ברוך מתיר אסורים: יהונתן פולארד

היום (רביעי) לפנות בוקר, ירד יונתן פולארד מהמטוס שהביא אותו לארץ ישראל, נישק את עפר הארץ ובירך "שהחיינו". ראש הממשלה נתניהו, ברך "מתיר אסורים".  במשך שהותו בכלא האמריקאי, פולארד התקרב ליהדות ונהיה שומר תורה ומצוות באופן מלא.

יונתן פולארד הביע את אמונתו ותודתו ל-ה' באופן הפומבי ביותר, כאשר הוא ואשתו גוחנים לארץ ונושקים לעפרה מחזה שכמותו לא נראה באופן פומבי כזה מאז נחתו יהודי תימן בארץ בבמצע מרבד הקסמים בתחילת שנות החמישים.

יונתן פולארד הגיע עם אשתו לאחר שבילה 30 שנות מאסר בגין ריגול למען ישראל. פולארד ורעייתו אסתר התקבלו על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בירידתם מהמטוס הפרטי של המיליונר אלדון שלדון שהביא אותם לארץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו חיכה להם בירידתם מגרם המדרגות, והושיט לפולארד את ידו. יהונתן סרב לידו המושטת של של ראש הממשלה סימן לו להמתין, גחן לארץ ונישק את עפרה, קם וברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", ואשתו אחריו. אחריהם, ברך נתניהו "ברוך אתה ה' מתיר אסורים".

פולארד, כיום בן 66, נעצר בשנת 1985 באשמת סיפוק מודיעין צבאי רגיש לישראל ונידון למאסר עולם ללא אפשרות שיחרור. לאחר מאמצים רבים ונמשכים מכל שכבות הציבור, הוא שוחרר מהכלא בשנת 2015 בתנאים מגבילים למשך חמש שנים, שהסתיימו בנובמבר, מה שאפשר לו לעזוב את ארה"ב.

לאורך השנים טען פולארד כי פעל מתוך רצון להגן על קיומה של מדינת ישראל. לדבריו, במהלך עבודתו גילה שגורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארצות הברית מונעים במכוון מישראל חלק מהמידע שהייתה אמורה לקבל על פי מזכר הבנות משנת 1983, וסבר שאי העברת המידע מעמידה חיי ישראלים בסכנה. לדבריו פעל כדי לגרום להעברת המידע לישראל, כפי שסוכם בין שתי המדינות, ורק כשמאמציו אלו לא נשאו פרי הוא החל להעביר את המידע ישירות לישראל. ציטוט שהתפרסם בשמו בזמן ישיבתו בכלא אומר כי "מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת "שבעה" על מליוני אזרחי מדינת ישראל". אשתו של פולארד, אסתר, כתבה כי "אפילו השופט שגזר את הדין – ושבהחלט לא התייחס באהדה למקרה - הכיר בעובדה שיהונתן היה אידאולוג ולא רודף בצע, ולכן סירב להטיל עליו קנס כספי."

מאסר עולם בלי אפשרות שחרור

על פולארד נגזר עונש מאסר עולם ללא אפשרות לשחרור, בניגוד לכאורה לסיכום עם התביעה על מאסר של עשר שנים. הסיפור שפורסם בישראל לגבי חומרת העונש היה, שהאמריקאים דרשו מישראל להחזיר את המסמכים שקיבלו מפולארד, ותמורת זאת יהיה סיכום עם התביעה לעונש של 10 שנים, במקום 14 על ריגול למדינה ידידותית. שמעון פרס היה זה שהעביר את המסמכים לאמריקאים. 

מעט לפני בחירתו של פרס לתפקיד הרם ביותר במדינה, התגלה שה"סיכום" היה שקר של מדינת ישראל להוריד את הלחץ הציבורי מהממשלה.  לא רק שלא היה שום סיכום עם התביעה, אלא המסמכים שהעביר שמעון פרס לאמריקאים בלי כל ביקורת הביאו להחמרה בעונשו של פולארד.

העונש שפולארד קיבל הפתיע רבים, משום שהתביעה לא דרשה עונש כה חמור ומשום שהעונש הכבד ביותר שהוטל בארצות הברית עבור ריגול למדינה ידידותית הוא ארבע־עשרה שנות מאסר.

תחילה ריצה פולארד את עונשו בכלא מריון שבמדינת אילינוי. באותה תקופה נחשב הכלא לבעל רמת האבטחה הגבוהה ביותר מבין בתי הכלא הפדרליים. האסירים שהו כמעט כל שעות היום בבידוד בתאיהם. לאחר כשבע שנים הוא הועבר לכלא באטנר במדינת צפון קרוליינה. במשך השנים ניסה פולארד להשיג את שחרורו והגיש ערעורים ועתירות שנדחו כולם. אשתו אן שוחררה כעבור ארבעים חודשי מאסר מתוך 5 שנים שנגזרו עליה, עקב בעיות בריאותיות. פולארד התגרש ממנה זמן קצר לאחר שחרורה, ולאחר מכן עלתה לישראל. בראיון שנתנה אן פולארד ב־2015 האשימה גורמים הקשורים בשמעון פרס כי פעלו לגירושיה מבעלה על רקע פעולותיה הציבוריות לאחר שחרורה[21]. יהונתן חזר בתשובה, וב־1993 התחתן עם יהודיה קנדית בשם איילין זייץ, שאיתה התכתב במשך כמה שנים, והיא שינתה שמה לאסתר פולארד. על פי עצת רבו, הרב מרדכי אליהו, הוסיף פולארד לשמו את האות "ה", ובחוגים הקרובים אליו מקפידים למלא את בקשתו להיקרא יהונתן.

המאמצים לשיחרורו

 במרץ 1987, הוקם בתל אביב "הוועד הציבורי למען הזוג פולארד" והחל בגיוס כספים לשם מימון ההגנה המשפטית על בני הזוג[24]. חברות הכנסת עדנה סולודר ממפלגת העבודה וגאולה כהן מהתחיה החלו לפעול למען פולארד כבר בראשית מאסרו. בינואר 1988 חתמו 23 חברי כנסת על עצומה לנשיא ארצות הברית רונלד רייגן וביקשו לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים. ביום השבעת מחליפו של רייגן, ג'ורג' הרברט ווקר בוש כנשיא ארצות הברית, אישרה מליאת הכנסת החלטה שבה נאמר: "הכנסת פונה אל הנשיא בוש לשחרר את הגברת אן פולארד מכלאה על רקע מצבה הבריאותי ולהעניק לבני הזוג פולארד חנינה על רקע הומניטרי". במרוצת השנים הבאות הוחתמו חברי הכנסת על עצומות רבות לשחרור פולארד.

יצחק רבין היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שניסה להביא לשחרורו של פולארד, וביקש בשנת 1995 מנשיא ארצות הברית ביל קלינטון לחון אותו. מכתב של שבעה מזכירי הגנה לשעבר, בהם דונלד רמספלד, דיק צ'ייני, ג'יימס שלזינגר וקספר ויינברגר, הרתיעו אותו מלהעניק לו חנינה[7].

הנשיא קלינטון התבקש שוב לחון את פולארד על ידי בנימין נתניהו, כחלק מהמשא ומתן על ההסכם שנחתם בינו לבין יאסר ערפאת בוועידת ואי. קלינטון הסכים לחנינתו, אך חזר בו לאחר שראש ה־CIA, ג'ורג' טנט, איים בהתפטרות מתפקידו.

קלף מיקוח ללחץ על ישראל

בספרו של השליח האמריקני למזרח התיכון, דניס רוס, נכתב כי בוועידת ואי שאל אותו הנשיא ביל קלינטון האם שחרורו של פולארד יהיה דבר חשוב לישראל. רוס השיב בחיוב, וטען כי "הוא נחשב חייל ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב". בהערת שוליים באותו עמוד רוס מוסיף: "אמרתי גם שאני תומך בשחרורו של פולארד כיוון שהאמנתי שקיבל עונש חמור יותר מאחרים שביצעו עבירות דומות. העדפתי לא לקשור את שחרורו בהסכם כלשהו...". למרות זאת, כותב רוס כי יעץ לנשיא לא לשחררו, עקב ערכו כקלף מיקוח עד שיושגו הסדרים סופיים בין ישראל לפלסטינים. לדבריו אמר לו: "יהיה זה רווח גדול לישראל; אין לך הרבה כאלה בכיס... תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת", אמר רוס לנשיא (עמודים 438–439).

