הנבואה כיום ומשמעותה (פרשת שופטים)

נאמר בפרשתנו: "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך, אליו תשמעון" (שופטים, יח, טו). דברים אלו אומר לנו משה רבינו בהתאם לדברי ה' אליו: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצונו" (שם, יח, יח).

והדברים כפשוטם:

עד לדרגת משה רבינו

הקב"ה מודיע למשה רבינו, שבכל דור שייך ש"נביא אקים להם כמוך". כל נביא הוא המשך של נבואת משה ותורתו.

ויש בכך חילוקי מדרגות בגילוי הנבואה, עד לדרגה הגבוהה ביותר, שהיא כמשה ממש. העובדה שהרמב"ם מאריך בספרו "היד החזקה" בחלק המדע ש"מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא בני אדם" (הלכות יסודי התורה, פרק ז'), ואינו מגביל את הנבואה לתקופות מסויימות, מצביעה על כך שתופעת הנבואה אכן אפשרית בכל זמן ובכל ודור.

בכך נבין גם מה הטעם לכך, שהרמב"ם מאריך שם לבאר בנוגע לאופן נבואת משה, כי לכאורה תמוה הדבר: מה נוגע לזמננו לדעת על מעלותיה ומהותה של נבואת משה? ובפרט שהרי ספר ה"יד החזקה" הוא ספר "הלכות הלכות" לכל הדורות, ומה נוגע להלכה לדעת על נבואת משה, טרם שקם לתחיה בגאולה?

ברם לאחר ההבנה שבכל דור שייכת דרגת הנבואה של משה, כפשוטם של הכתובים, מובנת היטב הסיבה לכך שהרמב"ם מקדיש תשומת לב כה רבה לביאור מהות נבואת משה. אכן "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", ובכל דור ישנו "משה רבינו שבדור", שהוא "נביא מקרבך כמוני". מכיון שמשה - "גואל ראשון הוא גואל אחרון", ובכל דור ישנו אחד הראוי לכך, לכן עלינו לדעת גם קודם הגאולה, שישנה המציאות של גילוי הנבואה אצל משיח, עוד לפני הגאולה.

לא צריך הוכחות

והנה על פי הכרזת אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק) שכבר סיימו את כל עניני העבודה, מובן שכבר הגיע הזמן של "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה" בשלימות. ואכן פוסק הרמב"ם, שאם יש לאחד את כל המעלות והשלימויות שצריכים להיות לנביא, ומראה אותות ומופתים - כפי שראינו ורואים בהמשך קיום ברכותיו - אצל נשיא דורנו, הרי אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו, אלא מפני המצווה שציוה משה בתורה ואמר: "אם נתן אות, אליו תשמעון" או על ידי זה ש"יאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו".

ויתרה מזו: סימנים אלו על הנביא נדרשים רק כשלא העיד עליו נביא אחר שהוא נביא.

אך בנוגע לנשיא דורנו "העיד עליו נביא אחר שהוא נביא", ונמשך בדור שאחריו ע"י תלמידיו, "הרי הוא בחזקת נביא, ואין זה השני צריך חקירה", וצריכים לציית לו תיכף ומיד עוד "קודם שיעשה אות", ו"אסור לחשוב ולהרהר בנבואתו שמא אינו אמת, ואסור לנסותו יותר מידי.

אלא מאחר שנודע שזה נביא, יאמינו וידעו כי ה' בקרבם, ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו", כיון שמאמינים בדברי הנביא לא משום שאלו דבריו של הנביא, אלא משום שאלה דברי הקב"ה ע"י נביא זה, שנאמרו לנביא זה עצמו, ע"י ה'!

לפרסם

ומכאן הוראה מעשית: "צריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה "בעל בחירה" שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה"שופטיך" וה"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל והאנשים שבדור זה, בכל ענייני תורה ומצוות ובנוגע להנהגת חיי היום יום הכללית.. עד הנבואה העיקרית: הנבואה "שלאלתר לגאולה", ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא"!