הד"ר שמציל את העולם מקורונה - עם כיפה יחי

לפני כמה שנים הוא ראה מודעה שקהילת סאטמר במונרו מחפשת רופא. היות והוא היה זקוק לפרנס את רעייתו ומשפחתו, מילא את הטפסים הנדרשים והתקבל לראיון.

 בהגיעו לראיון, בדקה וועדת הקבלה את תיקו האישי, את המסמכים, הרישיונות וההמלצות, וחברי הוועדה התרשמו לטובה. היתה הסכמה לקבלו לעבודה במקום באופן מיידי, אולם אז קרה דבר ששינה את הכל: הוא הסיר את כובעו. פתאום עיני כולם התמקדו במילים שנרקמו על כיפתו: ״יחי המלך המשיח״. הוא המשיך לשוחח אתם בטשא המקצועי, אולם הם כבר לא שמעו דבר.

 לאחר מספר דקות סיימו את הפגישה עם ״אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אליך״. הם אפילו לא לחצו את ידו בפרידה. ד״ר זלניקו לא היה טיפש. הוא הבין מיד מה ארע פתאום. על פניו, התעסוקה כרופא לקהילת סאטמר במונרו, הייתה נראית כדבר אבוד.

 אף על פי כן, לד״ר זלניקו עדיין היתה תקווה, שמא בכל זאת הוא יתקבל לעבודה.

 חמשה שבועות עברו בלי לשמוע מהוועדה מילה. כעת נם הד״ר הבין שאיו למה לחכות יותר, והוא החל, לחפש עבודה אחרת - ללא הצלחה.

 לאחר שישה שבועות לפתע צילצל הטלפון. מעבר השני היה נציג ועדת הקבלה במונרו שהזמינו לפגישה שניה.

 הפעם, כשהוא התיישב מולם, הם דילגו על הגינונים ועל הצדדים המקצועיים, והחלו מיד בנקודה שהפריעה להם - הכיפה. הם הצביעו לכיוון ראשו והחלו לדבר על הסלוגן המופיע על הכיפה.

 לפני שהספיקו לסיים את המשפט הראשון, הרופא עצר בעדם: ״רבותיי, מדובר בעסקת חבילה. הכיפה ואני הולכים ביחד. אם אתם חפצים בי, אתם מקבלים אותי עם הכיפה, ואם אתם לא רוצים אותה - גם אני לא פה. זו הפעם הראשונה והאחרונה שאני משוחח על נושא הכיפה. אם אתם מקבלים אותי לעבודה בשל מקצועיותי, אזי אני בעל הבית במשרדי ואין לכס זכות לומר לי מה לעשות. מחוץ למשרדי, בקהילתכם, אתם בעלי הבית״.

 דבריו היו נחרצים. הם העיפו בו מבט נדהם, אך השיבו בהיסוס: ״נחשוב על זה״.

 לאחר שבוע התקשרו עם הבשורה לה חיכה כל כך: הוא מונה לרופא הקהילה!

צא ממרפאתי

ברבות השבועות והחודשים, התערה ד״ר זלניקו יפה בקרב חיי הקהילה. הוא היה אהוד על באי המרפאה, ויצא לו שם כרופא מומחה בעל כושר אבחון טוב, שיד ה׳ מסייעת אותו.

 שנה חלפה. אחד מחברי הקהילה, בעל השפעה גדולה בקהילה, הגיע למרפאתו והתלונן על כאבי בטן ממושכים. מפה לאוזן השמועה התרוצצה כי לחסיד זה יש מאה מיליון דולר בבנק. הוא היה האחראי לכל ענייני הממון בקהילה ופיקח על המשכורות, ראה שכל אחד קיבל את המגיע לו ובזמן.

 לאחר בדיקה יסודית, רשם לו ד״ר זלניקו כדורים נגד כאבים על מנת להקל עליו, והציע לו לעבור בדיקת קולונוסקופיה (בדיקה פנימית באמצעות מצלמה זעירה המוחדרת אל חלל הבטן) בהקדם האפשרי.

 עברו כמה שבועות, והחסיד שוב הופיע במרפאה וביקש עוד כדורים משככי כאבים.

 ״האם עברת את הבדיקה?״ שאל הרופא.

 ״לא הספקתי לעשותה״, השיב באדישות, ״אולי מאוחר יותר״.

 ד״ר זלניקו הסיר את משקפיו, הצביע לכיוון הדלת וצעק: ״צא ממשרדי מיד!״

 החסיד היה המום. הוא לא היה רגיל שידברו אליו, החסיד המכובד, בצורה כה בוטה. ד״ר זלניקו עצמו לא הורגל להשתמש בנימת דיבור שכזו, אך הוא חש כי כרופא - חובתו לדאוג לכך שהפציינט שלו יעבור את הבדיקה בהקדם האפשרי.

 החסיד התאושש כעבור רגע, התקומם ואמר כי אף אחד לא העז לדבר אליו בסגנון כזה. ״אני יכול לפטר אותך בתוך שעה קלה, הבנת?״ השיב מנה אפיים. ״אתה פה כדי לשרת אותנו בלבד, אז כדאי לך להיזהר בסגנון דיבורך.״

 ד״ר זלניקו לא נבהל. ״במרפאה אני הקובע? אם לא מוצא חן בעיניך, אתה יכול לפטר אותי. אבל כל עוד שאני פה, או שתמלא את הוראותיי או שתסתלק מכאן!״

 החסיד התכונן לצאת ומתוך כעס הוא הפטיר: ״אוקיי, נראה מי עוזב״, וטרק את דלת המרפאה בזעם.

 • • •

 חודש אחרי התקרית, והחסיד המכובד חזר למשרדו של ד״ר זלניקו עם מתנה יקרה: כוס של אליהו הנביא מכסף טהור, בגודל מרשים, עבור שולחן הסדר. לצד הגביע, גם סיפור.

 ״לאחר שזרקת אותי מהמרפאה והתעשתי, הבנתי שרק את טובתי אתה דורש, וכי אתה רוצה שאטפל בעצמי בכל הרצינות. הזדרזתי אפוא לבצע את בדיקת הקולונוסקופיה כפי שאמרת, ומצאו אצלי גידול ממאיר! הם אמרו שהגעתי בדקת האפס וכי עדיין יש תקווה. אם הייתי מגיע בעוד שבוע, זה כנראה היה מאוחר מדי.

 ״עוד באותו יום נשלחתי לחדר ניתוח, וב״ה, הניתוח הצליח והגידול הוסר לחלוטין! אתה צדקת. לולא הגערה שלך, הייתי דוחה את זה עוד ועוד... ומי יודע... אתה פשוט הצלת את חיי!״

 עיניו של ד״ר זלניקו אורו. זה היה אחד מרגעי האושר והסיפוק בעבודתו, כשידע שהציל חייו של מישהו, או שהציל בריאותו של אחד ממטופליו.

 בתוך האווירה המיוחדת ששררה בחדר הרופא באותם רגעים, פתח החסיד וביקש לספר עוד דבר מה: ״ברצוני לשתף אותך במשהו״, אמר כצופן סוד. ״אתה יודע למה לקח לוועדה ששה שבועות לחזור אליך לאחר הראיון הראשון שערכו אתך? מיד אסביר לך: כשהסרת את כובעך לראשונה וכולם ראו את הכיפה שעל ראשך, חשבו שאתה לא שפוי. אתה יודע מה חלק מהאוכלוסיה חושבת על חב״ד, ובפרט על אלו שמאמינים בליובאוויטשער רבי כמלך המשיח... עוד לפני שהגעת לראיון ידעו שאתה נמנה על חסידי חב״ד. הם שיערו שלאור הקונפליקט בין חסידי סאטמר לחסידי חב״ד, תתחכם ותסתיר את עצם היותך חסיד חב״ד, והס מצדם יעלימו עין - והכל יבוא על מקומו בשלום. אבל לא, אתה בכיפה שעל ראשך הפגנת את החב״דיות שלך קבל עם ועדה, וכבר אי אפשר היה להתעלם מכך.

 ״זו הסיבה שהם ביקשו שלא רצו להעסיק אותך, והמשיכו לתור אחר מועמדים אחרים, אך ללא הצלחה. הם לא מצאו עוד מישהו עם המלצות טובות כפי שהיו לך. בנוסף לכך, הותרת רושם חיובי על כל חברי וועדת הקבלה עוד בטרם הורדת את הכובע. חברי הוועדה לא ידעו מה להחליט האם להחליט לגופו של אדם או גם על פי דעותיו ואמונתו. הם באו אליי אפוא להתייעצות.

 ״הקדשתי לזה כמה דקות מחשבה, והצעתי להם להתקשר אליך שוב ולשאול אותך אם אתה מוכן להחליף את הכיפה. אם היית משיב בחיוב - שלא יקבלו אותך לעבודה! סימן הדבר שאתה אדם ללא עקרונות. אם הנך מתעקש על עקרונותיך - שיקבלו אותך, זה אומר שתתנהג אתם ביושר בלי להסתיר כלום.

 ״מסתבר אפוא שהתקבלת לעבודה בגלל עקשנותך, ובזכות אותה עקשנות, חיי ניצלו! רופא אחר היה דואג על מקום עבודתו ומאפשר לי לעשות מה שאני רוצה בחופשיות.

 ״בסופו של דבר״ - סיים החסיד את סיפורו - ״אני בעצם הצלתי את עצמי, על ידי העצה שנתתי להעסיק מישהו עקשן כמוך״...