדי לחתל בה את ר' דובער.

נישואין 

אביו בחר עבורו שידוך, את בתו של מלמד עני מהעיירה יאנאוויטש, שהתאונן בפניו כי ראשו טרוד כיצד יחתן את שלושת בנותיו שהגיעו לפרקן ועל כן אינו יכול להתפלל בכוונה הנדרשת מחסיד. אדמו"ר האמצעי שהשתוקק לשמוע את דרושי החתונה שיגיד אביו, רצה בשידוך שיבוא לפועל במהירות האפשרית, ובגיל 14 בשנת תקמ"ח נשא את הרבנית שיינא לאישה.

קבלת הנשיאות 

לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הזקן בכ"ד טבת תקע"ג, אך טבעי היה כי בנו הבכור, אדמו”ר האמצעי, ימלא את מקומו. ואכן, החסידים רובם ככולם היו תמימי דיעים כי אדמו”ר האמצעי הוא הרבי ממלא המקום.

בכתובים לא מוזכר דבר על סירוב כלשהוא של אדמו”ר האמצעי.

בתקופה שלאחר ההסתלקות, שהה תקופה מסוימת בעיר קרמנצ'וג שברוסיה הלבנה (כיום באוקראינה), כיוון שמחמת המלחמה הבתים של משפחת אדמו”ר הזקן בליאזנא עלו באש ונשרפו עד תום.

בשלושת החודשים הראשונים שלאחר ההסתלקות, קמה התעוררות גדולה בין חסידי חב”ד בכל מדינת רוסיה. חסידים בכמה ערים מרכזיות ברוסיה שלחו משלחת אל רבנו האמצעי וביקשו ממנו שיקבע את דירתו באחת הערים שברוסיה. חסידי רוסיה הלבנה גם הם שלחו משלחת לבקש את הרבי לשוב לרוסיה הלבנה ולקבוע בה את משכנו באחת מהערים שימצא לנכון.

המשלחת מרוסיה הלבנה גברה, ולאחר חג השבועות תקע"ג עזב רבינו האמצעי את קרמנצ’וג, והחל במסע מיוחד לרוסיה הלבנה – מסע שהיוה את קבלת הנשיאות בפועל, מעין “מסע הכתרה”.

כשלושה חודשים ארך מסעו של רבינו האמצעי מעיר לעיר עד בואו לויטבסק. אל המסע הצטרפו חסידים רבים שהתלוו לרבי כל הדרך הארוכה. בכל מקום שהגיע, אמר הרבי מאמרי חסידות עמוקים וקיבל חסידים ל’יחידות’.

בכל אתר ואתר התקבל הרבי בכבוד גדול לא רק על ידי יהודים, כי אם גם על ידי פקידי מימשל ופקידי המשטרה שקיבלו הוראה ממשרד הפנים, להדר בכבודו של הרבי – בנו של רבנו הזקן, שעשה רבות לטובת ארץ המולדת בכך שסייע במאמץ המלחמה כנגד נפוליון הצרפתי.

בתום המסע בחר רבינו האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, אליה הגיע יחד עם אלפי חסידים ביום הבהיר, ח"י אלול תקע"ג.

מליובאוויטש החלה תורתו לפוץ בכל ערי רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאויטש הלך וגדל. לשמחתם של החסידים אין קץ.

שנה חלפה מאז שקבע את מקום מגוריו בליובאוויטש, ורבים מזקני החסידים שהסתופפו אצל אביו אדמו”ר הזקן, החלו להגיע אליו לשמוע ממנו חסידות. כולם היו מלאי התפעלות מהנהגתו של הרבי החדש, שכן אדמו”ר האמצעי היה אומר חסידות בשפע רב כדרכו בקודש. לעיתים היה אומר חסידות מספר פעמים באותה שבת, ובכל פעם כמה שעות. בחג השבועות של אחד השנים, אמר הרבי 11 פעמים חסידות ביום אחד! ועל כך אמר לו דודו רבי יהודה לייב (אח אדמו"ר הזקן) “לאו כל מוחא סביל דא”.

בימי נשיאותו התרבה מספר החסידים, הוכפל ושולש לעומת מספרם בימי רבינו הזקן. זקני החסידים סיפרו כי בשנה הראשונה לנשיאותו נתווספו ברוסיה הלבנה לבדה חמש-עשרה אלף חסידים, ובשנה השניה, תקע”ה, כל פלך צ’רניגוב הפך למרכז חסידות ליובאוויטש.

על חג גאולתו יפורסם בטור בנפרד.

בית כנסת חב״ד בחברון

כאשר עלו חסידי חב”ד לחברון בשנת תקפ"ג, קנה האדמו”ר האמצעי חדר או שניים מחדריו של בית הכנסת הספרדי ‘אברהם אבינו’, והקצום לבית הכנסת מיוחד עבור חסידי חב”ד.

