סיום מחזור ה44 בלימוד הרמב"ם ע"י הרב מנדי גבאי

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

אנחנו נסיים עכשיו את הרמב״ם ונגיד איזו נקודה מההדרן שהרבי אמר הרבי הוציא לאור בשנת תשמ”ט, שזה גם קשור גם להדרן שהרבי הוציא לפני כן, זאת אומרת ההדרן שהרבי הוציא לסיום הראשון בשנת תשמ”ה, בעצם היה מורכב משיחה שהרבי בעצמו סיים את הרמב״ם בתשל”ה, ויש שם הרבה דברים מקבילים. נקרא את ההלכות האחרונות, ונסביר.

ההלכה האחרונה ההלכה ה', "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר, ולא ייהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם. שנאמר כי מלאה הארץ דעה את השם, כמים לים מכסים. נשלמו הלכות מלכים והחיבור כולו, ברוך שאמר והיה עולם בפרטו ובכללו, תם ונשלם, שבח לכל בורא עולם".

כידוע היחודיות של החיבור הזה - היד החזקה, מה שאין בשום חיבור הלכתי; בשונה מהשולחן ערוך, כמו שהזכיר הרב פורטמן, ובשונה מכל חיבור אחר שמקיף את ההלכות היהודיות, זה הספר היחיד שמקיף את כל ההלכות שנוגעות למעשה גם לעתיד לבוא בזמן בית המקדש והגאולה.

ההלכות המפורסמות ביותר שעכשיו סיימנו אותן לא נמצאות בשולחן ערוך מה יהיה בגאולה ומה יעשו ואיך יזהו את משיח וכו', מכיוון שזה לא נוגע למעשה בפועל לחיים היהודיים בזמן הגלות.

אבל הרמב״ם מכניס בחיבור הזה את כל התורה כולה. התקנה של הרבי שליט"א מלך המשיח בלימוד הרמב"ם היא אחדות ישראל סביב התורה. כשיהודי לומד במסכת מסוימת בגמרא, וגם האחר לומד מסכת מסוימת בגמרא, עדיין הגמרא לא נוגעת בכל התורה כולה. כשאנחנו לומדים כל ספר תורני אחר, שבוודאי זה דבר טוב, אבל יש כאן חיסרון באחדות. כאשר כל היהודים ביחד לומדים את החיבור הזה, שהוא מקיף את כל התורה כולה, אז כל יהודי שמשתתף בתקנה וזוכה להיות שותף בהוראה הזו של הרבי שליט”א המלך המשיח, נהיה שייך, ומחבר איתו את כל עם ישראל, לכל התורה כולה, באופן של הלכה.

לכאורה נשאלת השאלה, כאשר אנחנו ניגשים לעניין שנוגע להלכה למעשה בפועל, ובפרט בהלכות האחרונות בפרק י"ב מהלכות מלכים ומלך המשיח במה שנוגע לגאולה, יש כאן ענין תמוה. בשתי ההלכות האלו האחרונות הרמב”ם מתאר איך תיראה הגאולה.

אבל, הרמב"ם כותב על ספרו שהוא "הלכות הלכות", כלומר הוראה לביצוע בפועל, והלכות אלו מתארות מצב של העולם בגאולה, ואין בהן שום הוראה לביצוע. הביטויים המפורסמים איך תיראה הגאולה. ש"באותו זמן לא יהיה שם לא רעב, ולא קנאה ושנאה ותחרות, מעדנים יהיו מצויים כעפר, וכו' וכו', " שהם מטבע הלשון של הרמב"ם מסיום בפרו יד החזקה "הלכות הלכות", ואין כאן שום "הלכה?!

בהדרנים - הרבי שליט"א מלך המשיח נותן נקודה יסודית להבנת הענין. הלכה זה לא רק מה צריך לעשות. אלא הלכה גם נותנת תוקף למציאות. למה שצריך להיות. ז.א. (כפי שאנחנו מוצאים בדברים אחרים) ההלכה קובעת את המציאות.

יכול להיות שהמציאות בשטח, בעולם, היא מתפרשת בצורה מסוימת, אבל התורה קובעת אחרת. ברגע שנקבע פסק הלכתי, -הלכה, זה קובע את המציאות בשטח, בעולם.

הוזכר כאן גם בנוגע לחיוב בני נח לשמירת שבע מצוות שלהם, אשר הרמב”ם הוא זה שמורה להלכה, שזה עניין ששייך לכל יהודי דווקא, אנחנו היהודים צריכים לדאוג שכל בני נח יקיימו את השבע מצוות שלהם. הציווי הזה הוא אלינו, שאנחנו נדאג לכך שהגויים יקיימו את השבע מצוות שלהם.

הלכות מלכים כוללות את שבע מצוות בני נח, ואחד האיסורים מהשבע מצוות הוא "אבר מן החי". שאסור לאכול את אותה בהמה או עוף או חלקים מהם לפני שהם מתו. הם צריכים למות קודם. רק אחר כך יאפשר יהיה לאכול אותם.

יהודים לא מצווים על זה, אלא מצווים על השחיטה. ב"כפרות" ניתן לראות שאחרי שהשוחטים, שחטו את העוף, וזרקו אותו לכלי של השחוטים, עדיין העוף ממשיך לפרפר, ממשיך לזוז. בשלב הזה, ליהודי אין שום מניעה לאכול את זה. אפשר כבר לשים אותו ישירות כמו שהוא על הצלי, או כל דבר אחר. (על הצלי בפשטות כי זה לא צריך הכשרה כל כך),  ולאכול.

בשונה מכך - גוי. שהוא מצווה על אבר מן החי, השחיטה לא עוזרת לו. זאת אומרת שרואים כאן קביעה הלכתית, שהתורה קובעת בעולם ומשנה את המציאות. גוי מסתכל גם על המציאות, והוא רואה שיש כאן עוף חי שאסור לו לאכול. למרות שהוא נשחט, ולמרות שאנחנו יודעים שהוא מת, אבל מצד הגוי שמסתכל על החיצוניות, הוא רואה שהוא חי. יהודי להבדיל, זאת מסתכל על השחיטה הוא ורואה שהעוף נשחט כדין וראוי לאכילה אז ממילא הוא הוא יכול לאכול אותו.

העניין הזה אנחנו יכולים ללמוד מזה במיוחד לזמן שאנחנו נמצאים בו היום שלא רואים את הרבי שליט"א מלך המשיח בעיני בשר. אבל אנחנו יודעים על פי הלכה שזהו הזמן האחרון של הגלות, הרגעים האחרונים של הגלות, ובמילא הרגעים הראשונים של הגאולה האמתית והשלמה תיכף ומיד ממש, שבזמן הזה בעצם יש עניין כביכול שאנחנו רואים בעניין החיים הנצחיים של הרבי שליט”א מלך המשיח.

שהחיים של הרבי בצורה חיצונית כמו שאדם יכול להסתכל כמו גוי שיכול להסתכל על זה, הוא יכול להגיד זה כך או אחרת ח”ו בהסתכלות של איך גוי מביט על המציאות.

אבל כאן מגיע הרמב”ם ומסיים עם התיאור הזה של הגאולה ותיאור המצב של הדברים איך תיראה הגאולה, כדי להראות לנו שקודם כל התורה קובעת.

וכשאנחנו מסתכלים על השיחות הקדושות של הרבי שליט”א מלך המשיח, וביחד עם זה כל ההלכות ברמב”ם, כאשר מסתכלים במדרשים שמובאים בעניין משיח וגאולה, אנחנו יודעים בוודאות על פי הלכה שקובעת את נצחיות של החיים של הרבי, שלא שייך בהם עניין של הפסק חס ושלום, למרות שעדיין יכול להיות מצב שבגלוי זה נראה אולי איזשהו עניין של הפסק חס ושלום, אבל זה לא ככה!! כי התורה קובעת שזה לא כך. התורה קובעת שזה עניין נצחי, כפשוטו. בעולם.

וברגע שההלכה – שהיא “דבר השם זו הלכה”, נקבע בצורה הכי גלויה כך, במילא, זה גם משנה וקובע את המציאות בשטח בעולם.

אחד העניינים של סיום הרמב”ם שהרבי שליט”א מלך המשיח תיקן את עניין של הסיום, מלבד הלימוד של הרמב”ם. יש את העניין של סיום הרמב”ם, ויש את העניין של תקנת הלימוד של הרמב”ם. למרות שעריכת ההתוועדויות קשורה בעיקר לענין הסיום של הרמב”ם, אבל כמובן שזה על מנת להצטרף לתקנה הזאת של הרמב”ם היומי, ומי שעדיין לא הצטרף לתקנה הזאת של לימוד הרמב”ם, יכול עכשיו להצטרף. והיום בעזרת השם אנחנו גם מתחילים בפועל את הלימוד של ההלכות, ג' פרקים ראשונים אחרי שסיימנו את ההקדמה, (למרות שהרבי אומר שההקדמה זה חלק מהחיבור, ומוכיח את זה מכמה מקומות),

נשמע אוליי קצת קשה לימוד הרמב"ם ג' פרקים ליום, אבל אם אנחנו חושבים על מה אנחנו מרוויחים כשאנחנו לומדים את הרמב”ם. אפשר לחשוב שאנו עושים טובה כביכול לרבי שליט"א מלך המשיח כשאנחנו לומדים רמב”ם כאילו "תן את הכמה דקות - עשר דקות, עשרים דקות". אבל האמת היא שזה לא טובה לרבי שליט"א מלך המשיח. הפוך. הרבי שליט"א מלך המשיח עושה לנו טובה כשאנחנו לומדים שיעור היומי ברמב”ם.

מי שלומד רמב”ם בכל יום בפרט אם זה שלושה פרקים, (ובאמת, בוודאי, גם פרק אחד או ספר המצוות), הוא זוכה להקיף את כל התורה שבעל פה!! דבר שלא יהיה לאף אחד שילמד את זה בשום דבר אחר!! כשאנחנו לומדים את הרמב״ם אנחנו מקיפים את כל התורה שבעל פה כולה!! ולפחות מקבלים מושג כלשהו. אז גם אם זה לא באופן של הכי עומק שיש, אבל על כל פנים, מקבלים איזשהו עניין.

הרבי שליט"א מלך המשיח פעם התבטא שזה "חלום שלו" שכל יהודי ילמד רמב״ם. כל אחד ואחת מאיתנו צריך להשפיע כל מי שכבר לומד, להשפיע על הסובבים אותו שבעזרת השם אנחנו נשמח עם השמחה הזאת של הרמב״ם.

נסיים בעוד עניין קצר, שהרמב״ם אומר שכל הנצרות והאסלאם זה הכל ליישר את הדרך למלך המשיח. אז בוודאי ובוודאי כשאנחנו רואים ניסים כל כך גדולים, הזכירו פה את חזקייה שהקב”ה הוא רצה לעשות אותו משיח, והוא לא נעשה משיח כתוב שם איזה מם סתומה, למה מם סתומה מכיוון שהוא הוא לא אמר שירה. ומכיוון שהוא לא אמר שירה על הניסים שארעו לו, אז הקב”ה קיבל הצעה הזאת שלא לעשות את חזקייה משיח. אז מזה הרבי שליט"א מלך המשיח לומד הוראה שאנחנו צריכים, בוודאי כשאנחנו רואים ניסים גלויים כל כך, לשמוח בשמחה של הגאולה, להודות לקדוש ברוך הוא על הניסים,

ותכף ומיד ממש זוכים לראות את הגילוי הזה של הרבי שליט”א מלך המשיח כמים לים מכסים, יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

(יוטיוב: https://youtu.be/rYhK3rDbaIM)