כך נסענו כל המשפחה לחודש תשרי

הכל התחיל בשבת שגרתית של סוף אלול, באמצע ניסיונות שכנוע הפעוטות להכניס כפית צ'ולנט נוספת לפה- מופיע בעלי מהתוועדות בבית הכנסת כשהשמש זורחת מעיניו, ומטיל פצצת אור לחלל הבית-  יש כרטיס לי ולנחמיה- בכורנו הנפלא- לרבי!

 התרגשנו מאוד.. מסתבר  שיש חסיד שאמר שמי שהכסף מפריע לו להגיע לשמחת תורה לרבי- הכסף כבר לא בעיה!!!

בהברקה של רגע, מונעת מגעגועים עזים לרבי ביקשתי מבעלי לבקש כרטיסים גם עבורנו- לכל המשפחה, בעלי שב על עקבותיו ולאחר דקות ספורות חזר ובישר את הבשורה הטובה ביותר שקיבלתי בחיי - יש כרטיסים לכל המשפחה!

מאותו רגע, כל המשפחה הייתה בעננים, כולם הרגישו שחלום חייהם מתגשם והנה מגיעים לרבי מלך המשיח שליט"א לראשונה בחיים.

במוצ"ש החלטנו שנוסעים כבר לפני ראש השנה (תוך יומיים..) באותו לילה דיברנו עם הסוכן ועשינו איסתא כמעט לכל הילדים, אמרתי כמעט, כי השניים הקטנים ידעו להסתכל למצלמה עד שניה לפני הזמן .  ברגע התמונה תמיד המצלמה תפסה את הילד זז.. לאחר שעות של נסיונות כושלים ביקשתי את ברכתו של כ"ק אד"ש מה"מ והתשובה עודדה מאוד "שמחתי לשמוע שבקרוב נתראה פנים אל פנים בשובע שמחות"

תודות לשכנותינו היקרות שהדירו שינה מעייניהן הצלחנו בדרך עוקפת להוציא את האיסתא לכולם.

ביום ראשון כולם הלכו ללימודים ובפיהם בשורה "טסים לרבי", תוך כדי הבנו שנפלה ביננו אי הבנה ונצטרך לגייס את הכסף בעצמנו... התקשיתי נורא לחלום על חגי תשרי ב"מיינע כוך" במקום להיות יחד עם הרבי, כמו"כ לא עודדה אותי העובדה שיש לנו כרטיסים לכל המשפחה מכבר לחנוכה עבור אזרחות אמריקאית לילדים.. אין תחליף לחגי תשרי! במיוחד שהילדים כבר בעננים.

לאחר התייעצות עם ה'עשה לך רב' ותשובות מפורשות מהרבי כמו "לקחת הלוואה" אתם אף פעם לא עושים חשבונות,  אלא עושים מה שצריך, דווקא בעניין זה אתם עושים?"  "אם לא עכשיו אימתי?" החלטנו שהולכים על זה, למרות שבעלי מדי פעם מנסה לחזור לתוכנית המקורית שיטוס עם הבכור- לא הרפיתי , חייבים לתת לילדים לטעום מה זה חגים. הזמן אוזל ולא הצלחנו להשיג הלוואה. בעלי  -שהשתכנע כבר ושאל את הרבי-  האם לסגור כרטיס לפני שמצאנו הלוואה? תשובת הרבי הייתה ש"זה הנהגה של אורות דתוהו ואי אפשר ללכת בדרך זו".  כמעט התייאשנו: הנסיונות להשיג את הסכום התנהלו בעצלתיים, הרגיש לי לא נכון להיענות להצעות עבודה ב770 שאמנם יקרבו אותנו לסכום, אך יעכירו את השהות וההשתתפות בתפילות. עשיתי חושבים והגעתי למסקנא: הרבי מזמין אותנו ומאשר את השהות של כולנו. אבל זה לא עולה בידינו או ע"פ הכלים  והיכולת שלנו!  זה כן בידיים של ה' וביכולתו האין סופית שלו,  לכן הנדרש מאיתנו להפסיק לנסות לפעול את העניין, ורק להרפות ולתת לה' להיכנס לעסק, להשאיר את הכל בידיו של בורא העולם והרבי.

