דבר מלכות מקץ: למצוא את השמן

סיכום דבר מלכות מקץ

א) מהחידושים של חג החנוכה לגבי שאר היו"ט שבכל שאר היו"ט חוגגים אום בסעודות של לחם ומים משא"כ את חג החנוכה הדגשת החגיגה היא ע"י נרות (ענין רוחני), כידוע שריבוי הסעודות בו הם סעודות הרשות בלבד, והסיבה לזה היא מכיון שהגזירה היתה להשכיחם תורתך ובמילא הנצחון היה נצחון רוחני (של התורה).

ב) ענין זה הוא בהדגשה לא רק שבחנוכה חוגגים על רוחניות בשונה מחגים אחרים שחוגגים על גשמיות, אלא גם ביחס לענינים הרוחניים של כל שאר החגים. ובהקדמה שכל הדברים הגשמיים של יהודי הם רוחניים ולכן כשיהודי אוכל נרגש אצלו שהמזון (לחם ומים) הוא משל לתורה וכ"ש בשבתות וחגים, ובכל החגים יש בהם ענין רוחני וגשמי (כמו פסח שקשור עם מ"ת ופורים שהיה קשור עם שמד ר"ל וכן בחנוכה היה גם נצחון גשמי), ומכיון שמדגישים בחנוכה רק את הצד הרוחני שבו במילא מובן שזה גם ביחס לחגים אחרים.

ג) ויובן בהקדם הביאור בתוכן הרוחני של המוצרים הבסיסים שיש ליהודי: לחם ויין רומז על נגלה דתורה מכיון שזה דברים המוכרחים לקיום האדם וזה משל למה שהאדם מחויב לדעת לחיים היום יומיים, אך יין שבתורה רומז על פנמיות התורה שענינם הוא להוסיף חיות ותענוג שזה רומז על פנימיות התורה "דע את אלקי אביך", אך שמן שבתורה רומז על רזין דרזין שבתורה שאת הדרגא הזו א"א לקבל על דרך הרגיל כמו השמן שא"א לשתות אותו לבד¹, ועפ"ז יש לומר שחנוכה קשור לשמן שבתורה – רזין דרזין שבתורה.

ד) ולכאורה אינו מובן: הרי חנוכה הוא חג מדברי סופרים ובמילא איך יתכן שדווקא הוא יהיה קשור לשמן שבתורה – רזין דרזין שבתורה? והביאור בזה הוא: שהסדר דהתגלות התורה הוא שככל שישנה ירידה גדולה יותר, במילא נדרש שתהיה התגלות נעלית יותר בתורה, ולכן אדרבה מכיון שזה היה במצב כ"כ ירוד לכן יש לזה קשר לדרגות הכי גבוהות.

ה) ביאור הדברים: ידוע שהיונים הם בחי' חכמה דקליפה שבזמן ההוא רבו הפלסופים המכחישים בנבואת האמת וענינם היה לטמא תא כל השמנים כלומר בחי' חכמה דקדושה, ויש לומר שהכח שהיה ליונים להתנגד לתורה הוא מצד זה שהם למדו את התורה באופן בלתי רצוי, ובהקדם: שמצינו מעלה בלשון יון שזה השפה היחידה שהותר לתרגם דברים ועד כדי כך שזה היה נחשב אצל החכמים כמו לה"ק ואעפ"כ כאשר חכמי ישראל תרגמו את התורה ליונית היה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל²? והביאור שתרגום התורה מצ"ע הוא דבר חיובי אך כאשר עושים את זה לתלמי המלך אז יש חשש לטעויות ולבעיות (שלכן חכמי ישראל עשו כמה וכמה שינויים) ולכן היה אותו היום קשה כיום שנעשה בו העגל, ויש לומר שמגלל זה (מהלימוד באופן בלתי רצוי) נהיה אח"כ הגזירה של חנוכה שילמדו תורה אבל בתור שכל ולא בתור חכמת ה'.

