הטלויזיה הערבית כבר הקדישה לכך דקות שידור, כשהם סוקרים את התופעה המדהימה. לא מעט מהטנקים והנגמ"שים הפועלים ברצועת עזה, נושאים בגאון את דגל משיח המתנוסס ונראה למרחקים.
אלפים רבים מבין החיילים, שמים על מדיהם את הדגל. פאצ' משיח הפך להיות אחד הסמלים המזוהים ביותר של המלחמה הנוכחית. מי שעומד מאחורי היוזמה שכבשה את ההמונים, הוא הרב יעקב צבי בן ארי, השליח לקיבוצים בישראל, ומי שמאחוריו לא מעט יוזמות פרסומיות בנושא משיח, כמו הדגל הגדול בעולם, או דגלונים על דש הבגד לצד מוצרים כמחזיקי מפתחות ומגנטים שונים כולם כמובן נושאים את דגל משיח עם הכתר המוכר.
פנינו אליו על מנת לשמוע על היוזמה.
הרב יעקב צבי בן ארי
ראשית, ספר בבקשה איך התגלגל כל הרעיון? מאיפה באה היוזמה?
הכל התחיל זמן קצר לאחר תחילת המלחמה, רציתי לייצר כמות מסויימת של פאצ'ים שכאלו, בצבע הצהוב והמוכר, על מנת שחיילים יוכלו להצמיד לכובעים שלהם.
פניתי לאדם עימו אני עובד מפעם לפעם בייצור של מוצרים שכאלו, אך עקב העומס שהיה אצלו הוא הפנה אותי לחברו שאולי הוא יוכל לייצר לי את הכמות הרצויה. כאן התחיל בהשגחה פרטית, אירוע מוזר ביותר, כשאני מוצא את עצמי בצהרי היום מגיע לבית העסק של אותו חבר, אך הוא משום מה לא היה במקום ובשיחת טלפון הפנה אותי למישהו אחר, שגם הוא לא היה והפנה אותי למישהו שלישי אליו הגעתי סוף סוף.
בחנותו, קיבל אותי יואל במאור פנים, והראה לי דגמים של מוצרים שונים שהוא מייצר בעבור הצבא. באותו רגע נצנץ לי רעיון חדש "מדוע שלא אחליף את צבעי הדגל המוכרים, בצבעים הצבאיים, ירוק ושחור?" הוא קיבל את האתגר ותוך זמן קצר היו בידי מאה הפאצ'ים הראשוניים.
הכמות הזו נגמרה תוך כמה דקות. החיילים פשוט חטפו את זה. חזרתי אליו וייצרנו עוד 300 שגם הם אזלו בתוך דקות. הבנתי שמתחולל פה משהו מיוחד, התחלנו לייצר כאלו בסין בכמויות מסחריות, וכיום כבר הופצו כמאה אלף פאצ'ים לחיילים.
איך אתה מפיץ את הכמות הגדולה הזו?
באותה תקופה הייתי נוסע כל יום מביתי שבקריית מלאכי לצומת גילת שם בצומת היתה נקודת איסוף וריענון דרכו עברו בכל יום אלפי חיילים. הייתי יוצא מביתי, עוצר במספר נקודות בדרך, ומחלק גם שם ואז מגיע בשעה ארבע אחר הצהריים לתחנת הרענון בצומת גילת ומתחיל לחלק עד לשעה תשע בערב.
כך בכל יום חילקנו כמה אלפי פאצ'ים.
ואיך התגובות בשטח?
אוי יו יו... איזה יפה זה... הייתי עומד לפעמים ומזיל דמעות מהתרגשות ממה שעיני רואות.
אם לפני שהתחלתי עם זה, חשבתי שרק חיילים 'פשוטים' שאינם בעלי דרגות יקחו ממני את זה. אבל כשהתחילו להגיע המליאומניקים, בדרגות שונות, סרנים, רב סרנים, סגני אלוף, אלופי משנה... וכולם אומרים 'תביא לי. תביא לי'.
בין לבין, התפתח נוהג של טקס הענקת הפאצ'. אחד אחד הם ניגשים עם הפאצ' בידיהם ומבקשים הענקה, בדומה לנהוג בעת הענקת דרגה.
כל חיילי מושיט את כתפו ואני מציב את הפאצ' משיח בליווי טפיחה הגונה המצמידה אותו למקומו.
ביני לבין עצמי, אני חושב שמכיון שה"דגל" ויתר על הצבעים "שלו" ובא לקראת החיילים ולקח את הצבעים המזוהים איתם, לכן הם כל כך החזירו לו אהבה. אם אפשר לדבר בלשון קצת מחזאית.
בכל יום הייתי עומד באותם נקודות מהם ממשיכים החיילים לתוככי עזה, ומחלק אלפי פאצ'ים, וכך הגענו לכמות זו שחולקה, גם ידי עוד מתנדבים.
בדרך כלל רגיל כל חייל ללכת דווקא עם סמלים המזוהים עם הפלוגה והיחידה בה הוא משרת. לא ראינו עוד תופעה שכזו של הזדהות כללית של כל החיילים עם סמל מסויים כל כך. מה לדעתך גרם לזה?
בחסידות נאמר אשר "חזקה לתמולה שאינה חוזרת ריקם" במשך שנים רבות אנחנו מסבירים לכולם כי "יש מנהיג לבירה זו" ומציגים את דמותו המאירה של המנהיג האמיתי – הרבי שליט"א מלך המשיח.