בתור השתדלות הכנתי את כל בגדי החורף – עם מעילים מגפיים וכו'  כהכנה לטיסה, ובעיקר שאם נוכל לסגור כרטיסים-  שאריזה של מזוודות ל 10 נפשות לא תעכב אותם ח"ו...

באחד מהימים חלמתי חלום מעניין, בחלומי אני נזרקת למעלה לכיוון השמים, הולכת ומתרחקת, העננים כבר מתחתי כשאני מלאת תחושת פחד קיומי לשולמי – מפחדת להעלם לחלל. אני כמעט מתחילה לחשוב איך אני ניצלת, אבל אז עולה בי תובנה – אין צורך בשום פעולה, אני בזרועותיו של הקב"ה, הוא שומר וישמור עלי. ובמחשבה זו אני פתאום נזרקת במהירות מטה לארץ,  צונחת הלאה והלאה עד שמגיעה מילימטר מ- ים ענק ועמוק, כמעט חושבת מה לעשות כדי להנצל ואז שוב אומרת לעצמי – זה רק נסיון של הקב"ה, תרפי! את לא צריכה לעשות כלום הוא מציל אותך! ומיד המים נעלמים' ואני מוצאת את עצמי על קרקע יציבה ובטוחה ליד בית הכנסת. כשהתעוררתי נפעמתי מהחלום והשתדלתי לצרוב  אותו בזיכרוני.

בשבת עלתה בי מחשבה, שבעלי יחזור מההתוועדות עם בשורה טובה שיש לנו כרטיסים, למפרע התברר לי שלפני שבת הוא קיבל תשובה מהרבי להיות בהתוועדות, כשסיים את ההתוועדות הרגילה, בדיוק היינו בגינת משחקים ושחררתי אותו  ברוחב לב להתוועדות נוספת, בעלי הלך להתוועדות ושם הוא קיבל הבטחה לסכום האחרון.. לאחר שהודיע על כך לרבי קיבל תשובה ו"בנוגע לנסיעתו לכאן שיבוא כמה שיותר מהר ובפרט שכבר היה ראש השנה ונכתב לשנה טובה ומתוקה" !

זהו! שיחה אחרונה למשפיע, המשפיע שבד"כ ממתן, אומר הפעם שהוא לא זה שיחסום, רק מזכיר לבעלי שצריך לעשות כלי בדרך הטבע, אולי לדפוק באיזה בית ולשאול אולי יש להם בייסמנט בשבילנו ...

במוצ"ש סגרנו כרטיסים ליום ראשון ומאזהתחיל מרתון מאושר של הטיסה , הכולל:  מזוודות מכל השכונה, קניות לטיסה, ביטוח, חיפוש דירה, והנה מגיעה השעה 13:00, ההסעה כבר כאן, זהו נוסעים לאבא היקר – הרבי מלך המשיח שליט"א.

נקל לשער את התחושה המדהימה שליוותה אותנו למראה הרחובות המוכרים כשהגענו ל-770 - בית חיינו!

האושר הזה ליווה אותנו במשך כל השהות בשכונת המלך, הרגשת שמחה עצומה של חזרה הביתה אחרי פרידה ארוכה, עם הזמנה אישית מהרבי, היו אלפי תמימים ואחיות התמימים, כשרוב מכרינו וידידינו לא זכו להגיע, והרבי, באהבתו העצומה, פינק אותנו והביאנו עד אליו.

בתפילות, בריקודים, בכנסים, כשהתאפשרה הכניסה של נשים וילדים לזאל הגדול, פשוט בכיתי מהתרגשות, געגועים ויוקר הזכות העצומה להיות עם הרבי.

