הגנרל האחרון | אוהד בר-סלע

למעלה מארבע שנים שהלב פועם בחשש, מנסים לגרש מהמוח מחשבות חוץ, להסיט את המבט מהגוף הבריא שמתכווץ לאיטו, מהחיוניות התזזיתית שמתעממת משהו. כי באמת הוא האחרון שמתאים לו להיות חולה ולדעוך כך.

רפואה שלמה לרב ישראל בן חוה שי’ הפך למטבע לשון שגור בפינו, במי-שבירך בקריאת התורה, בהתוועדויות, באירועים, בשולחן שבת. יש לי ילדים שנולדו לתוך ה’לחיים’ השבועי לזכותו, שהפסיק בפתאומיות בשבת האחרונה.

קרוב ל25 שנים שזכיתי להיות קרוב לאיש היקר הזה, שהיה קרוב לכל כך הרבה אנשים. עשרות רבות ואולי אפילו מאות שעות זכיתי להיות במחיצתו, לשוחח איתו, להקשיב, ללמוד, להחכים, להתוועד, להתייעץ ולחשוב ביחד. אך בעיקר ואולי יותר מהכל זכיתי לראות באופן בלתי אמצעי איך נראה יהודי שקשור בכל נימי נפשו לרבי מלך המשיח שליט”א.

לא הייתי מהמעגל הראשון וספק אם בשני, כי בכל אופן הבן אדם ניהל אימפריית ענק ביד רמה וירד עד לרזולוציות הגבוהות ביותר על בסיס פרטני ויום-יומי. יש שיאמרו דקדקני. אך זכיתי לשעות רבות ויקרות מפז במחיצתו של הגאון החסיד הרב ישראל הלפרין.

לעניות דעתי הוא אחד הדוגמאות הבולטות והנדירות בשלימותן למהפיכת הדור השביעי של הרבי מלך המשיח שליט”א. צבר ישראלי בכל רמ”ח ושס”ה, מלח הארץ, מטובי בנינו, מוח מבריק וסיבולת גופנית מצוינת. עם כישורים חברתיים מרשימים ויכולת מנהיגות מוכחת.

הגיע מהטופ של החברה הישראלית, מבחינה מנטלית, כלכלית, אידיאולוגית וסוציאלית, וכמובן מחוד החנית של השירות הצבאי הישראלי היישר אל המכבסה של 770. היו כמובן כמה תחנות בדרך, מן הסתם גם מהמורות ואתגרים, אך הוא הגיע לצנטרום של הפיילה, והביא איתו את האבקת כביסה.

כהרגלו התמסר מיד ועד הסוף. כצעיר רהוט ואיש שיחה קולחת דבק ברוסים זקנים שישבו בכפר חב”ד ודיברו רק באידיש רוסית שבורה. כאחד שחווה את פלאי הטכנולוגיה העכשווית באותו זמן בחר להיצמד לספרים הגדולים עם האותיות הקטנות שנכתבו לפני מאות שנים. כשפיץ חברתי חיפש שפיצים ו’משוגעים’ מתבודדים שיספרו לו על דברי ימי ודרכי החסידים.

הוא לא עשה הנחות לעצמו בשום דבר, והשקיע את כל כולו בתורת ההתקשרות לרבי מלך המשיח שליט”א ולמד אותה על בוריה מכל הכיוונים ישר והפוך.

טופח על מנת להטפיח

רבות יסופר בודאי על יציאתו לשליחות לאחת הערים הקשות בארץ מבחינת היחס למסורת ישראל. על ניהול מיזמי ענק של תנועת חב”ד במהלך השנים וכמובן על האימפריה ההרצליינית על גלילותיה, הכוללת קהילה גדולה, מוסדות חינוך ובתי כנסת וגם את אחד המפעלים הגדולים להפצת יהדות. ועוד.

אך אחת המעלות הגדולות ביותר שלו לדעתי, כטקטיקן-על וגם כאסטרטג היתה היכולת המופלאה שלו להניע אנשים. לקחת בחורים צעירים ולגייס את התלהבותם למטרות חסידיות. להפוך אברכים אפרוחיים למנהיגים ומפיצים. עובדים אפרוריים ל’אנשי מכירות’ מוצלחים.