כעת, בעת משבר, כאשר רבים חשים כי דווקא אלו שהיו אמורים להוביל את המנהיגות בישראל, נתפסים כאלו שאשמים לא מעט במה שהתחולל, כולל היחס בציבור לאנשי השררה וההי טק שעמדו מאחורי ההפגנות. ודווקא מתוך המשבר הזה, התבלטה דמותו של מנהיג ישראל ואוהבו – הרבי שליט"א מלך המשיח, שלבואו באמת כולם מצפים.
כל המסרים שאנו אומרים אותם במשך שנים ארוכות, חילחלו לתודעה הציבורית, ואנשים כיום אומרים בפה מלא – אנחנו מחכים למשיח, רק הוא יוכל לפתור את מה שקורה כאן!
מה הצפי להמשך? האם ישנם עוד מוצרים או פרוייקטים שצפויים לראות אור?
האמת היא שאצלי בתכנון, יש כרגע כעשרים וחמישה מוצרים שונים. אך כרגע הכל נעצר בעקבות העסוק בפאצ'ים. הוצאנו גם מחזיקי מפתחות משיח טקטיים, ועוד שלל מוצרים לחיילים עם סמל משיח.
יש עוד כמאתיים אלף חיילים שצריכים לקבל פאצ' משיח, אך אני מחפש כרגע מי שיכול לתרום ולממן את ההפקה של כל הכמות הנצרכת, על מנת שנוכל להגיע לכל חייל בישראל ולהעניק לו פאצ' משיח.
הרעיון הוא להגיע בעזרת ה' לכל חייל. יש בכך גם 'קבלת המלכות' – כאשר כל חייל שם על מדיו את מלכותו של מלך המשיח, וגם הדבר הזה מעודד מאוד את חיילים ומרים להם את המורל. המלחמה הזו זו המלחמה בעמלק, אותה מלחמה שעושה מלך המשיח, וכאשר חייל לובש על מדיו את הסמל משיח, הוא שותף למלחמה זו.
שאכן נזכה לראות בניצחון הגדול של הרבי שליט"א מלך המשיח, תיכף ומיד ממש. תודה רבה.
בהמשך לדבריו של הרב בן ארי, אשר המסרים הגאולתיים חודרים לציבור דרך אותם פצ'ים, נביא את דבריה המרגשים של אריאלה, אמו של סרן רואי מילר הי"ד, איתם נפרדה מבנה:
"אנשים יקרים ואהובים, בצער אני מעדכנת אותכם כי בני האהוב והיקר רואי מסר נשמתו לבורא עולם. רואי שלי הגיבור בחר במסלול פיקודי, רואי פיקד כמ"מ בפלוגת תומר בגדוד רותם גבעתי, חיילי הפלוגה מבתים דתיים, הם נכנסו לעזה בשירת אני מאמין, חייליו כמו מרבית הלוחמים, דתיים וחילונים כאחד, עונדים פאצ'ים של בית המקדש והמשיח, ובכך מכניסים את רוח הקודש לעזה הטמאה ומטהרים אותה".
האם הוסיפה: "אנחנו מצויים כעת כעם במסע יציאה ממיצרים, בדיוק כפי שניתן היה להכנס לארץ ישראל ביציאת מצרים ב-11 יום, והמסע ארך 40 שנה, כך המסע שלנו ברצועה הקטנה הזדונית השטנית. זאת מערכה המנוהלת רק על ידי בורא עולם בשביל שנתאחד בתוכנו. נהיה בערבות הדדית האחד עם השני, ונחזק אמונה בבורא עולם שאין עוד מלבדו".
"חרדים חילונים דתיים אנחנו כאן חולקים יחד את אדמת ארץ ישראל אדמה השייכת לנו כחלק מהארץ המובטחת ועזה הינה חלק בלתי נפרד ממנה. אנחנו לא עם כובש, אנחנו חוזרים הביתה. חוזרים למקורות בכל המובנים. אנחנו עם חזק רוחנית, ואנחנו אור לגויים כי בחרנו להיות כך, וזאת משימה שעלינו לעמוד בה. עלינו ללמוד מהחיילים הטהורים מהי אחדות, שותפות גורל ואמונה עזה בבורא עולם".
עוד כתבה אריאלה: "אני גאה בבני רואי טוב הלב ויפה תואר, אשר הצטיין בכל, גאה ברוח הלחימה שלו בבחירות שלו, ובדאגה שהפגין כלפי חיליו והזולת. חייל גאולה הפרטי שלי קראתי לו והוא חייך את חיוכו המקסים. זכיתי ב 22 שנים מדהימות פחות שבוע. השם נתן השם לקח יהי שם השם מבורך. אנחנו בפעמי גאולה הכניסו חזק לתודעה בכל שולט אלוקים. באחדות ואמונה מנצחים. אמא של סרן רואי מילר - גאה בך, זכיתי".
סרן רואי מילר הי"ד, בן 21 מהרצליה, שירת כמפקד מחלקה בגדוד רותם של חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. באירוע שבו נפל, נפצעו באורח קשה קצין נוסף ולוחם.
הדסה ארבל , ה' אב התשפ"ד, 02:57
מעתה אני מכנה את חיילינו הקדושים גיבורי העל הצדיקים - חיילי הגאולה והמשיח. כי זה מה שהם.
ואני מאמינה באמונה שלמה שכאשר יתגלה המשיח - במהרה בימינו אמן - הם יהיו הראשונים לזהות אותו ולהכיר בו ולהעמיד את עצמם לשירותו. והם יהיו לוחמיו הראשונים.
אשרי חלקם. ואשרי חלקנו שזכינו לחיילים גיבורי חיל בקנה מידה תנכי ששום דור במשך אלפיים השנים האחרונות לא זכה לחיילים מופלאים קדושים ואמיצי לב שכאלה.