אנחנו נרקוד על כל החתונות, וה' יביס את האייתולות

הנה שאלת השאלות: האם "לאחוז את החבל משני הקצוות", או "לרקוד על שתי החתונות"?

בליל שבת האחרון הזכיר לי חבר יקר ווארט נאה: "ה' ילחם לכם" - "ילחם" מלשון לחם - ה' יתן לכם לחם. "ואתם תחרישון" - "תחרישון" מלשון חרישה - ואתם תמשיכו לחרוש.

זהו השילוב היהודי הבריא מקדמת דנא: "מאמין בחי עולמים וזורע" (גמרא שבת לא.) מצד אחד "מאמין בחי עולמים", אמונה. מצד שני "זורע", עשיה.

זהו זה.

עלינו לאחוז את החבל משני הקצוות, כי עלינו לרקוד על שתי החתונות.

***

מאמינים אנו בנבואה, עם כל חושי השכל והאמונה, שעומדים אנו על סף הגאולה.

לצד האמונה אנו נדרשים, לעשות פעולות הצלה הכרחיים, ולהכות באוייבים ללא רחמים.

וכפי שכבר הכרזנו ואמרנו: עלינו לאחוז את החבל משני הקצוות, כי עלינו לרקוד על שתי החתונות.

***

שאלה חוזרת ועולה היא: מה תעשה עם הלחץ האמריקני? איך תסתדר בלי הפצצות שלהם?

אוי אוי אוי.

שבת פרשת אמור תשל"ד (התקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים) אמר הרבי מלך המשיח שליט"א שיחה בה מתוה דרך מדינית, כיצד מדינת ישראל צריכה לעמוד מול הלחצים מארצות הברית? כמו רבי שמעון בר יוחאי.

להלן תמצית הדברים:

שלב ראשון - ידיעת האמת.

רבי שמעון בר יוחאי היה מבין ב"פוליטיקאים". הראיה: כאשר רבי יהודה שיבח את הרומאים, שבנו גשרים ובתי מרחצאות וכו' (שבת לג:) נענה רבי שמעון ואמר: לא עשו זאת אלא לצורך עצמן, גשרים כדי לגבות מסים, מרחצאות כדי להושיב זונות וכו'.

בתרגום לימינו:

כאשר הולך מר אריה דרעי הנכבד ומשבח את הרומאים שהם מלכות של חסד, נותנים לנו פצצות ומחסה וכו'.

על זה עונה רבי שמעון בר יוחאי בתוקף: אמריקה היא ידידתה הטובה של ארצות הברית.

שלב שני - דרכי הפעולה.

בגמרא (מעילה יז:) מסופר שמלכות רומי גזרה שלוש גזירות על עם ישראל (שבת מילה ונידה), שאלו החכמים: מי ילך לבטל הגזירה? ולבסוף החליטו: ילך רבי שמעון בן יוחאי שמלומד בניסים.

הלך רבי שמעון לרומי, והכניס שד (בן תמליון) בתוך בת הקיסר והיא השתגעה, ואז בא רבי שמעון כמומחה לשדים, והכריז "בן תמליון צא" ובת הקיסר התרפאה.

כאות הוקרה לרבי שמעון, אמרו לו שיקח מגנזי המלך מה שהוא רוצה, אז הוא נכנס ולקח את הקלף עליו היתה רשומה הגזירה, וקרע אותו, וכך בטלה הגזירה.

פלא הדבר: מצד אחד, הולך רבי שמעון לרומי כדי לבטל את הגזירה בדרך הטבע. מצד שני, כשצריך רבי שמעון הוא משתמש בנס (גייס את השד בן תמליון להצלחת המשימה).

[זה מזכיר את הסיפור עם רבינו הזקן במאסר, שעצר את הספינה בדרך נס כדי לומר קידוש לבנה, ואז ביקש מרב החובל להעמיד את הספינה בדרך הטבע]

בתרגום לימינו:

צריך ללכת לאמריקאים, לבקש פצצות בדרך הטבע. ואז להשתמש בפצצות כפי שצריך להשתמש בהם על-פי תורה.

צריך לצאת למערכה, עם הפצצות שיש, להפציץ כפי הנדרש על-פי תורה מבלי להתחשב באמריקאים, ומה יהיה לכשיגמרו הפצצות?

או, זו שאלה מצויינת, והתשובה עוד יותר:

עלינו לסמוך על ה'.

בדיוק כמו ה"מן" במדבר, אל תשאל מה נאכל מחר?

את הלחם של היום גמור תגמור, ועד מחר ה' יעזור.

הוא אשר אמרנו, "לרקוד על שתי החתונות", כי צריך "לאחוז את החבל משני הקצוות".

***

ואם כבר הגענו למסקנה הפשוטה, שעלינו "לרקוד על שתי החתונות", מכאן צריך לצאת בהכרה פנימית, שהולך להיות לנו נסים. אנו דור הגאולה!!!

אסור לפחד מזירה רב מערכתית! אם יש איומים בכמה זירות, יש לנו מצוה "השכם להורגו"!

ובטוחים אנו, שכאשר נעשה אנחנו את שלנו, יעשה ה' את השאר עבורינו.

אנחנו נרקוד על כל החתונות, וה' יביס את האייתולות.

"הנה הנה משיח בא", "יתגדל ויתקדש שמיה רבא".