פרשנות בטחונית בראיה חסידית
ביום שבת קודש לפני כשבוע התקיימה התקיפה בהובלת ארה"ב בסוריה. מטרת התקיפה הייתה הצבת קו אדום בפני המשטר הסורי בכל הנוגע להפעלת נשק כימי, וזאת לאחר שהוא הפעיל נשק כזה ופגע במאות אזרחים בעיר דומא שבפרברי דמשק.
התקיפה עצמה נעשתה בשיתוף חילות הים והאוויר של בריטניה וצרפת, וכללה תקיפה אווירית של מפציצים אסטרטגיים מדגם 1-B (המסוגלים לשאת גם נשק גרעיני) שקיבלו ליווי צמוד של מטוסי "חמקן" 22-F. המפציצים הנ"ל שיגרו טילי שיוט מטווח של מאות ק"מ, וביחד עם ירי מספינות ומצוללת של טילי "טומאהוק" – הרסו לחלוטין את מכון המחקר הסורי לפיתוח נשק כימי (וביולוגי) בברזה שמצפון לדמשק. טילי שיוט צרפתיים (SCALP) ובריטיים (STORM SHADOW) – בעלי טווח של 500 ק"מ, נורו ממרחק רב ע"י מטוסי תקיפה של המדינות הנ"ל, והרסו לחלוטין 3 מחסנים גדולים, וכן 3 בונקרים, ששימשו כולם לאחסנת נשק כימי.
במהלך התקיפה טסו כ- 15 מטוסי יירוט אמריקנים מבסיסים באיטליה, וסיפקו חיפוי אווירי והגנה לספינות הקרב, מול איום אפשרי מצידו של חיל האוויר הסורי (או הרוסי).
בנוסף לכך, לדעתי, אין ספק שבתקיפה השתתפו גם מטוסי מודיעין – הן מודיעין אלקטרוני והן מודיעין חזותי, וכן מטוסי ממסר וקישור, ומטוסי לוחמה אלקטרונית ששיבשו מערכות מכ"ם, ונטרלו את יכולת סוללות הנ"מ לפגוע במטוסים או ליירט את הטילים. כמו כן, מערכות אלו פוגעות גם ברשתות קשר ופיקוד, ובכך משבשות את יכולתו של הפיקוד הבכיר להפעיל את כוחותיו ביעילות. האמריקאים עשו שימוש גם במטוסי תדלוק רבים, ובסה"כ מדובר להערכתי על ארמדה גדולה של מטוסים (לפחות 60), ועל מבצע נרחב היקף.
למרות טענות סוריות (שהיו צפויות מראש כפי שנכתב בטור הקודם...) שרוב טילי השיוט הופלו, הרי שאין לכך כל תימוכין, ומתיעוד התקיפות נראה שטילי היירוט הסורים שוגרו רק לאחר התקיפה...
היו שטענו שעד התקיפה פינו הסורים את המתקנים. לדעתי, זה נכון רק חלקית, וזאת משום שבלתי אפשרי לפרק ולהעביר בימים ספורים תשתיות ייצור של מפעל כימי, שכוללת אולמות ייצור מבודדים, משאבות ומיכלים מיוחדים, מערכות סינון וטיהור אוויר, מערכות חשמל ומים יחודיות. יחד עם זאת, ניתן גם להטיל ספק בטענת הפנטגון, שהתקיפה "הסיגה את תכנית הנשק הכימי הסורית שנים לאחור". אין ספק שנגרם למערך הכימי הסורי נזק משמעותי, אולם נותרו עדיין מתקנים וכח אדם (מדענים) שלא נפגעו.
בכל אופן, מטרת הפעולה – הרתעת סוריה משימוש בגז (ובפרט בגז עצבים) – אכן הושגה, וזוהי עובדה חשובה מאוד עבור ישראל.
יש לציין כי, כפי שהיה צפוי מראש, רוסיה לא תקפה את הספינות ואת מטוסי הקרב של בעלות הברית. עובדה זו מלמדת כאלף עדים על הרצון להימנע מעימות צבאי. סביר להניח שזוהי הסיבה שגם ארה"ב לא הרחיבה את הפעולה, ולא תקפה שדות תעופה, ויתכן שהדבר מלמד על הבנות שהושגו בין ארה"ב לרוסיה, שהביאו לידי כך שרוסיה נמנעה גם מלנסות ליירט את הטילים התוקפים.
למחרת התקיפה הכימית הסורית, תקפה ישראל – ע"פ פרסומים זרים – בשדה התעופה 4-T. בתקיפה נהרגו 7 מאנשי משמרות המהפכה האיראנים, וביניהם מפקד מערך המל"טים האיראני בסוריה. התקיפה נעשתה על מנת לסכל את ההתבססות האיראנית בסוריה, שישראל הודיעה כי לא תשלים איתה, ולכן הצפי הוא להמשך התקיפות נגד בסיסים איראנים. עובדה זו עלולה להביא להסלמה בין איראן לבין ישראל. על רקע זה הודיעה איראן כי היא תגיב על התקיפה והרג אנשיה.
ישראל הודיעה בתגובה כי אם איראן תגיב, אזי יותקפו הבסיסים האיראנים בסוריה, והמשטר הסורי יופל. פורסם שבצה"ל ננקטו צעדי כוננות בחיל האוויר, במודיעין ובפיקוד הצפון. אין ספק כי בתקופה שכזו ננקטים צעדים שונים, גם בחו"ל, על מנת לסכל כל איום אפשרי מצידה של איראן. כמו כן ברור שמופעלים מנופי לחץ שונים על מנת להניא את איראן מלהגיב.
להערכתי, ישנם מספר גורמים כבדי משקל שיכולים להביא לצמצום התגובה האיראנית, ויתכן אף למניעתה. ראשית, החשש מתגובה ישראלית חריפה (שיכולה לכלול גם תקיפה של מפעלי הטילים בלבנון ואף של מתקני הגרעין באיראן). כמו כן סביר להניח כי מאחורי הקלעים פועלת רוסיה לייצוב המצב (מחשש לפגיעה ישראלית במשטר הסורי). בנוסף, בימים אלו ממש מגיע לשיאו הדיון בארה"ב ובאירופה האם לפרוש מהסכם הגרעין, ולכן יש לאיראן אינטרס כבד משקל שלא לפתוח במלחמה ח"ו בתקופה זו. הבחירות הקרובות בלבנון ישפיעו גם על רצונו של חיזבאללה להימנע מהרפתקאות מיותרות.
גורם חשוב נוסף הוא המצב הכלכלי המדרדר במהירות באיראן. בשבועות האחרונים קרס המטבע האיראני, הציבור החל בהסתערות על הדולר והיורו, והמשטר הורה באופן שרירותי על הפסקת כל המרות הכספים במדינה (למעט בבנקים וכו'). עליות מחירים מהירות, הביאו לחידוש של מחאות ברחבי איראן. ניתן להניח שבשבועות הקרובים תלך תופעה זו ותתגבר, עם ההתקרבות למועד הפרישה הצפויה מהסכם הגרעין. בחסדי ונסי ה', דווקא בתקופה מתוחה זו, מסתבכת איראן בעימות פנימי שיקשה עליה לפעול צבאית ברחבי המזה"ת, ויתכן שגם היא תספוג זעזוע פנימי גדול, כפי שספגו מדינות ערב בשנים האחרונות.
מאת: אבישי אפרגון
הכותב שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד, והינו פרשן לעניני צבא ובטחון, מרצה בכיר וראש ישיבת חב"ד בכפר סבא
תגובות