2001 אמר בנאום בכנסת שר החינוך לשעבר חבר הכנסת אמנון רובינשטיין (מרצ):

"אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה, צריך לומר את האמת. גם במדינות ידידותיות כמו ארצות־הברית ובדמוקרטיות יש עיוותים משפטיים. משפטו של פולארד היה עיוות גדול מאוד.

אני לא אשכח את נאום התובע הכללי, זה נאום שמקומו לא יכירנו בבית־משפט, כאשר התובע הכללי אומר: אתה לא תראה את אור השמש לעולם. תובעים ישראלים לא אומרים זאת לגבי רוצחים. זה נאום שהוא ממש כתם על מערכת התביעה בארצות־הברית. אבל נניח שהמשפט היה בסדר ונניח שנתעלם מכל הדברים הנכונים שאמרו חברי כאן - 17 שנה בכלא זה לא מספיק לאדם שלא גרם נזק לארצות־הברית? הרי אנחנו קוצבים עונש של עבריינים הרבה יותר גדולים ממנו. מרגלים שגרמו נזק מוחשי לארצות־הברית, שתמורת כסף הפקירו סוכנים אמריקנים למוות, השתחררו אחרי כמה שנים. לכן כולנו באמת צריכים להתאחד - חברי הכנסת, משפטנים, אגודות לזכויות אדם, אגב לא רק בארצות־הברית, גם בארץ - לתבוע את השחרור שלו, בהתעלמות מעניין צדקת גזר־הדין או לא. 16 שנה, 17 שנה, יש גבול. Enough is enough, מספיק!"
— הישיבה המאתיים־וחמישים של הכנסת החמש־עשרה, יום רביעי, ו' בכסלו התשס"ב (21 בנובמבר 2001).

ב־2003, חתמו 112 חברי כנסת על עצומה נוספת, כולל ראש הממשלה אריאל שרון. שרון נמנע מלהעביר את העצומה לנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בפגישתו עמו.

בינואר 2006 דחה בג"ץ את עתירתו של פולארד להכיר בו כאסיר ציון, משום שהמדינה שבה פעל אינה מדינת אויב.

ביוני 2009 פרסמה ועדת המודיעין של הסנאט הצהרה תקיפה המצטטת את כל ראשי המודיעין האמריקאי מ־2008, המתנגדים לשחרור פולארד מכלאו

ב־2010, במלאת 9,000 ימים למאסרו של יונתן פולארד, נערכה הפגנה למען שחרורו בגשר המיתרים שבירושלים. במהלך ההפגנה הוקרנו סרטונים על פולארד ובמקביל באותו יום צולמו 9,000 ישראלים מחזיקים שלט הקורא לשחרורו.

בספטמבר 2010 חתמו 39 חברי הקונגרס האמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית על מכתב לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שבו קראו לשחרורו של פולארד בנימוק שהעונש שאותו קיבל בלתי פרופורציונלי באופן בולט, הרבה יותר מרבים אחרים שנמצאו אשמים בפעילות דומה עבור מדינות העוינות לארצות הברית, בניגוד לישראל. עורכי דינו של פולארד הגישו לנשיא ארצות הברית בקשה לקציבת עונשו. לבקשה זו צורפו מכתביהם של ראש ה־CIA לשעבר ג'יימס וולסי, יו"ר ועדת הסנאט לענייני מודיעין דניס דיקונסיני, מנהיג הנוצרים האוונגלים הציונים ג'ון הייגי ומכתביהם של ארגונים יהודים בולטים באמריקה, כולל ועידת הנשיאים.

