בקושי יש לחם, העיקר שוקולד? טור מיוחד לפרשת השבוע

כמה יקר היה לי הזמן בו ישבתי לשמוע סיפורים מסבי ע"ה, הרב אהרן מרדכי זילברשטרום.

סבא יקר ואהוב שהקדיש זמן כה רב עבור נכדיו, להדריכם בדרך ישרה ולספר להם את אשר ראה, שמע וחווה בימי חייו.

סבא, שזכה לשרוד את התופת, ולהציל בדרך עוד עשרות ומאות אנשים, הקים בית יתומים לניצולי השואה בצרפת, בנה, ביסס ופיתח מוסדות חינוך והדריך עשרות אלפי תלמידים שחבים לו את חייהם - הגשמיים והרוחניים.

בכל שנה היה מבקר אצלנו בחג הפסח, ובחול המועד הייתי יושב איתו לשמוע סיפורים מרתקים, הנה אחד מהם.

עשרות ומאות ילדים היו בבית היתומים בתקופה הסמוכה לשואה. ילדים שלא זכו להכיר את הוריהם שנספו, וחיפשו אוזן קשבת ומדריכים שילוו אותם ויהיו להם לאב ואם.

עוני ומחסור היה חלקם, ופרוסת לחם היה הדבר היקר ביותר אותו אכלו. 

ויום אחד הגיעה הפתעה למוסד היתומים - חבילה ובה שש חפיסות שוקולד. 

כשסבא ע"ה היה מתאר את החבילות האלו היה מספר על חבילות גדולות שפשוט היו מגרות. המדריכים החליטו לחלק את החפיסות לפי חודשים וימים, כדי שיספיק לכולם ויהיה להם לתת מעט לכל אחד.

אבל תלמיד-ילד אחד לא יכל להתאפק. הוא לטש עיניים לשוקולד ופשוט בכה והתחנן לקבל מהשוקולד.

ובהחלטה אמיצה - העניק לו סבא חפיסה שלימה של שוקולד עבורו!

סבא חשב שהוא ישמור ויאכל מעט בכל יום, ואולי גם יכבד לחברים, אך התלמיד לא יכל להתאפק ופשוט 'זלל' את כל החפיסה עד תומה.

ומאותו יום ואילך, סיים סבא את סיפורו, לא יכול היה התלמיד 'לגעת' בשוקולד. מרוב שוקולד שאכל קצה בו נפשו.

***

פרשת השבוע "קדושים" מתחילה בציווי "קדושים תהיו כי קדוש אני".

הרמב"ן - רבי משה בן נחמן - כתב שהציווי הוא "קדש עצמך במותר לך", והיא מצוה מן התורה.

קדש עצמך במותר לך, פירושו של דבר שלא זו בלבד שיש להישמר מן החטא לא לראות מה שלא צריך, ולא לאכול מה שאסור אלא גם במה שמותר לאכול יש לגדור עצמנו, לקדש את עצמנו, ולאכול כפי הצורך.

בשיחה נפלאה ומיוחדת (נדפסה גם בסדרת 'לקוטי שיחות' בחלק הראשון), ביאר הרבי שליט"א מלך המשיח

כי מכיון שאנחנו נמצאים כעת לקראת הגאולה האמיתית והשלמה, בה נגיע לשלימות גשמית ובעיקר שלימות רוחנית, לא דיינו בכך שנקדש עצמנו במה שאסור לנו, אלא שומה וחובה עלינו לקדש עצמנו במותר לנו.

העבודה הזו של להינזר מהמותר הופכת אותנו לקדושים ומרוממים יותר,

וזו הדרך שבה נוכל לקבל מן הגילויים הגדולים בביאת משיח צדקנו בקרוב.

השיחה ארוכה ומלאה בביטויים מיוחדים, אבל הנקודה ברורה. הגיע הזמן להתרומם גבוה יותר, ולהתאפק גם במה שמותר.

וכפי שהיה פתגם שגור אצל חסידים (בתרגום מאידיש): "מה שאסור - אסור, מה שמותר - מיותר".

***

רבי שמואל מונקעס היה חסידו של רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד.

שבת אחת ישב עם חסידים בבית הכנסת, ולאחר התפילה הגישו כיבוד למתפללים, עד שהוגש סיר חמין מהביל לשולחן המתוועדים.

קם רבי שמואל, חטף את הסיר ויצא מבית הכנסת.

מספר מתפללים לא אהבו את 'חוצפתו', יצאו אחריו לקחת ממנו את גזילתו ולהשיבה אל הציבור,

אך הוא היה זריז והתחמק מהם, עד שהגיעו לצומת דרכים בה כבר לא יכול להמשיך.

הוא ניגש אל הפח הקרוב ושפך את כל תכולת הסיר אל הפח, לעיני המתפללים ההמומים.

הם החליטו לגרור אותו אל בית הכנסת ולהלקותו לעיני כולם על המעשה שעשה,אך כשהגיעו לבית הכנסת פגשו את הקצב שהגיע כולו אחוז אמוק וזעק "א ל תאכלו מן הסיר!"

"בטעות שמתי בסיר החמין בשר לא כשר, מקווה שלא הכשלתי אף אחד".

או אז רצו החסידים להלקות שוב את רבי שמואל "וכי רוח הקודש לך ולא סיפרת?

אמר להם רבי שמואל, בחיוך האופייני והשובב עמו היה שרוי תמיד:

"פעם הייתי ביחידות אצל הרבי, ושאלתי כיצד אדע לזהות את היצר הרע שהינו ערמומי.

אמר לי הרבי: תדע, שכל דבר שאתה מתאווה לו - אל תאכל אותו.

כשהגיע סיר החמין נתקפתי תאווה גדולה שכזו, ואז הבנתי שיש כאן עצת היצר ואסור לאכול מן הסיר".

כך הציל רבי שמואל את קהל המתפללים מלאכול מסיר הבשר הטרף. 

***

ביום כזה בו העיניים נשואות אל אלו שנעקדו על קידוש השם, אל אלו שיצאו מן התופת אך כבר אינם, ואל מאה ושישים אלף ויותר שעדיין איתנו, כדאי לחשוב מעט על הסתפקות במועט.

נזכר אני בגבאי של בית הכנסת "היכל חנה" בו גדלתי - מר יהודה ויינר ז"ל, שהיה שוטף את כל הכוסות החד פעמיות, ולא היה נותן לעולם לזורקן לאשפה. 

על כל ניצולי השואה שהכרתי ואני מכיר שמבינים ערך אוכל מהו, ויודעים להסתפק במועט.

בדור השפע בו אנו גדלים, בו יש הכל מהכל, והכל מותר, חשוב לדעת ולהפנים שהוא גם מיותר.

אם רוצים אנו שהראש שלנו יוכל להתמלא בקדושה וברוחניות, לא נוכל לעשות זאת כשמחשבותינו נשואות לעבר ארוחות דשנות ומיותרות.

אם רוצים אנו להשיג השגות גבוהות, מוכרחים לוותר גם על מה שמותר, כי לפעמים גם הוא - מיותר.

***

ואי אפשר לסיים טור זה בלי להזכיר את בקשתו ותביעתו של הרבי שליט"א מלך המשיח, היום לפני 31 שנה 

"אני את שלי עשיתי, ומכאן ואילך עשו אתם כל אשר ביכולתכם ותדאגו להביא את משיח צדקנו בפועל ממש".

הרבי שליט"א מלך המשיח פונה לכל אחד מאיתנו בבקשה אישית

להוסיף בפעולות ובמעשים טובים, להתעקש מול הקדוש ברוך הוא ולא להרפות עד שניגאל בקרוב ממש!

אם נשים את מה שמיותר בצד, נצליח להיות שקועים בעשיה חברתית חיובית, ובקיום מצוות נוספות,

כדי שנזכה בקרוב ממש לראות את הרבי שליט"א משיח צדקנו שוב, ביחד עם כל אחינו בני ישראל, בגאולה האמיתית והשלמה.

בקרוב ממש!