כמובן שהיו קשיים, לחצים, עצבים ושאר מרעין בישין, אבל הוא לא עצר ולא התייאש. גם אם לפעמים או לעיתים קרובות היה צריך לקחת נשימה ארוכה, הוא עשה זאת עם חיוך והמשיך קדימה.

היכולת שלו להפריד בין טקטיקה לאסטרטגיה ולבנות ממנה את החתירה למטרה האידיאולוגית היתה מדהימה ומעוררת השתאות ממש. לקום מחדש לאחר כל מהלומה או אחרי שמשהו ‘לא הלך’, או אפילו סתם עוד פעם לעשות התוועדות, או עוד פעם שיעור, או עוד פעם אסיפה היו מעל ומעבר לעקשנות סתמית.

הדביקות במטרה היתה ממלאת את כל ישותו, את כל נימי נפשו, את כל מחשבותיו, את כל מאוויו וכל שאר הדברים היו אצלו רק אמצעים לענין עצמו.

בין אם היה מדובר בפקיד מעצבן, בעסקן מפלגתי, בתורם מנופח או סתם במאבק המתמיד בבטלנות ‘החסידית’. להתערבב עם כל המערבבים ולשמור על יחסים טובים עם כל הממסדיים, בין אם צריך להזיז הרים או לגייס משאבים. הוא ממשיך קדימה. בכל הכח.

כמובן שהיתה לו התלהבות וחיות שהדביקה את כל הסובבים אותו ורתמה אותם למשימה המיידית, מבט של בוז מבטל על ענייני העולם אותם פטר בניד ראש או בתנועת יד ומילים טובות שרוממו את הרוח.

ידע רב שהושג בעמל ומתוך יגיעה מתמדת בלימוד התורה, בהלכה, חסידות וכמובן גאולה ומשיח והשיעורים היומיים ועוד. כל פעם שהיינו מדברים לאחר תקופה ולא משנה באיזה שעה משעות היממה, היה מכניס לשיחה איזה ענין ממאמר שלמד לאחרונה, או איזה תובנה בדבר מלכות או ברמב”ם הנלמד בימים אלה. לא מתוך “צדיקות” או התנשאות אלא פשוט כי חי עם הדברים ביום-יום ורצה לשתף.

מעל הכל היתה זו האהבת ישראל הפלאית והסוחפת שלו, שכולם חשו בה. בין אם זה לילד קטן או לבחור מתפלסף או לאיש בא בימים, התייחס לכולם במאור פנים שפשוט האיר את הנשמה. היה מדבר איתי על אנשים בכזאת דאגה כנה או משתף בעזרה שהגיש שלעיתים הייתי מתבלבל וחושב שמדובר בבן משפחה או משהו כזה.

כל כך כאב לו על אנשים שהתרחק מהם או שהתרחקו ממנו או שסתם נותק איתם הקשר במשך הזמן. היה מתמסר לעזרה וסיוע לאחרים, תוך שמוזיל מכיסו סכומים אדירים עבור הענין בלי לחשוב בכלל על טובה כזאת או אחרת ש’תצא’ לו מזה.

היתה לו דאגה אישית לאנשים כמו אבא ממש. זוגות רבים שהתמסר לחתן אותם ולדאוג לכל פרטי החתונה ולעיתים גם לשלם חלק נכבד מההוצאות, אך הוא בנוסף גם הקפיד להרים את החתן על כתפיו ולפזז איתו ברחבת הריקודים כדי לשמחו.

טבע ורגילות

מטבע הדברים כל אחד לוקח את מה שקרוב אליו, מסיק ממנו מסקנות ומושך את מה שהוא נמשך אליו כנושא העיקרי. כך גם מהרב הלפרין בודאי יהיו הרבה זכרונות, אחד ידבר על התעסקותו במבצע משיח, השני על האהבת ישראל. פלוני על דביקותו בממסד ואלמוני על שלימות הארץ.

אכן, נכונים הדברים שהוא עסק במגוון רחב של נושאים, בארגון של אירועים ומיזמים שונים, נצמד למסגרות הקיימות ורק קצת כופף אותם בלי שיישברו חלילה תוך כדי תשומת לב ללימוד התורה, אהבת ישראל, עבודת ה’, חלוקת מזון לנצרכים ועוד וכו’ וכו’.