באוקטובר 2010 קרא לורנס ג'יי קורב, שהיה עוזר מזכיר ההגנה קספר ויינברגר בתקופה הקודמת למשפטו של פולארד, לנשיא ברק אובמה לשחררו. לדבריו, העונש היה כה חמור בשל חוסר האהדה לישראל מצד ויינברגר. הוא ציין כי בסופו של דבר ויינברגר עצמו הודה כי מדובר ב"פרשה מינורית שנופחה מעבר לחשיבותה". טענה דומה השמיע גם רפי איתן. בעקבות העדויות החדשות פנו עורכי דינו של פולארד לנשיא ארצות הברית ברק אובמה בבקשת חנינה.

בדצמבר 2010 החליט ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להיענות בחיוב לבקשתו של פולארד ולפנות באופן רשמי ופומבי לנשיא ארצות הברית בבקשת חנינה למען שחרורו, ובינואר 2011 שוגרה הבקשה, שאותה הקריא נתניהו מעל בימת הכנסת, בעקבות כך פנה גם מייקל מוקייסי, התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית, בפנייה לנשיא אובמה לשחררו. לקוראים לשחרורו של פולארד הצטרפו מזכיר המדינה לשעבר ג'ורג' שולץ, שכיהן בממשלו של רייגן בתקופה בה נחשפה הפרשה והיה מעורב בטיפול בה., דן קווייל, הנרי קיסינג'ר ובכירים נוספים בממשל האמריקאי לשעבר

בפברואר 2011 שודר בתחנות טלוויזיה מרכזיות בניו יורק תשדיר פרסומת הקורא לצופים להתקשר לבית הלבן, ולבקש את שחרורו של פולארד, בתשדיר פירוט של בכירים שקראו אף הם לאובמה לשחררו.

עם התומכים בשחרורו נמנו גם בן־דודתה של הגברת הראשונה, מישל אובמה, הרב קייפרס פוניי, ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודולף ג'וליאני, חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל ופרופסור צ'ארלס אוגלטרי, שהיה המרצה של אובמה ורעייתו במהלך לימודיהם באוניברסיטה. הסנאטור האמריקני והמועמד הרפובליקני לנשיאות בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב־2008, ג'ון מקיין, תמך אף הוא בשחרור פולארד וזאת לאחר ששנים דבק בעמדה המתנגדת לשחרורו. עם זאת, מזכיר ההגנה לשעבר, דונלד רמספלד, הביע התנגדות חריפה לשחרורו, גם כאשר סיים את מאסרו.

ביוני 2011 גסס אביו של יונתן פרופ' מוריס פולארד במחלה סופנית ונפטר. קריאות של אישי ציבור וחברי כנסת ישראלים, ודרישה רשמית של ממשלת ישראל לבית הלבן לתת לפולארד לשהות עם אביו ברגעיו האחרונים ולהשתתף בלוויתו לא נענו. לאחר ההלוויה פרסמו ראשי ועידת הנשיאים הודעה שבה הביעו "הלם וצער" על ההחלטה שלא לאפשר לפולארד להשתתף בלווית אביו וקראו לפעול מיידית לשחרורו של פולארד.

בספטמבר 2011 פורסם כי סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, אמר בפגישה עם רבנים בפלורידה כי הנשיא אובמה שקל לחון את פולארד אך הוא התנגד לכך בתוקף. בכירים מן הזרמים האורתודוקסי, הרפורמי והקונסברטיבי בארצות הברית הגיבו יחד כי בכוונתם לדרוש מסגן הנשיא לקיים עמם פגישה בעניין ג'ונתן פולארד. מנכ"ל הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן שציין כי "היום ישנה קואליציה רחבה מקיר לקיר של כל הארגונים היהודים בארצות הברית לפיהם צריך לקצוב את עונשו של פולארד ולשחררו מהכלא אחרי 26 שנים". עם זאת, ביידן הכחיש את הפרסום, ונפגש בנובמבר 2011 עם שבעה מנהיגים יהודים אשר אמרו לאחר הפגישה שהוא אינו חד־משמעי בהתנגדותו, ואינו הקובע בנושא.