כשאלפי תמימים שרו יחי בהתוועדות עם הרבי, האהבה והקשר העצמי שלהם לרבי הורגשו כמו חשמל באוויר. הייתי מאושרת שהילדים שלי גם שם, למטה עם בעלי, והבנות איתי, לחוות את האמונה הפשוטה היוקדת הזו, כמו שאחד הקטנים שלי התבטא: "הם לא רואים את הרבי אבל הם מרגישים אותו".

הזמן הקצר מהידיעה על האפשרות לטוס ועד עלייתנו למטוס – לא הספיק לנו לסגור עם בעל דירה, אפילו לא לדירה קטנה ויקרה להחריד – ליום הגעתנו. לא נלחצנו. היינו עדיין באורות מהנסים וההזמנה השמימית שזכינו לקבל מהרבי.

בעלי סיפר שבעת תפילת ערבית הראשונה, תפס לו מקום מתחת לעזרת נשים – לראשונה בחייו- ופתאום כשהסתיים השביל ראה את הכיסא של הרבי מלך המשיח שליט"א ובאותו רגע הרגיש שהרבי מיישיר אליו מבט בעיינים ואומר לו: מוטי אני יודע שהגעתם, אדאג לכם בכל עניין,  בעלי שלא ידוע כאדם רגשן, החל לבכות מהתרגשות  ללא מעצור.

לא פלא אפוא שהרבי סידר לנו  כבר באותו ערב דירה  מרווחת ומפנקת במלון אש"ל מול בניין 770. על חשבון הרבי!!

המון ניסים וגילויי השגחה פרטית סבבו אותנו במהלך השהות אצל הרבי, אשתף בקצרה בחלקם:

מראש נאמר לנו שהשהות במלון מוגבלת לשבוע הראשון של בואנו. כתבנו לרבי שאנחנו צריכים דירה וכל האופציות שמצאנו התגלו כלא רלוונטיות, באופן שמיימי. דירה אחת נתפסה, 2 דירות אחרות שדי חששנו להיכנס אליהן- רחוקות מדי,  והמפתחות שלהן אבדו לבעליהן באותו היום שהגענו לקבלן!

הבנו שהרבי מכין לנו דירה טובה יותר וביקשנו לראות אותה בפועל ובגלוי.

מהתשובה שקיבלנו באגרות הקודש זכורים לי שלושה עניינים: הרבי מברך על מעבר דירה, כותב שעוד נגלה את המעלות ביציאה מהשכונה, שגם אם הרהיטים לא מספיק מודרניים או לא מתאימים – זה יסתדר, ושהוא שולח את השתתפותו על התשלום הראשון, כשאת שאר הסכום יפרסו לנו לכמה חודשים או שנים...

לאחר שניסינו הכל בדרך הטבע, בעלי דיבר עם משפיע ששהה בחצרות קודשנו ואמר לו שהוא הגיע לקיים את הוראת "עשה לך רב". אותו משפיע אמר: "הבעש"ט רק דפק". בעלי הרגיש שחייב להיות "קבלת עול" והחליט לדפוק על דלתות הבניין מול 770. אף אחד לא פתח לו. חצי שעה לאחר מכן ידידים נפלאים איתרו עבורנו דירה חדשה "מהניילון" ממש, כ-5 וחצי בלוקים מ770.

כפי שהרבי כתב, הריהוט לא היה מושלם, כי עוד לא היו בה ארונות לבגדים, אבל הסתדרנו מצוין, כל אחד עם בגדיו האישיים במזוודה שלו.

כפי המכתב נדרשנו לשלם רק מחצית מסכום השכירות בפריסה נוחה, לאחר שנחזור לארץ.  את המעלות בדירה מרוחקת יותר גילינו כשאת הדרך ניצלנו לזמן איכות עם הילדים לדיבורים, משחקים, צפייה בגינות המטופחות, מפגש עם הבית של הרבי בפרזידנט וגיחה קצרה / ארוכה בסוכה המבורכת של משפחת רובשקין, שמכניסה  אלפי אורחים באש"ל מלא, עם אוכל משובח ומפנק שלא נגמר ביום ובלילה.