גם אני התלבטתי והשמטתי הרבה סיפורים וחוויות שחוויתי במחיצתו, כי קצרה היריעה מלהכיל. כיצד השאיר אותי במשרד ביום שישי אחר הצהריים כדי לסיים חוברת למעמד סיום הרמב”ם והצלחתי להגיע הביתה בנהיגה מהירה בזמן הדלקת נרות שהוא עוד ממשיך להרצות בטלפון את רעיונותיו…

איך הבאנו את מנהל הדפוס במוצאי שבת למפעלו כדי להספיק להכין את הערכות של חלוקת המצות לכל תושבי הרצליה, או כיצד התרחשו מופתים מופלאים בזכות אמונתו היוקדת בתשובות הרבי מלך המשיח שליט”א באמצעות אגרות הקודש. וכהנה רבות.

בתווך הוא כל הזמן עסק מידי יום ביומו בפתרון בעיות קטנות וגדולות של אנשים שונים ובנושאים שונים. משלוחים שנקלעו למשבר כלכלי לשלום בית של זוגות נבוכים, מבעיות חינוכיות משפחתיות למחדלים ניהוליים במוסדות, מארגון קמפיינים ענקיים ועד להשגת אישורים עירוניים, משיעור ביתי למנין משתתפים ועד לנשיאת נאומים חוצבי להבות לקהל אלפים.

אכן הרב הלפרין ברוך הכשרונות עסק במרץ מדהים במגוון כה רחב של עיסוקים ועסקנויות במשך כל ימות השנה, אך הכל וממש הכל סבב סביב נושא אחד: רצונו והוראותיו של הרבי מלך המשיח שליט”א. נקודה.

לא תמיד כולם הסכימו איתו ולא תמיד הוא הסכים עם כולם. זה דבר נורמלי ובסדר גמור. הכל נעשה אצלו מתוך אהבת ישראל ובמאור פנים, וגם זה אמת לאמיתה.

אבל אל לנו לשכוח דבר אחד. הרב הלפרין לא הרפה מהנושא העכשווי והמרכזי בהתקשרות ובשליחות. זה תמיד חפף על כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו ואף אחד לא יכל להתעלם מזה והוא לא ניסה להצניע את זה אפילו לא במעט. לא היה אדם שנתקל בו, או שהה במחיצתו, בין עם זה במטוס או במכונית, בהרצאה או בשיעור, בהתוועדות או בנאום.

ההתקשרות לרבי מלך המשיח שליט”א ודוקא בתארים האלה! פרסום בשורת הגאולה וזהות הגואל והכרזת הקודש אותה זעק בכל רמ”ח אבריו ושס”ה גידיו ושנשמעה בכל רחבי חלל המקום בו שהה באותו זמן: “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!”.

לא לוותר על אף עמדה. לא לזוז בפסיק מהנקודה. לא לעמעם אפילו במעט את הפנסים המאירים את השלט. לא להוריד אף אחד אבל גם לא להוריד את עוצמת המסר. נקודה.

לפרסם לפרסם לפרסם

פרסום בשורת הגאולה באופן מלא, והפרסום לכל אנשי הדור אודות הרבי מלך המשיח שליט”א וחייו הנצחיים ושאפשר לפנות אליו באמצעות האגרות קודש והוא עושה טוב לכל אנשי הדור, לא ירד מפיו ומשיחותיו ומלוחות המודעות והפרסומים בהרצליה אפילו לא בפסיק אחד.

כל השנים זה היה המוטו של פעילותו ובפרט בשנים האחרונות מכ”ח ניסן תנש”א וגם שהתחילה המחלה הארורה הוא לא הרפה מזה ואדרבה התאמץ יותר בענין.

שיטת “המליון סינים לא טועים” פיעמה בו וחילחלה לכל מי שהגיע איתו במגע. אני חושב שהוא היחיד שנשאר עם אותם מסרים בדיוק במשך כל השנים (למעליותא), לא “התקדם” אבל חלילה לא נסוג בסנטימטר. בנסיון מתמיד לרבע את העיגול אבל תמיד עם עוד פרסום ועוד פרסום, על כל עץ, עמוד או גדר תולים מדבקה או פוסטר או שלט.

