• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ב ניסן התשפ"ד (20.04.2024) פרשת מצורע

ערכה אישית של דם וצפרדע

כדי להיפטר מקליפת מצרים ומה שהיא מסמלת, צריך להכניס חמימות וחיוּת בענייני קדושה. אי אפשר להישאר קריר ואדיש אלא מוכרחים להכניס התלהבות וחום
ערכה אישית של דם וצפרדע
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

אם היינו מחפשים בספריה ציבורית משהו שדומה לסיפור יציאת מצרים, סביר להניח שהיו שולחים אותנו למחלקת 'מדע בדיוני'... אבל יציאת מצרים – לא משהו דומה, אלא זה ממש – היא סיפור נכון לחלוטין שהתרחש על כל פרטיו. רק שיש לציין: הסיפור הזה, כשאר סיפורי התורה, אינו נתח היסטוריה עסיסי אלא גם לקח מעשי-שימושי-יומיומי. זהו כלל ידוע, שכל העניינים המובאים בתורה מהווים הוראה עבורנו לכל זמן ולכל מקום. לא רק ההלכות אלא גם הסיפורים, ואם כל הסיפורים כך – אז סיפור יציאת מצרים בוודאי ובוודאי.

תהליך הפקת לקחים

יציאת מצרים, מעבר לאירוע היסטורי מדהים, היא גם מהלך רוחני שצריך להתבצע אצל יהודי בכל יום, ממש כמו שכתוב בגמרא ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - הכוונה היא לצאת ממיצרי והגבלות הנפש הבהמית ולהגיע למצב של חירות בכל מה שקשור ללימוד תורה וקיום מצוות. מהסיבה הזו, יכולים פרטי יציאת מצרים "ההיא" - עליה מסופר בתורה, לשמש עבורנו כציוני דרך ביציאת מצרים הפרטית שלנו.

למעשה, יציאת מצרים החלה בעשרת המכות, בכך ששברו את גאוותם של פרעה ומצרים, ועל פרטים אלו מסופר השבוע בפרשה ומהם נוכל להפיק מסקנות שימושיות לעבודת ה'.

המכה הראשונה שהחלה לשבור את התוקף של מצרים הייתה מכת דם – מי הנילוס הפכו לדם. מה היה שם בעצם?

לקפוץ לתוך התנורים

טבע מים הוא קרירות ולחות. קרירות היא ההיפך מקדושה, כי טבעה של הקדושה הוא חמימות וחיוּת. המכה הראשונה הייתה במים המסמלים את הקרירות, והמסקנה היא שקודם כל צריך לשבור את הקרירות, אחרת, נולדים מכך בהמשך דברים שמנוגדים ממש לקדושה. את המים צריך להפוך לדם מכיוון שדם מסמל חיוּת, ואז את הקרירות מחליפה החמימות.

הבריאה מורכבת כידוע מארבע דרגות – דומם, צומח, חי ומדבר. מים ודם מסמלים את הניגוד שבין קרירות לחמימות בדרגת הדומם, אבל הקרירות קיימת גם בבעלי החיים. מה שיכול לסמל את הקרירות יותר מכל, הם בעלי החיים שנוצרו וחיים במים, צפרדעים למשל. זו המכה השניה מעשרת מכות מצרים: מכת צפרדע.

כאשר חכמינו זכרונם לברכה רוצים ללמד אותנו על מסירות הנפש של הצפרדעים לקיים את רצון הבורא, הם מספרים שבהתאם לציווי הקדוש ברוך הוא לצפרדעים שיבואו בכל ארץ מצרים, הן נכנסו גם לתנורים. לפי המוסבר מובן מה כל כך מיוחד בכך: זהו מעבר מקצה לקצה – הצפרדעים שבאו מן המים ומבטאים קרירות, נכנסו לתוך תנורים של אש. זו ממש מסירות נפש.

זהו השלב השני בשבירת קליפת מצרים – לקחת את הקרירות ולהשתמש בה בכיוון ההפוך, כלפי הגשמיות ועניני העולם. את זה עשו הצפרדעים שנכנסו לתנורים, הם כיבו את חום הקליפה והחדיר לשם קרירות חיובית.

הלאה האדישות

זו ההוראה עבורנו: כדי להיפטר מקליפת מצרים וכל מה שהיא מסמלת, צריך קודם כל להכניס חמימות וחיוּת בענייני הקדושה. בדרך עלולות להופיע מחשבות כגון "מה הבעיה שאין התלהבות בקדושה? הרי בסופו של דבר אין כאן דברים המנוגדים לקדושה?!", אבל האמת היא שאין אפשרות לא להתלהב כלל. אם יש קרירות בענייני קדושה, בסוף עלולים לשקוע בטומאה וקליפה.

צריך להשתמש במכות דם וצפרדע – להכניס חמימות וחיות בעניני קדושה, ולהפעיל קרירות ואדישות כלפי עניני עולם הזה.

"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו). עלינו להשתמש במתכון זה כדי להגיע ליציאת מצרים אישית, וכך נזכה ליציאת מצרים סופית – הגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי שליט"א משיח צדקנו.

(על פי לקוטי שיחות חלק א' עמוד 119)

מה אנחנו מקבלים מההורים? פרשה לחיים - וארא

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...