אחת היוזמות המדהימות שהיוו עבורי מתנה נפלאה הייתה תפילת הילדות בערת נשים ב770 יוניון, ביוזמת אישה מדהימה מהשכונה וצוות נפלא. הם שריינו לילדות ואמהות מקומות ישיבה מול חלון ענק הצופה לכל 770, וצ'יפרו את הילדות בחטיפים וממתקים והנחיות לתפילה.

בעלי השתדל להיות עם הבנים ב770 כמה שיותר, בתפילות, התוועדויות, הקפות, שיחות, חלוקת דולרים ועוד.. הם היו חוזרים מאושרים, מנסים לתאר את החוויות האדירות שחוו בשפתם: "היינו במדרגה הראשונה/ השניה ליד הרבי! צעקנו יחי עם כל הילדים! היה כל כך צפוף שכולם זזו אחורה וקדימה ואנחנו ממש רטובים מזיעה." "היינו בברכת כהנים על הבמה!" (אנחנו משפחה של כהנים) ועוד ועוד..

בהתוועדות הגדולה של הרבי בשמחת תורה, בעלי הגיע כשעה לפני כדי לתפוס מקום טוב עבור הילדים. היה שם שולחן והוא חיכה שיגיע ספסל, אך הספסל לא הגיע. מקום זה היה מאד מסוכן לילדים, בעלי אמר "עשיתי השתדלות עכשיו תור הרבי". ואכן דקה לפני מנחה לקחו את השולחן עם הילדים למקום אחר, לא צפוף והרבה יותר קרוב לרבי.

כשמגיעים למען אחרים מסתבר שההרגשה אחרת. במהלך השהות שלנו נאלצנו לוותר על נוחות גשמית ורוחנית עבור הילדים ובזמנים שכן זכינו אני ובעלי להשתתף ולראות את הריקודים, ההקפות, התפילות וההתוועדויות, חשנו בעוצמה גבוהה יותר את נוכחותו של הרבי איתנו. ממש בכינו בהתרגשות.

את הארוחות במהלך היום סיפקו לנו ארגון אש"ל היקרים ומשפחת רובשקין הנפלאה, את שאר צרכינו סיפק לנו הרבי בדרכים נפלאות שהראו לנו במוחש את דאגתו ואהבתו העצומה של הרבי לילדיו ולאורחיו. אשתף בחלקם:

גב' חיה אמיתי הנפלאה, ארגנה עם עוד נשים מדהימות התוועדות לנשים. התבקשתי לשתף בסיפור הגעתנו, אחת הנשים היקרות כל כך התרגשה שבו במקום שלפה עבורנו שטר של 100$ כהשתתפות בנס המופלא. כעבור מספר דקות הגיעו ילדיי בני התשע ועשר וסיפרו שהם לא מוצאים את אבא בריקודים. מחשש שישתעממו-  עלה לי רעיון לתת להם את השטר שקיבלתי- שיעבירו לבעלי,  והוא יקנה להם הפתעות בדוכנים שלפני הריקודים, הם כבר ביקשו במהלך ימי שמחת בית השואבה, תמיד עניתי להם  'כשיתאפשר נקנה'. הרעיון עבד והם הלכו בשמחה לחפש את בעלי. מסתבר שבאותו הזמן ממש הילדים הקטנים יותר ביקשו הפתעות. בעלי ענה להם "בואו נרקוד 20 דקות, ומי שירקוד נקנה לו הפתעות". הוא הסתמך על דולרים בודדים שנותרו לו ועל ניסיונו שתמיד כשחסר לו השם שולח את הכסף בדרך שלו. אחרי  2 דקות הופיעו  הגדולים עם השטר לקניית ההפתעות..

 במקרה נוסף, תמים החליט לתת לבעלי "פוד סטמפס" (כרטיס מזון נפוץ באמריקה לקניה במכולות) מוטען ב-100$.

עם הזמן שמנו לב שכמה שנשתמש בסכומים שהשם מזמן לנו ממקורות מפתיעים- כל פעם מחדש כשהכסף ייגמר- הוא ימשיך וישלח אלינו עוד ועוד..

