צו מעצר בינלאומי – הצד החיובי!

צו מעצר בינלאומי – מה טוב בזה?

מדינת ישראל, מאז הקמתה חתרה שאפה השתוקקה להיות חלק ממשפחות העמים.

מאז הקמתה עשתה המדינה כל מאמץ להיות כמה שיותר נורמלית, לדוגמא: להשתלב במעגל המדינות החברות באו"ם, שלא נותר – מוסד האו"ם – פרייר והשיב לנו בלעג בוז ואנטישמיות.

כשנה לאחר הקמת המדינה, הפכה מדינת ישראל הצעירה לחברה רשמית באו"ם, חיים וייצמן "הנשיא הראשון" של מדינת ישראל ברך על כך ואמר "זהו יום גדול".

האו"ם הצר את צעדי מדינת ישראל על כל צעד ושעל. עד כדי כך, האו"ם החליט (החלטה 242) להכריז על הציונות כגזענות (בתוך ההחלטה היו שורה של סעיפים בהקשר לשלום במזרח התיכון). חיים הרצוג שגריר ישראל באו"ם (לימים "הנשיא השישי") קרע החלטה זו בחמת זעם על בימת האו"ם.

למרבה הצער והבושה, אחד ממנסחי ההחלטה האומללה, היה יהודי. הרבי שליט"א מלך המשיח דיבר באריכות על הצרות והלחץ שבאו בעקבות כך.

מאז שנות הלמדי"ם (שנות ה-70), עברו הרבה מים בירדן, נוסדו מוסדות בינלאומים חדשים בדוגמת האיחוד האירופי, ארגון הבריאות העולמי, בית הדין בהאג, ועוד כהנה וכהנה.

המכנה המשותף בכולם, הוא שכולם מוטים לרעת מדינת ישראל.

והמכנה המשותף הנוסף הוא, שמדינת ישראל מתדפקת כעני בפתח אצל כולם להיות חלק מהארגונים והמוסדות הללו. עד כמה שאפשר. כאותו ילד כאפות שמחפש אישור לקיומו, קצת לגיטימציה. הכירו בי. פליז.

רק לשבר את האוזן: אל ועידת האו"ם לשינוי האקלים שנת תשפ"א (2021), יצאה משלחת מעל 120 אנשי ציבור ממדינת ישראל, בראשות ראש הממשלה דאז מר נפתלי בנט. קרי: המדינה הכי קטנה בעולם (כמעט) שלחה את המשלחת הכי גדולה בעולם.

עוד דוגמא נוראית: מר גנץ הרמטכ"ל בדימוס, נשאל בזמן "סבב צוק איתן" למה איחרו כמה פעולות הגנה מסויימות? הוא ענה: "צריך לטעון את מצברי הלגיטימציה". קרי: צריך שכמהחיילים שלנו ימותו כדי שאומות העולם יבינו למה אנחנו חייבים להלחם במרצחים…

עוד דוגמא: סיוע הומניטרי, כדי לרצות את מיסטר "המן האגגי בהאג".

וכל זה כמובן לא מספק אותם, ובנוסח של מר יצחק שמיר: הים אותו ים, האנטישמיים אותם אנטישמיים והאירופאים אותם אירופאים…

הם ימשיכו לעקוץ אותו ולבוז לנו.

ואנחנו נמשיך לחטוף ולהבליג כי: רצוננו להיות חלק ממשפחות גויי הארצות, גם אנחנו נורמלים. הנה אנחנו באירו-ביזיון, גם אצלינו מונף דגל התועבה. אנחנו כמו כולם.

בגיליון בית משיח האחרון (שבת אמור תשפ"ד) התפרסם שראש הממשלה הראשון מר דוד בן גוריון נאם בארצות הברית בשנים הראשונות של המדינה, במהלך הנאום הוא נשאל, האם נכון שהעם היהודי הוא עם מיוחד? במה הוא מיוחד? מיותר לציין מה היה מענהו של "הזקן".

[מיותר לציין שכנראה "גם הוא" חזר בתשובה בערוב ימיו, ונכבש בידי האמונה. סוף כל סוף גם הוא יהודי, ו"נצח ישראל לא ישקר"]

***

ובכן, נשאלת השאלה, עד מתי? עד מתי להתבזות וההתרפסות של מדינת ישראל בפני אומות העולם (בלשון הרבי מלך המשיח: "הגויישקייט אשר בקרבך")???

"מסתבר" ו"עובדתית", ככל שבאו"ם ושות' ירבו לתקוף אותנו, וככל שיפסיקו לתת לנו לגיטימציה לקיומנו, כך ניאלץ לחזור אל צור מחצבתינו, אל סלע קיומנו.

הנה, על כף המאזניים נמצאת כרגע עוד חתימה לארגון הבריאות העולמי, שיוכל להפוך אותנו לחלק ממשפחות העמים הנורמליים.

מדינת ישראל בחסות שר הבריאות מש"ס צעדה וצועדת לקראת החתימה בעיוורון מוחלט, משמעות החתימה כוללת עוד ועוד שליטה של אירגוני פרוגרס בינלאומיים במדינות שחתמו להן.

ועתה, ככל שמדינת ישראל, תכיר באנטישמיות של האירגונים הללו (זו המציאות!) כך תתנתק מדינת ישראל מהתלות בגויים, ומהצורך בלגיטימציה שהם מעניקים לנו.

המציאות הקיצונית והמטורללת בה אנו נמצאים, חמאס מצד אחד, חיזבאללה מצד שני, האו"ם מצד שלישי, האגגי מצד רביעי, ביידן מצד חמישי, הבג"ץ מצד שישי, והאיראני חופף על כולם, כל אלה רק מחזקים את הזהות של עם ישראל בארצו, מחזקים את האמונה בבורא עולם.

כך אמרו חכמינו: החושך הכי גדול של הלילה, הוא הרגע שלפני הזריחה. וכך אצלינו ככל שהחושך הפוליטי-אירופאי יגבר, כך נדע שאור זריחת הגאולה קרב ובא.

והנה עוד רגע קט ומתפרקות להן השאריות האחרונות של הלגיטמציה שהביאו לנו הסכמי אוסלו וההתנתקות הארורים (הגויים מעניקים לנו לגיטימציה בשמחה, רק כאשר אנו בוחרים בדרך המובילה אל השחיטה והמשרפה… והם – הגויים – מבינים זאת).

ועל חורבות הלגיטימציה של הגלות, אנו נבנה את חומות בית המקדש השלישי בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה.