לראות בעיניים את המציאות

לכל פרשה בתורה יש עניין מיוחד הנלמד ממנה בעבודת ה'. כך הם הדברים גם בפרשתנו "ראה". ראיה, מהווה "אימות" חזק מאוד עבור האדם הרואה. בראיה, לעומת שמיעה, האדם הרואה מתאחד כולו עם הדבר הנראה, כך שלא יתכן בזה שום שינויים. כאשר אדם רואה, אף אחד לא יכול לשנות את דעתו ולומר שהמציאות היא שונה, שכן הוא ראה זאת בעצמו. ובניגוד למצב הדברים בשמיעה וכיוצא-בזה, שאפילו שומע ממקור נאמן, הדבר לא נתאמת ונתאחד אצלו כל כך, ויתכן שיהיו לו שינויים בזה.

הטבע והעולם

פרשתנו נפתחת בפסוק: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום", אומרת התורה ליהודי, שאלוקות ותורה-ומצוות צריכים להיות אצלו באופן של "ראה", ראיה באלוקות. האלוקות, צריכה להתאמת ולהתאחד בו כדבר שהוא רואה, שהוא בטוח לחלוטין באמיתיות הדבר, ולא שייך שיחלו שינויים בזה, ואפילו לא חלישות.

הבריאה אמנם אינה מקילה עלינו "לראות" אלוקות, כיוון שהעולם נברא ע"י הקב"ה באופן, שטבע העולם (מצד עצמו) מכסה על מציאותו האמיתית, דהיינו החיות האלוקית, דבר ה' שבו המהווה מחיה ומקיים כל דבר בעולם.

זו גם הסיבה, מדוע נקראת הבריאה בשם "טבע", מלשון "טבעו בארץ", ועולם מלשון "העלם והסתר".

אבל מבחינת הרצון האלוקי, הרי הכוונה היא שהאדם יגיע דווקא ע"י עבודתו להבנה, עד כדי ראיה באופן של "ראה", שהאמת היא - אלוקות. שהקב"ה מהווה מחיה ומקיים כל נברא, ובלשון הרמב"ם: "וה' אלוקים אמת הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו, והוא שהתורה אומרת "אין עוד מלבדו", כלומר אין שם מצוי אמת מלבד כמותו".

לראות את האמת

עד שיגיע לדרגה כזו, שהראיה שלו, ההתאמתות שיש לו ע"י ראיה - היא דווקא ב"אנוכי נותן לפניכם היום", כלומר שהוא רואה שאלוקות (ותורה ומצוות) היא האמת היחידה שיש לה קיום נצחי בלא שינויים. מה שאין כן בנוגע לעולם והנבראים קיים אצלו עדיין דיון האם זו אחיזת עיניים או מציאות, או שחלק מזה מציאות וחלק אחיזת עיניים.

זאת אומרת: כאשר יהודי מביט על העולם, הוא רואה - "ראה" - שהאמת היא (לא מציאות העולם, אלא) כח הפועל בנפעל. ובמה שנוגע למושג "מקום" - הוא רואה איך ש"הוא מקומו של עולם" (ואין העולם מקומו), ש"המקום" האמיתי הוא - אלוקות:

ויתרה מזו: ה"ראה" צריך להיות לא רק בכח הפועל בנפעל, דבר ה' שמתלבש בנבראים, אלא "ראה אנוכי" - הוא רואה את בחינת "אנוכי מי שאנוכי", כח העצמות בבריאה.

הכל בשביל היהודי

ראיה זו אינה שוללת את מציאות העולם, שכן התורה אומרת שישנו עולם, ורואים את העולם בעיני בשר, אלא שרואים בעולם את כח הפועל בנפעל ועד - כח העצמות, הוא מציאות אחת עם יש האמיתי, ואיך שכל פרטי העולם הם ביטוי של "מה גדלו מעשיך ה'" "מה רבו מעשיך ה'" "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך". מתבוננים בגדולת הבריאה, מעשה ידי הקב"ה, ואיך שכל הנבראים נבראו בשביל התורה ובשביל ישראל.

ועל ידי זה שבנפש היהודי ישנה העבודה של "ראה אנוכי נותן לפניכם היום", הרי זה נותן כח שיוכל לפעול את העבודה של גילוי אלוקות גם בחלקו בעולם, שכל העולם כולו, ובכל שבעים אומות יראו בגלוי את אחדותו יתברך, "ה' אחד ושמו אחד".

(על פי 'דבר מלכות' שיחת פרשת ראה ה'תנש"א)