בית כנסת אדמו"ר האמצעי בחברון הוא בית הכנסת החב”די העתיק ביותר בארץ הקודש, ואולי בעולם כולו. הוא נקנה מכספו של האדמו”ר האמצעי.

תורתו

בדרך כלל, נהג אדמו"ר האמצעי לומר חסידות בהמשכים פעמיים בשבת, ולפעמים שלוש פעמים באותה שבת, כאשר בכל פעם ארך הדבר בין שלושת-רבעי השעה לשעה.

ביום כיפור היה אדמו"ר האמצעי אומר שלוש פעמים חסידות, בערב יו"כ בבוקר לאחר תפילת שחרית – בערב יום כיפור נהגו להתפלל מוקדם מאוד – מוצאי יום-כיפור, ולמחרת יום-כיפור לפני התפילה.

מנהגו של אדמו"ר האמצעי היה להוציא בכתב את דרושיו בסמיכות לזמן אמירתם. כנראה לכן לא קיימים הרבה "הנחות" שכתבו שומעי דבריו ממאמריו, וכיון שבהזדמנויות רבות לא מסר את רשימת דברי עצמו אלא את ההנחה שלו ממאמר אביו אדמו"ר הזקן שעליו היה מיוסד המאמר שלו, חסרים החידושים שהוסיף אדמו"ר האמצעי באותם מאמרי אביו שחזר אז.

ברוב מאמריו שכתב בעצמו דייק אדמו"ר האמצעי בדרך כלל לכתוב בסגנון של דרוש אביו רבינו הזקן שעליו מיוסד מאמרו, ובין הדברים להוסיף את ביאוריו והסבריו. סגנונו בדיבור לא היה דוקא בסגנון דרוש אביו אדמו"ר הזקן, אלא היה מאריך הרבה בהסברת הענינים בסגנונו המיוחד לו.

ספריו של אדמו"ר האמצעי 

חלק גדול מהדרושים שאמר אדמו"ר האמצעי, הדפיסם בעצמו בספרים שהוציא לאור במשך שנות נשיאותו, וכנראה שינה סגנונם לסגנון של ספר לפני ההדפסה, ואלה הם (על סדר הדפסתם):

א) שער התשובה והתפלה ח"א – נדפס בשנת תקע"ז.

ב) שער התשובה והתפלה ח"ב – נדפס תקע"ח.

ג) דרך חיים – תקע"ט.

ד) נר מצוה ותורה אור (שער האמונה ושער היחוד) – תק"פ.

ה) אמרי בינה – תקפ"א.

ו) עטרת ראש – תקפ"א.

ז) שערי אורה – תקפ"ב.

ח) תורת חיים (בראשית – חיי שרה) – תקפ"ו.

מלבד ספרים אלה שהדפיס רבינו בעצמו, נדפסו לאחר הסתלקותו עוד ספרים רבים מתוך כתביו:

ט) תורת חיים בראשית חלק ב' (תולדות – ויחי) – תרכ"ו.

י) פירוש המלות – תרכ"ז.

יא) תורת חיים שמות – תש"ז.

יב) סדרת מאמרי אדמו"ר האמצעי על התורה, נ"ך, דרושי חתונה וקונטרסים (י"ח כרכים – תשמ"ה-תשנ"א).

הסתלקתו

אדמו"ר האמצעי רמז לחסידים על הסתלקותו באומרו כי מרומזות גזירות על שנת תקפ"ח, ופעם אמר כי אביו נלקח לפטרבורג (בפעם השניה) בגיל 54 ואז בחר ביסורים וכפי הנראה השאיר לו את האפשרות השניה – הסתלקות. לאחר הימים הנוראים בחזרתו לליובאוויטש, חלה ונאלץ לשהות בנעז'ין. חוליו התגבר וכאשר נגעו בו היה מתעלף, כך עד ח' כסלו. אז רצה לכתוב חסידות בענייני חנוכה וכיון שלדבריו כל העולם שרוי בצער, לא רצה להתענג ועל כן לא כתב. אמר לחסידיו ללכת לבתיהם בשמחה ולומר "לחיים". בלילה התעלף רבות, ביקש להלבישו כתונת לבנה, פניו האדימו והחל לשבח וללמד זכות על כלל ישראל. ביקש שוב מהחסידים להיות שמחים, כי השמחה ממתקת דינים. ביום רביעי ט' כסלו תקפ"ח התחיל לומר חסידות על הפסוק "אחרי ה' תלכו" בהתלהבות עצומה, לפני עלות השחר סיים במילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים" והסתלק בגיל 54.

משפחתו

אביו: אדמו"ר הזקן. אמו: הרבנית סטערנא. רעיתו: הרבנית שיינא.

בניו: רבי ברוך. רבי מנחם נחום.

בנותיו: הרבנית שרה, הרבנית ביילא, הרבנית חיה מושקא, דבורה לאה (בת אדמו"ר האמצעי), הרבנית ברכה, הרבנית מנוחה רחל, הרבנית שרה, הרבנית אסתר מרים.