אין פלייר, מודעה או מסרון בלי הכרזת הקודש. אין נאום או ניגון או אירוע בלי שמוזכר בו בגלוי ובגדול הרבי מלך המשיח שליט”א ובשורת הגאולה שלו.

בי’ שבט האחרון הוא הגיע להתוועדות של ‘ממש’ במסירות נפש ממש למרות שלא הצליח לקום מהמיטה כל היום, והיה זה בשלהי הקורונה תוך חשש ממשי לחייו בשהיה במקומות סגורים עם קהל רב. בנוסף לכך היה אירוע אחר אליו הוזמן באותו יום, אך הוא התאמץ להגיע דווקא להתוועדות הזאת כי היה חשוב לו להעביר את מסר ההתקשרות הטהורה והנצחית ברבי מלך המשיח שליט”א, ולחזק את המשתתפים בהמשך העשייה בהפצת בשורת הגאולה ללא כחל וסרק.

איני זוכר בדיוק אם זה היה באחת ההפסקות בין הטיפולים או אולי אחרי הניתוח הראשון שעבר, נסעתי להיפגש איתו ולהתייעץ על המצב שגם ככה אף פעם לא היה קל ובאותו זמן נוסף עוד גורם מעכב ומפריע לפעילות ואני חשבתי אולי להרפות קצת ולתת לדברים לזרום כפי שמכנים זאת.

אני זוכר שהוא ממש הזדעק ולא הסכים לוותר על שום דבר, אלא דרש ממני להבטיח לו שאטפל בענייני ההפצה המדוברים ואגדיל אותם. הוא הפציר ודיבר והסביר ועודד ללא הפסקה במשך כמה שעות. ראיתי שהוא מתעייף וממש אמרתי לו שאני חייב לזוז אבל הוא לא הרפה ממני, הוא היה מותש ובאורח נדיר וכמדומני חד-פעמי הוא ביקש שאני יסיע אותו לביתו מהבית חב”ד.

שחניתי ליד הבנין ברחוב שקט בהרצליה, כבר היה אמצע הלילה או כבר לפנות בוקר וגם שם הוא המשיך לדבר איתי במשך שעה ארוכה וכל פעם שהטונים עלו הוא השקיט את השיחה כדי שלא להעיר את השכנים.

הוא כל כך לא הרגיש טוב, שהוא ביקש ממני לעלות איתו הביתה כדי שאסחוב איזה 3-4 ספרים שהוא לקח איתו ולא יכל להרים אותם לבית לבדו… אבל ענין ההפצה נגע כל כך בנפשו שהוא לא שם לב לחלישות הגופנית שלו ולא נתן לי לצאת מהבית עד שנחה דעתו שאמשיך את פרויקט ההפצה המדובר.

לפני יום העיון השנתי של ‘ממש’ בענייני גאולה ומשיח בכ’ אב האחרון, ביקשו ממנו להגיע ולדבר על הקהל ומשיח והמצב כבר היה שברירי ביותר, שהוא אמר לי: “שכבר הוא לא יכול לאכול והוא לא יכול לא לאכול, הוא לא מצליח לישון ולא מצליח לא לישון” וממש נאבק עם גופו במלוא מובן המילה ביסורים נוראים, לאחר שחיכו עם הפרסום כמה ימים אמר שמאוד רוצה להגיע אך אינו יודע מה יילד יום ושלא נפרסם ואם הוא יצליח הוא יגיע בעזרת ה’.

לצערנו עד שהגיע כ’ מנחם-אב הוא כבר היה במצב שלא יכל להתרחק מביתו לזמן ארוך, אז הוא יצא להתוועד בבית חב”ד בהרצליה בפעם האחרונה (לעת עתה).

בכוחותיו האחרונים הוא דיבר באופן מבהיל על ההתקשרות האיתנה ברבי מלך המשיח שליט”א והצורך וההכרח בהפצת בשורת הגאולה והגואל: “יש לנו אפשרות בחירה אחת בלבד והיא שנהיה של הרבי שליט”א מלך המשיח. עד הסוף”.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!