חוששים משואה היל"ת? מלך המשיח מרגיע!

עיתון ישראל היום מדווח הבוקר כי כמעט מחצית מהישראלים (47%) חוששים שתהיה שואה שנייה לעם היהודי - כך עולה מסקר מיוחד של תנועת "פנימה" לרגל ערב יום השואה. הסקר מעלה את השאלות הנפיצות ביותר ביחס לשימור הזיכרון והחרדה הקיומית של החברה הישראלית, ובין היתר - החשש משואה שנייה. ככל הנראה, גם איומיה של איראן להשמדת ישראל ופרויקט הגרעין שלה מעלים את החשש בקרב רבים.

אל תפתח פה לשטן

כאשר בשנת תנש"א (1991), השתמש מאן דהוא ב'שואה' כתירוץ ואמר כי זהו עונש על מעשיהם הלא רצויים של עם ישראל, בתקופה שקדמה למלחמת העולם השניה, ויתרה מכך, הרהיב ואמר כי חס ושלום תהיה שוב שואה שניה על עם ישראל (לא עלינו), אמר הרבי שליט"א מלך המשיח בשיחתו הקדושה, שהוגהה מאוחר יותר בעשרה בטבת ושבת פרשת ויחי באותם ימים:

"ועוד בחומר ושלילת הדיבור אודות ענינים של עונש חס ושלום – מצד האזהרה המפורשת בתורתנו הקדושה תורת אמת: "אל תפתח פה לשטן":

איתא בגמרא "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן . . מאי קראה, שנאמר כמעט כסדום היינו, מאי אהדר להו נביא, שמעו דבר ה' קציני סדום", "שהדיבור גם בדרך הדמיון מעורר את מדת הדין עד שהשטן מקטרג . . שראוי לכך, וזהו שכתוב כמעט כסדום היינו וגו', שאמר כן בדרך הדמיון לענין העונש, ומדת הדין אהדר לי' דראוי לכך כו'".

ומזה מובן לאידך – ובמכל שכן וקל וחומר, שהרי "מדה טובה מרובה כו'" – עד כמה צריכים להשתדל בלימוד זכות על בני ישראל:

אם בדברים בלתי-רצויים "הדיבור גם בדרך הדמיון מעורר את מדת הדין עד שהשטן מקטרג כו'" (אף שבודאי אין הקב"ה שומע את דבריו של השטן, ואדרבא כמו שכתוב "יגער ה' בך השטן") –בדברים טובים, לימוד זכות על בני ישראל (שרצונו וחפצו של הקב"ה שילמדו זכות על בניו), בודאי ובודאי שדיבור זה פועל פעולתו שהקב"ה יקבל הלימוד זכות, כפי שמצינו בגדעון, ש"בימיו היו ישראל בצרה והי' הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות . . כיון שנמצא זכות בגדעון שלמד עליהם זכות, מיד נגלה עליו המלאך, שנאמר וירא אליו מלאך השם ויאמר לו לך בכחך זה, בכח זכות שלמדת על בני" ,"אמר הקדוש ברוך הוא, יש בך כח ללמד סניגוריא על ישראל, בזכותך הם נגאלים".

עם ישראל עשו תשובה

ומצינו בדברי ימי ישראל בכל הדורות שגדולי ישראל השתדלו והרבו בלימוד זכות על בני ישראל, גם כשהיו בשפל המצב כו', עד שהי' צורך ב"דיבור בדרך דמיון" כדי למצוא עליהם לימוד זכות, ועל אחת כמה וכמה בנדון דידן [בענייננו], שאין צורך לחפש לימוד זכות, ובודאי שאין צורך ב"דיבור בדרך דמיון", כיון שהמציאות בפועל היא שהחסרון בקיום התורה ומצוות אינו אלא מפני האונס דתינוק שנשבה, ולאידך, במצב כזה גדולה ביותר המעלה והחשיבות דכל מצוה, אפילו מעשה אחד, דיבור אחד או מחשבה אחת, ועל אחת כמה וכמה התעוררות גדולה של אלפים ואלפים מישראל שנתקרבו ליהדות, ומוסיף והולך (כנ"ל סעיף ו').

ולכל לראש – הלימוד זכות בנוגע לקירוב וזירוז הגאולה – שכיון שכבר "כלו כל הקיצין" עוד בזמן הגמרא, ועל אחת כמה וכמה לאחרי אריכות וקושי הגלות במשך יותר מאלף ותשע מאות שנה ועדיין לא בא... ובנוגע לתשובה ("אין הדבר תלוי אלא בתשובה" – (כבר עשו תשובה, שהרי אין לך אדם מישראל שלא הרהר תשובה (לא רק פעם אחת, אלא) כמה פעמים במשך ימי חייו, שעל ידי זה נעשה "בשעתא חדא וברגע חדא" מרשע גמור צדיק גמור, כפסק דין הגמרא שהמקדש את האשה "על מנת שאני צדיק (גמור) אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה" – הרי בודאי ובודאי שמשיח צדקנו צריך לבוא תיכף ומיד ממש, אשר, כדאי הוא לימוד זכות זה לגאול את ישראל, ובפרט שנוסף על הלימוד זכות הרי זה גם פסק דין של כמה וכמה רבנים ומורי-הוראה בישראל, וכיון שהתורה "לא בשמים היא", הרי, פסק דין זה בבית דין של מטה מחייב כביכול ומזכה גם את בית דין של מעלה, וכן יקום!

ויש להוסיף, שביטול הפתחון-פה דהשטן והלימוד זכות על בני ישראל מודגש ביותר בקשר ובשייכות לדורנו זה:

בנבואת זכריה (שקורין בהפטורה דשבת חנוכה) כתיב "ויאמר ה' אל השטן יגער השם בך השטן ויגער השם בך הבוחר בירושלים הלא זה אוד מוצל מאש", כלומר, הקדוש ברוך הוא בעצמו גוער בהשטן שרוצה לקטרג על בני ישראל, להיותו "הבוחר בירושלים", "על שם יראה ועל שם שלם, שלימות היראה, שזוהי מציאותו האמיתית של כל אחד ואחד מישראל שנבחר על ידי הקדוש ברוך הוא ("אתה בחרתנו מכל העמים"), ומוסיף הקדוש ברוך הוא בגערתו על השטן – הלא זה אוד מוצל מאש", "כלומר לא נשתייר מישראל כי אם מעט, כאוד שניצל משריפה, ואתה בא לקטרג עליהם שאשחיתם"?!...

אי אפשר להצדיק את השואה

ובנוגע לעניננו:

דורנו זה, שארית הפליטה מהשואה שבה נהרגו על קידוש השם ששה מליון יהודים השם יקום דמם, הוא בבחינת "אוד מוצל מאש" "כאוד שניצל משריפה". וחלילה וחס לקטרג עליהם, ועאכו"כ בקטרוג חמור, שהנהגתם עלולה להביא שואה נוספת, רחמנא לצלן הי' לא תהא, "לא תקום פעמיים צרה".

דבר זה חמור שבעתיים – כשהקטרוג על דורנו זה, "אוד מוצל מאש", נעשה תוך כדי חילול כבודם של הקדושים שנהרגו על קידוש השם, על ידי הצדקת השואה בכך שנתמלאה הסאה של העונות.

ובהקדמה:

ישנם ענינים בלתי-רצויים שאינם באים בתור עונש על עונות, כי אם, מפני שכך גזר הקדוש ברוך הוא, ללא טעם והסברה כלל בשכל וחכמת התורה. ובלשון חכמינו זכרונם לברכה (בנוגע להריגתו של רבי עקיבא שסרקו בשרו במסרקות של ברזל, ועל דרך זה כל עשרה הרוגי מלכות) "שתוק כך עלה במחשבה לפני", "גזירה היא מלפני" (ולא נאמר על זה "מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא"). ואבוהון דכולהו – גזירת ברית בין הבתרים, כמו שכתוב "ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", שאין זה בגלל עונות, אלא שכך גזר הקדוש ברוך הוא.

אפילו השטן לא יכל להצדיק את השואה

ובנדון דידן [ובעניינינו]: השמדת שישה מליון יהודים באכזריות הכי גדולה ונוראה – שואה איומה שלא היתה (ולא תהי' רחמנא לצלן) דוגמתה במשך כל הדורות – לא יכולה להיות בתור עונש על עונות, שכן, אפילו השטן עצמו לא יוכל למצוא חשבון עונות בדור ההוא שיהי' בו כדי להצדיק חס ושלום עונש חמור כזה!

אין לנו שום הסבר וביאור (על פי חכמת התורה) כלל וכלל על השואה, כי אם רק ידיעת העובדה ש"כך עלה במחשבה לפני", ואשר "גזירה היא מלפני" [אף שבודאי לא באופן של חפץ) פנימיות הרצון) חס ושלום, כאמור בתורה, "שכינה מה אומרת קלני מראשי כו'", כי אם, ש"ברגע קטן עזבתיך"], ובודאי ובודאי לא ההסבר דעונש על עונות.

ואדרבה: כל אלה שנהרגו בשואה הם קדושים (כפי שנקראים בפי כל ישראל) כיון שנהרגו על קדושת השם (בגלל היותם יהודים), והשם ינקום דמם (כפי שמוסיף כל יהודי שמזכיר קרבנות השואה), ובנוסח התפלה ד"אב הרחמים": "קהלות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם . . וינקום נקמת דם עבדיו השפוך, ככתוב בתורת משה . . כי דם עבדיו יקום . . ובכתבי הקודש נאמר . . יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך", היינו, שהקב"ה מעיד עליהם שהם "עבדיו" (שמציאותו של העבד היא מציאות האדון), ומבטיח ש"ינקום נקמת דם עבדיו השפוך", כיון ששפיכת דמם הוא היפך חפצו...

לא לאיים על עם ישראל בשואה ח"ו

ועד כדי כך גדלה מעלתם מצד הריגתם על קדושת השם [אפילו לולי עבודתם בקיום התורה ומצוות, ועל אחת כמה וכמה בהוספה על גודל מעלתם בקיום התורה ומצוות, שהרי (בעיקר) מסלתה ומשמנה של היהדות התורנית ניספו בשואה] – על דרך מאמר רבותינו זכרונם לברכה בכיוצא בזה "אין כל ברי' יכולה לעמוד במחיצתן".

ומושלל מלהשתמש בשואה בתור הפחדה בנוגע לעונש על עונות, ובפרט בנוגע לדורנו זה, "אוד מוצל מאש", שארית הפליטה מהשואה הנוראה, אשר, בהנהגתו בחיים על פי הוראת תורת-חיים ממשיך בדרך החיים של דור הקדושים לאורך ימים ושנים טובות, בבחינת "זרעו בחיים אף הוא בחיים".

ובודאי שדברי שטנה אלה לא יעשו שום רושם כלל וכלל, ויקויים המשך הכתוב: "ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות . . וישימו הצניף הטהור על ראשו", ובהמשך הענין: "וישב המלאך הדובר בי ויעירני . . ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר ראיתי – והנה מנורת זהב כולה וגו'" שרואים בפועל ובגלוי שלימות מעלתם כולה של בני ישראל כולם שמאירים ב"נר מצוה ותורה אור".