כשהגיע ערב סוכות, התלבטנו האם וכמה קונים סט של ד' מינים לילדים, המסקנה הייתה שאם הגענו בשבילם, הם חייבים לקבל, ומהמהודר ביותר, כולל 36 הדסים, הכסף שברשותינו הספיק באופן חלקי בלבד, אך גם הפעם הגיע לבעלי חסיד שאיננו מכירים,  ובאמרו שהוא רוצה להשתתף בנסיעה- פינק אותנו ב- איך לא- 100$..

בערב שמחת תורה צעדנו מחדר אוכל באשל לכיוון הדירה, פתאום בעלי אומר לי: "אם ה' רוצה להביא לנו כסף לקניות לילדים לחג – שישלח לנו 100$ עוד לפני שנגיע לחנות. אני מודה שפקפקתי בליבי בעניין, בפעול הגענו לדירה ולא ראינו את הכסף, באותו יום גיסי וגיסתי הגיעו לרבי לישון אצלנו  בדירה למשך חג שמחת תורה, הם התעקש להודות לנו בין השאר, בהשתתפות של... כמובן 100$, שהספיקו ברווח לצרכי החג, הם טענו שהחליטו לתת לנו את הסכום עוד לפני הטיסה,  בארץ, מסתבר שהסכום אכן הוכן לנו מראש.

עוד 'מקרה' נפלא שחווינו: בערב שבת בראשית, לפני תפילת שחרית, בעלי מרגיש שהרבי אומר לו שצריך לצאת למבצעים, והחל דיאלוג מחשבתי הוא אמר לרבי שצריך כסף ואין לו, והוא מרגיש שהרבי עונה לו "אם אביא לך כסף תצא"? בעלי ענה  במחשבתו "רק אם זה יהיה  100$  לפני התפילה (מהם נוכל לקחת להוצאות הנסיעה ועוד)". תוך זמן קצר הוא פוגש באחד מהאחראים על הדירה. הלה הבטיח לנו 40$ לפני שבוע על הוצאות הכביסה, בתור השתתפות על כך שאין מכונת כביסה בדירה – והביא לנו מיד 100$!

ביומיים האחרונים ללא שתיאמנו או ידענו האחד על השניה, פנינו כל אחד בנפרד, בעלי ואני, להשם: הפעם אנחנו צריכים 500$, או רצוי יותר, לא את ה-100$ הסטנדרטיים ???? רצינו לפנק את הילדים בפיצות, גלידה , ביקור במוזיאון הילדים, לקנות אוכל והפתעות לטיסה, מתנות למכרינו בארץ, וכמובן הסעה לשדה התעופה. בעלי פנה לאחים שלו ולחברים להשתמש באשראי שלהם ונחזיר להם בהעברה בנקאית בארץ כי לנו אין אשראי בחו"ל, אבל הרבי רצה הרבה יותר עבורנו...

יהודי ניגש לבעלי וביקש ממנו טובה תמורת סכום מכובד הרבה יותר ממה שהעזנו לחלום או לדמיין או לבקש מהשם.. זה כבר נשמע סרט,  קיבלנו  מידית 500$ רק בתור מקדמה..

עוד אפיזודה מעניינת: בחג ראשון של סוכות לקחנו את הילדים למבצעים בגן הבוטני, היכן שהרבי עשה תשליך עם הסיפור המפורסם כשקפץ מעל הגדר. בעלי אמר לילדים שנעשה גם לכתחילה אריבער, "נקפוץ מעל הגדר" כשניכנס מפתח היציאה. כשהגענו נכנסו דרך היציאה, אך הפקידים כיוונו אותנו מיד להיכנס מהכניסה. מסתבר שמלבד ימי ראשון הכניסה כרוכה בתשלום מכובד. המשכנו להתקדם ושוב הפקידים צעקו.. הסברתי לפקידה בבהירות עניינית והחלטית שבאנו לעזור ליהודים לברך על לולב, ובחג אלוקים לא מסכים לנו לשלם. היא התלבטה מה לעשות ולבסוף שאלה בכמה אנשים מדובר, הדפיסה מסמך כלשהו והכניסה אותנו ללא תשלום. זכינו להאיר שם נשמות יהודיות שהתרגשו מאד לברך על הלולב ולשמוע על הרבי מה"מ שליט"א.

השגחה פרטית נוספת:  ערב אחד כשיצאנו לדירה, אחד הילדים אמר שצריך דחוף לשירותים. היינו בקרבת מקום לעזרת נשים בקינגסטון אז הלכתי איתו לשם. בזמן שחיכיתי-  נערות התעקשו לצרף אותי להתוועדות ספונטנית שערכו, וגם דרשו  שאגיד להן דברי תורה. חשבתי שהכי נכון להתחיל מההחלטות הטובות אז ביקשתי שישתפו בהחלטות טובות מתשרי. ההחלטה הראשונה עסקה בלימוד 'שער הביטחון'. כשראו את התלהבותי מהעניין ושמעו שאני מלמדת את שער הביטחון,  (בסדנה מיוחדת שעשיתי בכפר, לחשיבה חיובית והנחיית הורים)הבנות הנלהבות ביקשו שאפרט, אדגים בסיפורים, ואתן הסברים והנחיות בפועל, ב"ה יכולתי לספק את מבוקשן בהרחבה, נפעמת מההשגחה הפרטית שהובילה אותי לתת להן  בדיוק  מה שנדרש להן במצבן.

עוד פרט מעניין: בטיסה הלוך השארנו בטעות מזוודה בשדה בניו יורק, לאחר שבועיים הצלחנו ברצף של ניסים לקבל אותה, באותו יום שולחת אלי בחורה מכתב של הרבי כדי שנעזור לה להבין את התשובה, והנה במכתב מופיע הלשון "לפלא שלא הודיעו על הגעת המזוודות"  מייד באותו יום הודעתי והודיתי לרבי באגרות קודש על המזוודה שחזרה, ועוד הוספתי בקשת ברכה לתינוק שהרגיש לא טוב, הייתי המומה לראות שבסוף המכתב המדבר על בריאות ורפואה- הרבי מברך ב "רפואה לבנו שביקר עמו אצלי"!

לסיום: הורים נותנים הכל לילדיהם, בהשקעה יומיומית גשמית ורוחנית שלא נגמרת, אבל בעיניי העיקר חסר מן הספר, תנו להם להגיע לרבי! להיוולד מחדש! לעבור שבועות שלמים של חוויות מתוך קדושה אלוקית מדהימה, לחיות אמונה, ציפייה והתקשרות עצומה שרק אצל הרבי אפשר לקבל!

ההרגשה הייתה שכל מה שהשקענו עד היום בחינוך ילדינו היה ההכנה לקבל את העצם בגילוי. העצמות שנמצאת ומורגשת ב770, את הרבי בעצמו!

את השינוי הגדול ראינו במעשה, דיבור והנהגה של הילדים גם בימים שלאחר הנחיתה חזרה, הדיבור התעדן, תובל בקדושה וחסידות ואפילו המשחקים עסקו ברבי ובתפילות! הם אומרים "אנחנו נולדנו לפני כמה שבועות".

וההוצאות? רק תרפו. תנו לרבי לדאוג לכם ובמקומכם. שישלם מידו הגדושה והרחבה!

אל תגבילו את הקב"ה, תנו לו לפנק אתכם בכל תחום, ובעיקר תתכוננו להגיע לרבי באופן של בלי גבול...

שנזכה עוד היום להפגש עם הרבי מלך המשיח שליט"א פנים אל פנים בעניינו הגשמיות תיכף ומיד ממש בבית המקדש!

מאז שחזרנו, כמעט בכל המכתבים שקיבלנו באגרות התשובות הורו לנו לפרסם את כל הקורות איתנו ואת התובנות והמסקנות שקיבלנו, לכן תרשו לי לשתף בכמה תובנות שרכשתי בתשרי עם הרבי מחוויות מדוייקות ומכוננות... הרבי  מגלה לנו שמקבלים מציאות חדשה כשבאים אליו , אולי זה מתבטא בתובנות..

