פסיכיאטריה של המזרח התיכון ומנהיגות של אמת / רחל שאבי

מינוחים חסידיים כ"שבי הקליפות" או "ניצוצות שנפלו בשבירת הכלים", "גימל קליפות טמאות שאין בהן טוב כלל" ושאר קטסטרופות, מוכרות ללומדי החסידות כמשלים קבליים/חסידיים שבאים לתאר מצבים-רוחניים של רוע לא אנושי. הוא לא חושב כמו אדם. מבחינה ריגשית הוא חיזר.

אדם שפוי מתקשה מאד להודות בקיומן של ישויות סטויות כל כך. הכרה בקיומה של מפלצתיות מאיימת על בריאות הנפש. וגם אם קולטים לרגע את האמת – התודעה מושכת מהר בחזרה אל אזורי הנוחות המוכרים. מנגנון הגנה נמרץ של הכחשה נחפז לשכוח את הוודאות המבעיתה, שנחשפה לרגע למבטו של הנחש. מכחישים כי דברים כאלה פשוט לא יכולים להיות..

לא? מדי פעם קורם חלום בלהות עור וגידים ומתגשם גם במציאות הפיזית. זה מה שהלם בנו בשבעה באוקטובר. התוודענו לרגע אל הרשע שהעדפנו להתעלם מקיומו זמן רב מידי, ובחמת זעם פרצנו את חומות האשליה.

ואז לכד הגהינום אל נקודת-הרחמים האלוקית שבקרבנו, וחטף אותה. והיא שבויה בציפורניו. אנוסה.

מרחמת נגד עצמה. נגד עצמנו. וככה נהיינו מזי רעב, הלעיטני! כפייתיים ל"עכשיו!" ו"בכל מחיר!" מוכרים בנזיד עדשים את שאר הנפשות שניתן להציל עם עוד קצת הגיון/אומץ/קור-רוח/אחריות לאומית/ פוליטית. ואת החיילים.

והפסיכופט צופה מהצד. 

הוא מכיר את קורבנו, שבע רצון מהציות המבוהל, הצפוי. מהפגנות האיוולת המשפילות. 

ופונה להכין את ההתעללות הבאה.

 מאז קום המדינה הזאת חיים כאן ברצף חולני של וויתורים, "מחוות" ו"הסכמים" עם השטן. בכל כמה שנים חוזר הריטואל הנורא הזה. אוטופיית הקלפים הדימיונית קורסת, ושוב כורעים ברך ומגישים למולך את ילדנו הבוערים.

 הנחת היסוד ההיפנוטית לוחשת מנטרות שבריריות כמו "מזרח תיכון חדש". "חובתנו המוסרית". ואנו נכנעים בגאון לתכתיבי השיגעון. כי הנה תיכף הוא ירגע. ששש הוא יתנרמל, ויניח לנו להמשיך לחיות את החלום. 

אבל זה לא עובד ככה. מוח חייזרי מבין אחרת, ומקבל אישור ליעילותו של רצח, חטיפה וסאדיזם. לקדושת השקר הקיומי של פלסטין. ההתעלליויות נמשכות והמחירים עולים. בדיוק כפי שפוסק הרמב"ם, ששולל פדיון שבויים שיגרור חטיפות נוספות והעלאת מחירי כופר הנפשות. מארב זדוני. 

הרמב"ם הכיר את הערבים הייטב, כמו גם את מנגנון הפעולה של הטרוף האיסלאמי. את בחירת הקורבן המתוחכמת, את אומנות השקר של מהנדסי התודעה הערבים.  

הוא חווה על בשרו את כל אלה.

נחסוך מכם את רשימת הסכמי הבזיון המתסכלת, כי לרוב העם היושב בציון כבר ברור היום שעוצמת השמד והביזיון הולכים ומתעצמים מכניעה לכניעה. הרוב הדמוקרטי רופס ומובס, שבוי בידי קומץ אלים והיסטרי. אספסוף מוסת מניף כרזות אבסורדיות. לאן נעלמו אותן הפגנות אלימות שהניפו אגרוף? שהבטיחו "גופות ישוטו בירקון" וחסמו את כבישי הארץ? דווקא לא נעלמו. הן ממשיכות גם עתה תוך שימוש במשפחות החטופים. ועדיין כרזות אבסורדיות וחסרות אחריות – עכשיו! בכל מחיר! והפעם, הם הכניעו את צה"ל, וכפו עליו את הפסקת-האש הבלתי אפשרית הזו. 

וכל זה בלשונו הסופר מדוייקת של הרבי שליט"א מלך המשיח: "איך הם מצליחים להפוך כל ניצחון צבאי, לתבוסה מדינית".

אך קברניטי המחדלים אינם מניחים לעובדות לבלבל אותם. ובעוד השטח מדמם וחסר הכרה, הנה כבר אורב לנו ה"הסכם" הבא. 

משהו לא טיבעי קורה כאן.

זה בטוח. משום שלמרות הכל, מנהיגי המדינה הזו ברובם היו והינם אנשים אמיצים וגאים. חלק גדול מהם גם מומחים צבאיים וגיבורים שהוכיחו את עצמם. 

אמנם חסר להם מידע קריטי אודות מערכת החוקים האלוקיים (חוקי התורה) הקריטית, שעל פיה ורק על פיה ניתן לנהל את עם-ישראל בכל מקום ובכל זמן בהצלחה,

 ועדיין, גם הבורים שבמנהיגי אומות העולם לא מעוללים לעמם עוולות ביטחוניות ומדיניות כאלה. משהו כאן לא הגיוני בעליל.. מיעוט זניח כמותית ואיכותית שולט בכל עמדות המפתח והתקשורת. כל דאלים ודצועק יותר חזק משיג את מאווייו, מהנדס את דעת הקהל ומנהל את המדינה הזו בטרוף מערכות בלי כל קשר לכוחו האלקטורלי. 

האמת היא שאנחנו חיים כאן בדיקטטורה. לגמרי. ולמרות הכל - הדמוקרטיה הפכה למושג מקודש. מדוע?

"שלטון העם"? -זה לא קורה כאן. דווקא להיפך. אז מה כן? 

כנראה שהגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסא.

בואו נשכח את הקלישאות והסיסמאות שינקנו כאן עם חלב אימנו. את השיטות שלא עבדו בשבילנו. שמובילות למלחמות ונצחונות שהופכות כולן לתבוסות מדיניות מחפירות. בואו נודה על האמת: הדמוקרטיה ("שלטון העם") פשטה כאן את הרגל. ולמרות שהורגלנו לסלוד מכל צורת שלטון אחרת (ראה ערך "פרה קדושה") – אין עוררין על כך שהשלטון האוטופי על פי תורת-ישראל הוא מלוכה.  

"שום תשים עליך מלך" היא אחת משלש המצוות שציווה השם לבצע בכניסה לארץ ישראל. ו- כן, תורת ישראל ההיא דבר שבהחלט כן עובד, כבר אלפי שנים.

מלכות ישראל אין פרושה דיקטטורה. להיפך. את מלך ישראל בוחר השם בכבודו ובעצמו, ועל יחסו של העם אל מלך אמיתי נאמר: "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם".  

המלך הבא יהיה מלך המשיח. מלך המשיח הוא אדם שעונה על רשימת קריטריונים שנראית על-אנושית.* אך מי שזכה להכירו יודע שהוא עומד בכולם, ויותר. למשל, ביחס להתקפלות הלאומית בפני כל עלה נידף. בין אם המלחיץ הוא הפריץ האמריקאי ו/או הרוצח הערבי, נאמרות עליו מילים שכולנו כאחד מייחלים להתגשמותן. הן מתארות מצב נדיר של אדם בלתי "לחיץ" לחלוטין.  

לא עובד אצל אף אחד, לא נבהל משום דבר. לא צריך טובות מאיש, יודע טוב יותר מכולם ובעל עוצמה אישית שמחוברת ישירות אל האין-סוף האלוקי ברוך הוא. ובקיצור "שאין על גביו אלא השם אלוקיו".

זו אינה אוטופיה. 

האר"י הקדוש אומר שבדומה למשה רבינו, ש"נעלם" על הר סיני וחזר לאחר ש(כמעט כולם) חשבו שנפטר, כך גם מלך המשיח. עתיד להתגלות, להתכסות (להעלם), ולשוב ולהתגלות, והפעם – לכולם. גישתו הבלתי מתפשרת של צדק אבסולוטי תביא את הגאולה האמיתית והשלמה, שתהיה גאולת היקום כולו. גאולה נצחית, שלא תהיה עוד (טעות ו)גלות אחריה. 

האמונה בדבר הזה הינה שיא האמונה היהודית, וגם אותה צריך להוציא משבי ה"דתות" הזרות. הנצרות והאסלם שנביאי השקר ומשיח השקר שלהן חטפוה מאיתנו ועושים בה שימוש שגוי להחריד. רוצחים בשם "אללה הואכבר". לא יכול להיות סילוף אמוני נורא מזה.

את האמונה במשיח האמת, שינחיל את מלכות-השם עלי אדמות, חייבים להביא הביתה, עכשיו! 

לזהות את משיח האמת ולסייע בידו להתגלות. 

ולהיות מוכנים לעשות בשביל זה, את הכל.