במהלך השנים התדרדר מצבו הבריאותי של פולארד והוא אושפז שש פעמים בבתי חולים. בתחילת אפריל 2012 הגיש נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, איגרת לנשיא אובמה ובה בקשה מיוחדת לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים, על רקע מצבו הבריאותי.

בעקבות הודעת נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על הענקת מדליית החירות הנשיאותית לנשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, חתמו למעלה מ־65,000 אנשים על עצומת אינטרנט הקוראת לו לנצל את מעמדו ולפעול לשחרורו של פולארד עוד קודם לקבלת המדליה. העצומה זכתה לתהודה בתקשורת הישראלית והאמריקאית. בתגובה כתב פרס כי הוא פועל בשיתוף פעולה עם הוועד לשחרור פולארד וכי בכל פגישותיו עם נשיא ארצות הברית ובכירי הממשל האמריקאי העלה את הבקשה לשחררו.

לקראת ביקורו של הנשיא אובמה בישראל בחודש מרץ 2013, התגברה הפעילות הציבורית והעיסוק התקשורתי בנושא. במרץ 2013 העניקה עיריית ירושלים לפולארד את אות חירות ירושלים. מליאת הכנסת העלתה את הנושא לסדר יומה עם קונצנזוס חוצה מחנות. למעלה מ־200,000 איש חתמו על עצומת אינטרנט הפונה אל אובמה בבקשה לקצוב את עונשו של פולארד, בהם אישי ציבור רבים. במקביל, הגיע לישראל לורנס קורב, מי שהיה תת־שר ההגנה של ארצות הברית בתקופת משפטו של פולארד. קורב הבהיר שפולארד מעולם לא הואשם בבגידה, ושהעונש שניתן לו היה מעבר למה שהגיע לו. קורב אף אישר שהאשמות החמורות שיוחסו לפולארד בוצעו למעשה בידי סוכנים אמריקאים אחרים שנתפסו לאחר מכן והודו בכך. קורב אישר עוד שהמידע שהעביר פולארד עסק בסכנות לישראל ממדינות ערב.

פולארד התנגד לשחרורו בעבור מחבלים

בראשית חודש אפריל 2014 נכרכה בכלי התקשורת אפשרות שחרורו של פולארד בהסכמתה של ישראל לשחרר רוצחים פלסטינים נוספים ובהם אף ערבים ישראלים, לצורך המשך קיום המשא ומתן המדיני עם הרשות הפלסטינית. פולארד התנגד לשחרורו תמורת שחרור מחבלים, ואף סירב להתייצב לדיון בוועדת השחרורים שהזמינה אותו לראיון.

בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות תשע"ה (2015), הקדיש יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין את המשואה הראשונה לפולארד.

 הנאבקים למען שחרורו של פולארד הרבו לטעון שמדינת ישראל נענית לדרישות האמריקניות ומבצעת מחוות של שחרור מאות מחבלים שריצו זמן קצר בלבד בכלא, אך נמנעת מלדרוש את שחרורו של פולארד אף לאחר שריצה שנים רבות מאחורי סורג ובריח.

לבקשת הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת חיבר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס חוות דעת על "פעולות ממשלות ישראל לשחרור יונתן פולארד". רוב הדוח, בן שלושים העמודים, נותר חסוי, אולם חלקים מן התקציר פורסמו ושם קבע הדוח כי ראשי הממשלה בתקופה הנבדקת (בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט) פעלו כדי להביא לשחרורו של פולארד, אך הממשלים השונים בארצות הברית התנגדו התנגדות נחרצת. הדוח ביקר את ההליך המשפטי בארצות הברית ואת התערבותו של מזכיר ההגנה ויינברגר.

= = = 

ממשלת ישראל העניקה לפולארד אזרחות בזמן שהייתו בכלא. ממשלות ישראל ברצף טענו כי מאסר העולם שהושתת עליו היה לא מידתי ביחד למרגלים רוסיים שקיבלו עונשים יותר קלים והשתחררו מזמן.

ב־27 ביולי 2015 החליטה ועדת השחרורים האמריקאית כי פולארד ישוחרר ב־20 בנובמבר, כאשר יסיים לרצות 30 שנה. ב־20 בנובמבר 2015 שוחרר פולארד בתנאים מגבילים למשך חמש שנים, הכוללים איסור יציאה מחלק מסוים של העיר ניו יורק, ענידת אזיק אלקטרוני המנטר את מיקומו באופן תמידי, מעצר בית לילי, ניטור מתמיד של מחשבו בביתו ובמקום עבודתו, והימנעות מיצירת קשר עם התקשורת, איסור על שימוש ברשת האינטרנט שהוטל על פולארד תחילה בוטל בעקבות פניית עורכי דינו. עד מאי 2017 הגיש פולארד לבית המשפט העליון בארצות הברית 3 ערעורים על האיסורים שהוטלו עליו. הערעורים נדחו.

ב-2018 פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וביקשו שיאפשר לפולארד לעלות לישראל. מדינת ישראל הגישה בקשה רשמית גם למשרד המשפטים האמריקני לאפשר לפולארד למצות את הדין בישראל בהסכם מוסדר בין המדינות. ארצות הברית סירבה לשתי הבקשות. ב-2019 הביע פולארד אכזבה ממאמצי ממשלת ישראל להביאו למדינת ישראל.

בנובמבר 2020, בתום דיון שנערך בוועדת השחרורים של בית המשפט בארצות הברית, הוחלט שלא להאריך את ההגבלות המחמירות שחלו עליו ולהגדירו כאדם חופשי.

היום, 30 בדצמבר 2020, עלה פולארד עם אשתו אסתר למדינת ישראל וקיבל עם נחיתתו תעודת זהות ישראלית מידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"אנו שמחים להיות סוף סוף בבית אחרי 35 שנה ... אנו מקווים להיות אזרחים מועילים בהקדם האפשרי ולהמשיך בחיינו כאן", אמר פולארד.

שחרורו של מר פולארד מהתנאים המגבילים בהם היה בחודש שעבר ונסיעתו לישראל, נכללים בשורה של החלטות פוליטיות של הנשיא טראמפ שנראות כמטרתן לחזק את מר נתניהו, העומד בפני בחירתו הרביעית בתוך שנתיים: העברת שגרירות ארה"ב לירושלים וההכרה אמריקאית בירושלים כבירת ישראל, ההכרה האמריקאית ברמת הגולן כשטח ישראלי ריבוני, וההכרזה של המימשל שההתנחלויות אינן מכשול לשלום.

בנוסף, ממשל טראמפ עבד גם עם מר נתניהו בכדי להביא לסדרה של הסכמי נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, כולל איחוד האמירויות הערביות, בחריין, סודן ומרוקו.

יונתן פולארד הגיע לישראל במטוסו הפרטי של איש העסקים האמריקאי והתורם הרפובליקני הבכיר שלדון אדלסון, אמרה עו"ד רות דרשן-לייטנר סידור הטיסה התאפשר ע"י שגריר ישראל בארון דרם בארה"ב, מכיוון שפולארד רצה להגיע לארץ באופן פרטי. אמרה עוה"ד לייטנר.

המודיעין שמסר פולארד היה חיוני גם בסיוע לישראל לתכנן את פעולת הקומנדו שלה נגד מטה ארגון השחרור הפלסטיני בתוניס באוקטובר 1985, כך נכתב במסמך ה- CIA.

מר פולארד, שיגור עם אשתו בירושלים, מקווה להיכנס למגזר הטכנולוגיה המפורסם בישראל. "יש לו המצאות שהוא עבד עליהן," אמרה עוה"ד גברת דרשן-לייטנר .

מר פולארד מגובה כיום כלכלית על ידי אנשים פרטיים, אך עורך דינו אומר שהיא מצפה מהממשלה להעניק לו סיוע כספי להתקדם, אם כי לא הושגה הסכמה רשמית בעניין זה.