ו) ובמילא תוכן הנס דחנוכה היה שמצאו פח שמן טהור חתום בחותמו של כ"ג: כיון שהגזירה היתה על הקדושה של התורה לכן גם הנס התבטא בכך שמצאו שמן נקי כלומר לימוד התורה באופן כזה שלא שייך בו יניקה לחיצונים (והדליקו בו שבעה ימים, ושבעה ימים הם כוללים את שבעת ימים ההיקף, ובנוסף לכך השמן הוא מאיר) שזה קאי על לימוד פנימיות התורה (כי בנגלה דתורה עסוקים עם עניני העולם משא"כ בפנימיות), וזה מודגש יותר כשלומדים חסידות – שמן (רזין דרזין) כי השמן יש לו תכונה שמצד אחד הוא חודר בכל דבר אך מצד שני הוא לא מתערב (צף), וזה גופא לא רק בד' אמותיו של יהודי אלא זה מתפשט בכל הסביבה ופועל גם במורדים שיהיה להם כלות הנפש. 

ז) ועיקר ושלימות גילוי פנימיות התורה היה בהמשך לי"ט כסלו שבו התחיל הענין של יפוצו מעינותיך חוצה: גם לאחרי שהגזירה התבטלה הרי שלא כולם למדו את פנימיות התורה ורק יחידים התעסקו בזה ורק בדורות האחרונים הרי ש"מותר ומצוה לגלות זאת החכמה" ועד שזה בא לידי הבנה והשגה, כלומר בחנוכה ישנה הדגשה על המאור שבתורה לא רק בתור דבר שבא כטפל לענין אחר אלא בתור ענין חשוב בפ"ע (חסידות בהבנה והשגה – יתפרנסון מיניה), ובסיבת הדבר מכיון שמתגבר החושך בעולם במילא גובר החשש שיהיה "להשכיחם תורתיך" לכן יש צורך לגלות את תורת החסידות, ובכל דור ודור ישנו גילוי נעלה יותר מאשר לפנ"ז כמו בזמן אדה"ז לגבי לפני זה וכמו"כ בדורו של הרבי הרש"ב שהקים את תו"ת³ ועד כדי כך שיש סניפים בכל רחבי תבל וג"כ מתווסף בתרגום של ספרי חסידות שזה אומר הפצה לחוצה⁴, ויתירה מזה שהמעיינות עצמם נמצאים ב"חוצה".

ח) ויש להוסיף בזה בעומק יותר: גילוי השמן שבתורה הוא לא רק מגלל חששות למצב בלתי רצוי, אלא אדרבה, בתור הכנה וטעימה ממשיח כידוע שנקרא כך על שם המשיחה בשמן וע"י יהיה עסק כל העולם לדעת את ה' בלבד ועאכו"כ בנ"י שיהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים [ויש לומר שההתקרבות לגאולה היא היא הסיבה להתגברות החושך], וענין זה מודגש בחנוכה שמדליקים בו 8 נרות שמספר זה שייך לגאולה (ובפרט כאשר זה מגיע בהמשך לי"ט כסלו), ובכל דור ודור משבעת הדורות של נשיאי חב"ד ישנה התקדמות בגילוי החסידות (ענין הגאולה) עד שעכשיו כבר לא נשאר כי אם להביא ההתגלות בפועל בעולם - לפתוח את העניים.

ט) האמור לעיל שייך במיוחד לפרשת מקץ: כידוע שב"קץ" ישנם שני פירושים קץ הימים – סוף הגלות; וקץ הימין – תחילת הגאולה. ויש לומר שזה קשור עם שני הענינים שקיימים בהתגברות החושך – קץ הימים שייך לירידת הדורות, וקץ הימין - ההתקרבות לגאולה.

י) ויש להוסיף גם בנוגע לתוכן הפרשה: מלבד הקשר האדוק שיש לכל הפרשיות האחרונות (שכולם הם המשך אחד) לגאולה: וישב ענינו הוא שביקש יעקב לישב⁵ בשלוה – המנוחה שתהיה בגאולה. מקץ – קץ הימין. ויגש – הגשת יהודה ליוסף שמורה על האיחוד ביניהם שיהיה לעתיד לבוא (כמבואר בהפטרה של שבוא הבא) וויחי שמורה על החיים נצחיים שיש לכאו"א, והענין בזה מכיון שיעקב הוא השלישי שבאבות המורה על ביהמ"ק השלישי וכן על חיבור כל שלושת הקוין, ועיקר ושלימות העבודה בעולם נפעלה ע"י יוסף (שהוא עיקר ענינו של יעקב) והוא זה שהיה בארץ מצרים ופעל את פעולתו⁶ ועד שהוא הבטיח על ענין הגאולה. 

י"א) עפ"ז יש לבאר ענין תמוה בפרשתינו כאשר יעקב פוגש את פרעה והוא שואל אותו כמה ימי שני חייך אז יעקב עונה מעט (ומוסיף) ורעים ולא מובן: א) פרעה יכול להעריך לבד האם זה הרבה או קצת? ב) זה היפך המציאות ובפרט שמה שעורר את פרעה לשאול זה הזקנה של יעקב? (היה ניתן לומר שזה ביחס לחיי אבותיו, אך לא ניתן לומר כן מכיון שהוא לא פירש זאת אלא אמר בצורה סתמית), והביאור בזה שהכוונה היא באיכות שהיות וענינו של יעקב אבינו הוא גאולה במילא כל עוד הגאולה עדיין לא קיימת במילא הם "מעט" כלומר ימיו חסרים, ואת זה יעקב הבהיר לפרעה מיד כשהוא הגיע אליו אנו לא נסתפק בארץ גושן או בכל דבר אחר אנו צריכים גאולה אמיתית ושלימה.

י"ב) מההוראות מהאמור לעיל בנוגע למעשה בפועל: כיון שאנו בדור האחרון ואנו נמצאים בימי סגולה גם מצד פרשת מקץ והן מצד ימי החנוכה שקשור עם שמן שבתורה "ובשמן קדשי משחתיו", ובפרט בנר חמישי – גאולת אדה"ז, והן מצד ר"ח שרומז על ההתחדשות של בנ"י בגאולה – במילא יש להוסיף באור (כהוראת ימי החנוכה מוסיף והולך ואור) בכל הענינים הקשורים עם האמונה בביאת המשיח, ומהם: להתחזק באמונה עד כדי כך שכל עוד משיח עדיין לא בא הרי ש"ימיו חסרים"; ב) להוסיף בלימוד חסידות וההפצה חוצה; ג) וכפשוט להוסיף במבצע חנוכה כולל דמי חנוכה.

י"ג) ובכל זה כההוראה מקביעות זו שבת חנוכה בר"ח: ובהקדמה שענין נרות חנוכה הוא להשפיע על החוץ עד שפועלים בהם כלות הנפש ובפרט בשבת ר"ח שאז יש ענין של חידוש בכל הענינים וחידוש גדול יותר כאשר ר"ח הוא כפול להיות שמזכירים בהפטרה גם את מחר חודש ובמילא הכל הוא באופן של כפל⁷. 

י"ד) ויה"ר שעוד לפני ההוספה בעניני חנוכה הקב"ה כבר יביא לנו את ה"דמי חנוכה" ובאופן של תשלום חוב את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, והעיקר לפני מנחה ואז במילא יהיה י' טבת יו"ט כפס"ד הרמב"ם.

ש״פ מקץ, שבת חנוכה, אדר״ח טבת ה׳תשנ״ב 

הוראות מהשיחה

• בב׳ ימי החנוכה הבאים – יש להוסיף בכל מבצעי חנוכה, באופן ד״מעלין בקודש״. 

• חנוכה ע״ש חנוכת (המזבח ב)בית המקדש – מעורר כאו״א מישראל לחנך את ביתו הפרטי מחדש ולעשותו – בית תורה, תפלה וגמילות חסדים, עי״ז שמדליק בו ״נר מצוה ותורה אור״, ו״על פתח ביתו מבחוץ״, שיאיר גם ב״חוץ״. 

נקודות מיוחדות בשיחה

• השייכות דימי החנוכה וי״ט כסלו (כידוע ששלימות הגאולה היתה בחנוכה, והגאולה ממאסרו השני היתה בנר ה׳ דחנוכה) – שהגאולה די״ט כסלו היא בענין ״יפוצו מעינותיך חוצה״, גילוי פנימיות התורה, בחי׳ ״שמן״ שבתורה, שזהו״ע דחנוכה (שעיקרו הנס דפך השמן). 

נגלה דתורה הוא בחי׳ מים ולחם שבתורה, המוכרחים לחיי האדם, כמו שנגלה דתורה מוכרח לחיי כל או״א מישראל; רזין דאורייתא – הוא בחי׳ יין שבתורה, שאינו מוכרח כ״כ להאדם (כ״א בזמנים מסויימים), ורזין דרזין הוא בחי׳ שמן שבתורה, שהצורך לשמן הוא פחות יותר מיין ואינו דבר מאכל בפ״ע, וגם כשטובלים מאכל בשמן ה״ז רק טיפין טיפין, כי בדורות הראשונים גילוי רזין דאורייתא (יין) ועאכו״כ גילוי רזין דרזין (שמן) לא הי׳ מוכרח כמו לימוד הנגלה, ולימוד מעשה המרכבה (רזין דרזין) הי׳ רק ״ביחיד״ ורק ״ראשי פרקים״; 

משא״כ בדורות האחרונים – כשנתרבה החושך וההתנגדות לקדושה, וצ״ל ״ילחום מלחמת ה׳״ – נתרבה ג״כ בגילוי התורה, ו״מותר ומצוה לגלות זאת החכמה״ (קבלה וכתבי האריז״ל), כי בדורות האחרונים נעשה הכרח גמור ללמוד פנימיות התורה. ועד – שסדר הלימוד בישיבה עתה כולל לימוד הנגלה ולימוד פנימיות התורה, כפי שהוא בישיבת תומכי תמימים. 

• השייכות דהנ״ל לפרשיות התורה – ע״פ הידוע שהבעש״ט המגיד ואדה״ז הם כנגד הג׳ אבות אברהם יצחק ויעקב, ואדה״ז הוא כנגד יעקב שענינו העיקרי – תורה. 

דברי יעקב לפרעה ״מעט ורעים היו ימי שני חיי״, אף שסדר החיים (לאחרי המבול) הוא – ש״והיו ימיו מאה ועשרים שנה״, והרי יעקב הי׳ אז בן ק״ל, ולמה אמר ״מעט״? כי הפירוש ב״מעט״ הוא לא במספר השנים, כ״א למילוי שנותיו באיכות, ששלימות חיי הצדיק היא באופן ד״בא בימים״, ביומין שלמין. וזהו מה שהמשיך יעקב ״ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי״, שיעקב לא הגיע לשלימות הימים דאברהם (״בא בימים״) ויצחק (״עולה תמימה״). 

• ״וישב יעקב בשלוה״ כמה שנים יחד עם יוסף, ומסר לו תורתו, וגם ״עשה לו כתונת פסים״ המורה על הכח לברר גם הלעו״ז (כמרומז ב״פסים״). 

• החידוש בקביעות שנה זו – שבימי החנוכה יש ב׳ ימי ראש חודש, ויום א׳ דר״ח הוא ביום השבת. 

• דברי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו – שכל הענינים כבר נגמרו, גם ״צחצוח הכפתורים״, וכשפותחים את העינים רואים את ביהמ״ק השלישי בפשטות. 

• שייכות פ׳ ״מקץ״ ופ׳ ״ויגש״ להגאולה.

הערות שוליים

1) ואדרבה הוא מזיק בפנ"ע ולכן לא מברכים עליו.

2) לכללות אות זו ניתן לראות בהרחבה (כמצוין בהערה) את השיחה הראשונה בחכ"ד ושם מלך המשיח שואל שלכוארה הרי משה רבינו עצמו תרגם את התורה לכל השפות ובמילא מה הבעי', כמו"כ ניתן לציין הדגשה שהרבי שליט"א מדגיש שם והיא שהיה קשה כיום שנעשה בו העגל כיום דווקא שאז בנ"י לא חטאו אלא רק עשו את העגל כי היה יכול להיות מזה דברים טובים אך לפועל...

3) שלומדים שם תורת החסידות בקביעות נוסף על כך שהיה אז את ה"זיצערס" אותם שיושבים בליובאוויטש ולומדים.

4) ע"פ יסוד זה ניתן להסביר ענין נוסף בלימוד שיחות אלו (דשנת תשנ"א-ב), מכיוון ששיות אלו התגלו בתקופה מאוחרת יותר ובמילא רק זה יכול להית נתינת כח לזמן זה של חושך כפול ומכופל....

 5) להעיר משיחה בחלק ל' ששם מבואר עד כמה שבקשת יעקב היתה חיובית אך לא בזמן ההוא ולכן הוא גם כן זכה לקבל את השלוה כמבואר בפרשת ויחי, ובפרט שבקשתו היתה להגיע למנוחה של הגאולה.

6) ולהעיר מהשיחה של שבוע הבא שהתוקף של יוסף לא הספיק ולכן היה צריך להגיע דווקא לתוקף של יהודה.

7) להעיר משיחת ואתחנן נ"א (מיוסד על מאמר נחמו עתר) ששם מבאר באריכות את הקשר של כפל לגאולה.

יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!