(רשימה חלקית בהחלט)

·         כמה דקות רוחניות עם הרבי – שווה כנראה לימים, שעות, וחודשים בארץ, זה מרגיע כשנדרש להסתפק בהם, לגנוז חלומות על לילות שלמים של ריקודי שמחה עצומה – כדי להרדים את הילדים בנחת בדירה. זה  בדיוק רצון ה' , ודווקא כאן האימהות פוגשות את עצמותו ומהותו.

·         גם כשהעתיד מעורפל – לא לחשוש לחלוק ולתת, ה' מחזיר את הכל ובגדול!

·         להיזהר כשלוקחים מזכרות קטנות לילדים מאביזרים שננטשו במחלקת עסקים, גם כשמקבלים רשות מהדיילים- ייתכן שמדובר באנטישמיים שאח"כ יזהירו את הצוות הבכיר בטיסת ההמשך  – מהמשפחה מפרת החוק והסדר..

·         לא לעשות איסתא באתרים מזויפים שגוזלים כסף רב ומנפיקים תעודה לא קבילה.

בנוגע לתמונת פעוטות באיסתא- הצטיידו בשכנים מדהימים כשלנו, כחצי בניין שמנסה לשעשע תינוק שימקד את מבטו,  או עשו דרך המחשב, שם יש אפשרות להעלות תמונה או לוותר עליה, משא"כ בפלאפון .

·         אהבת ישראל –בפרט ב-770 מתבטאת בפשטות בנתינה של המיטה / מזרן אישי או מנת האוכל שלך, כן, ממש כמו הבת של רבי עקיבא ביום חתונתה.

·         לא לדאוג / לחסוך להתקמצן / לשמור תקציב לצרכים חשובים מאוד שאולי יופיעו, לה' יש מספיק כסף להכל בכל זמן נתון!!! כדברי הרבי בשיחה שכסף היום הוא כמו מן – תשמרו הוא יתקלקל וילך על מיסים (משא"כ השקעה בנכס המניב רווחים).

·         בכל הזדמנות להשתדל לחגוג בזמן איכות את היותכם נשואים- זה הבסיס להכל!

·         שלחו לחמכם על פני המים, מי שתיטבו איתו – עוד יטיב איתכם חזרה ובגדול.

·         גם אם יתנגדו בהתחלה – בטאו את תודתכם למיטבכם בהכרה הוקרה ותשורה נאה, הם ישמחו בכך למרות שנתנו באהבה ורצון.

·         כשהנפש מוארת הגוף  מסתדר עם מעט שעות שיינה, העייפות לא מורגשת.

·         אחרון חביב : כולם צריכים להגיע לרבי!! הורים- לא לפחד להגיע עם עוללים ויונקים וכל החבורה! הצטיידו באורך רוח, ריבוי חטיפים משחקים ותעסוקות, ותנו לרבי לעזור לכם גם איתם, הכניסו את הרבי לחיים!

תובנות מבעלי שיחי'

אומרים בכל יום את ה-6 זכירות? הבה נקרב את זה לשכלנו, קחו 2 דק' של התבוננות ביום על הנסיעה האחרונה לרבי:

1.      תזכרי את היום שיצאת (איזה התרגשות יש בשדה התעופה).

2.      תזכרי את הרגע הראשון שהגעת לרבי (בד"כ הרגשה עמוקה מאוד).

3.      זכרי את העמלק שקירר אותך לפני הטיסה ולאחר ההגעה לרבי ('איזה באסה', זה הזמן למחוק אותו).

4.      זכרי את הרגעים שהיצר התגבר עלייך (יו כמה זה כואב).

5.      זכרי מה קרה למרים שדיברה בעבד ה' – משה רבינו (צריך לשמור על הפה, לא להיות מהמלעיגים).

6.      זכרי את הרגעים החזקים אצל הרבי (איזה אלוקות...) תנסי להמשיך אותם ולו במקצת לחיי השגרה האפרוריים.

יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד