רצחתם וגם ירשתם? שייח ג'ראח

בתמונה: יהודי הולך למערת שמעון הצדיק על רקע הפגנת אנרכיסטים במימון אירופי. (ויקיפדיה).

רצחתם וגם ירשתם? שייח ג'ראח

הסיפור האמיתי מאחורי שייח ג'ראח, שבגללו החלו פרעות תשפ"א: במשך עשרות שנים תובעות משפחות יהודיות את בעלותן על בתים שנשדדו מהם בידי ערבים במלחמת השחרור, וסוף סוף בג"ץ פסק שהערבים צריכים להתפנות. תגובת הערבים? רצחת וגם ירשת.

כל מה שרציתם לדעת על שֵׁייח' גָ'רַאח והתקשורת לא סיפרה לכם...

ד. בן יהודה

ראשית אני מתנצל על השימוש בשם "שֵׁייח' גָ'רַאח". אם הייתי משתמש בשם העברי, "שמעון הצדיק", חלק לא קטן מהקוראים לא היה מבין על מה מדובר.

כשהתקשורת רוצה, היא יודעת יפה מאד להטמיע שמות עבריים. כך לדוגמא : בשנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 התל אביבים נהגו לקרוא לשכונה הידועה היום כ"רמת אביב" בשם "שֵׁייח' מוניס".

ולעניין שֵׁייח' גָ'רַאח.

שֵׁייח' גָ'רַאח (בערבית : الشيخ جراح) היא שכונה במזרח ירושלים, ממזרח לשדרות בר-לב, מצפון למושבה האמריקאית ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית.

השכונה נחשבת למבוססת וליוקרתית בין שכונות ירושלים הערביות. שוכנות בה קונסוליות ונציגויות של מדינות זרות כגון: בריטניה, טורקיה, בלגיה, ספרד, הוותיקן, צרפת, איטליה, יוון ושוודיה; ושל ארגונים בינלאומיים כגון האו"ם. בשכונה שוכנים גם מספר מסעדות ומלונות, כגון אמריקן קולוני.

בסמוך לשכונה הוקמה קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין ובה נמצאים: המטה הארצי של משטרת ישראל ומשרדי ממשלה הכוללים את משרד המשפטים, משרד השיכון, המשרד לביטחון פנים ומשרד המדע והטכנולוגיה.

מהתיאורים בתקשורת משתקפת תמונה של מתנחלים תאבי שטחים שחומדים את פינת החמד השקטה הזו של ערבים ירושלמים שקטים.

האם זו האמת ? ממש לא.

כחלק מתהליך היציאה מהחומות, במחצית השנייה של המאה ה 19, רכשו יהודים אדמות באזור קבר שמעון הצדיק ומערת סנהדרין הקטנה, ובשנת 1890 ייסדו על אותה אדמה שכונה יהודית בשם “שמעון הצדיק”.

השכונה החלה להתפתח בהדרגה החל משנות לקראת סוף המאה ה-19, שלהי התקופה העות'מאנית, כאשר נכבדיה ועשיריה הערבים של ירושלים החלו להקים בתי מידות לאורך דרך שכם מצפון לעיר העתיקה.

בתמונה: מראה השכונה בשנת 1939. (ויקיפדיה).

ב"מרד הערבי הגדול" של שנות ה 30 (השם המכובס לפוגרומים של ערבים ביהודים) תושבי השכונה נאלצו להימלט. לאחר מכן חלקם חזרו לבתיהם אולם משנת 1949 האזור היה בשליטה ירדנית, תושבי השכונה היהודים סולקו משם ובתיהם שוכנו במשפחות ערביות.

עם שחרור העיר והחלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים החל מאבק משפטי, אותו הובילו “ועד העדה הספרדית בירושלים” ו”כנסת ישראל” למימוש הבעלות על האדמות שנגזלו ב 1949.

בשנת 1982 (!!) הגיעו הצדדים להסכמה שעל פיה יורשו המשפחות הערביות להישאר בבתים בתמורה להכרה שלהם בבעלות היהודית בבתים ובתשלום שכירות חודשית.

על אף שההסכמה קיבלה תוקף משפטי, זמן לא רב לאחר מכן המשפחות הערביות חזרו בהן מההסכמה וסירבו להכיר בבעלות היהודית, בטענה כי ההסכם נחתם “מאחורי גבם”.

דמי השכירות, אגב, לא שולמו מעולם.

לפיכך, החל בשנות ה-90 הליך משפטי ארוך ומייגע שבו הוועדים היהודים דרשו לקבל את רכושם בחזרה ולפנות את הפולשים הערבים בטענה שהם איבדו את מעמדם כ”דייר מוגן” מאחר ולא שילמו את דמי השכירות.

בית המשפט פסק לטובתם. המשפחות הערביות מיהרו לערער לבג"צ, אבל לתדהמתם, האחרון זרק אותם מכל המדרגות והורה למשטרה לפנות את הפולשים הערבים. מה שכמובן לא התבצע.

וכך הריטואל הזה נמשך כבר כמעט שלושים שנה כשבין לבין מתקיימות במקום הפגנות שבועיות אלימות של ערבים המוסתים על ידי ארגוני שמאל, שבאמצעות מניפולציות ושקרים הפכו את העבריין לקורבן ואת הקורבן לפושע מלחמה.

לפני מספר שבועות בית המשפט פסק שוב לטובת הוועדים היהודים ונגד משפחות הפולשים הערבים.

וזה מה שעורר גל המחאות האחרון ואת המהומות שהתפתחו כתוצאה מכך.

למעלה: אנרכיסטים בוויכוח עם קצין משטרה במהלך הפגנה שבועית במימון אירופי. (ויקיפדיה).

התקשורת מיהרה לפרסם את איומיו של איימן עודה ואת דברי ההסתה שלו שקראו לערבים לצאת לרחובות כנגד "עדרי המתנחלים והפאשיסטים".

בתקשורת, כרגיל, לא טרחו כל כך להביא את האמת.

העיתון הגרמני בשפה העברית מיהר לדבר על "כישלון מוסרי" (של היהודים כמובן).

ואתר וואלה מיהר לצאת בכותרת הבומבסטית "שֵׁייח' גָ'רַאח בוערת".

ככה זה כשיש תקשורת שעויינת את העם שלה....