הברכה שלא אכזבה

לפעמים כל מה שצריך בשביל לסיים תקופת סבל בחיים ולפתוח דף חדש - הוא פשוט לבקש את ברכתו הקדושה של הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח! על סיפור פלאי שכזה, מספר לנו ר' אריה לייב גרינברג, חסיד חב"ד מבית שמש:

הכאב היה בלתי נסבל. שני פעמים, בזה אחר זה, סיימה אישתי היריון בכאב ובאכזבה - העובר לא שרד. החשש מפני היריון נוסף שלא יצליח להגיע לסיומו, ריחף מעלינו כענן כבד. בנוסף, כבר חלף זמן ממושך ואישתי לא הצליחה להיכנס שוב להיריון. בלב נשבר, כתבה אישתי לרבי שליט"א מלך המשיח. מעיניה נטפו דמעות, היא התחננה לישועה.

התשובה – באגרות קודש (כרך יז, עמוד ריד) – הייתה מופלאה. הרבי שליט"א מלך המשיח דיבר על ישיבת "תומכי תמימים", שהוקמה על ידי אדמו"ר הרש"ב (-רבי שלום דוב בער, הרבי החמישי בחב"ד), והדגיש את גודל הזכות בהעמדת תלמידים יראי שמים, "תמימים אמיתיים". בסוף המכתב בירך: "יהי רצון שיגאל כל אחד ואחת מאיתנו מכל הדברים המבלבלים . . ולכל לראש – בהעמדת תלמידים יראי ה' ולומדים תורתו תמימה".

המסר היה ברור. לא זו בלבד שתהיה לנו זכות לילד, אלא שהוא יגדל לתורה ויראת שמים. הרבי שליט"א מלך המשיח אף הסביר במכתב את דברי חז"ל (מסכת ערכין לא, א) ש"חודש העיבור" שמתווסף בשנה מעוברת, הוא משלים את הימים החסרים משנים קודמות. ראינו בזה רמז שבחודש הקרוב אישתי תיכנס להיריון, שישלים את הכאב משנים הקודמות.

ואכן, באותו חודש התקיימה הברכה: אישתי נכנסה להיריון! אך לצד השמחה קינן גם פחד. הפעמים הקודמות הסתיימו בטרגדיה – מה יהיה הפעם? הרופא הזהיר אותנו כי כל הפלה מקטינה את הסיכוי להיריון תקין. השתדלנו להיאחז באמונה: "תחשוב טוב – יהיה טוב!"

ההיריון לא היה פשוט. זריקות יומיומיות, צירים מוקדמים, רגעי חרדה כשלפתע התינוק חדל מלנוע. נוסף על כך, הבית כולו הושפע – ארבעת ילדינו חשו במתח, בעייפות של אמם, בחוסר הוודאות.

יום אחד, סיפרה אשתי לחברתה בעבודה על הברכה באגרות קודש. החברה התייחסה בקרירות, היא לא האמינה בכוחה של הברכה. כששמעתי זאת, פניתי בליבי בתפילה לה': 'ריבונו של עולם! יהיה זה חילול ה' אם, חלילה, ברכתו של צדיק הדור לא תתקיים! אתה מוכרח לדאוג שהברכה תתממש בשלמות'...

חיכינו בקוצר רוח למועד הלידה. הימים חלפו, והנה, בי"ז בחשוון, בבדיקת רופא שגרתית, אשתי התקשרה: "אני חושבת שהלידה מתחילה. קח מונית ותגיע מיד לבית הרפואה!" הגעתי במהירות. הצירים התחזקו, והמתח גבר. בשלב מסוים, הדופק של התינוק נחלש – מצב מסוכן. קראנו תהילים בדמעות. הרופאים קיבלו החלטה: יש לגשת לניתוח קיסרי. אשתי רצתה ללדת בלידה רגילה, אך קיבלה עליה את הדין באמונה שלמה.

נותר לי רק להתפלל. שוב ושוב סיימתי את ספר התהילים, עד שהגעתי לפרק סט, פסוק יח: "ואל תסתר פניך מעבדך, כי צר לי מהר ענני". באותו רגע, הגיעה הבשורה: נולד לך בן! הברכה לא הייתה לשווא…

לאחר הלידה זכרנו את מכתבו של הרבי שליט"א מלך המשיח, שבו בירך אותנו בלידת ילד ירא שמים, וציין את ישיבת "תומכי תמימים", שהוקמה על ידי הרבי הרש"ב – רבי שלום דוב בער. לא היה לי ספק איך נקרא לו: שלום דוב בער.