התרפסותה של ישראל - מביאה את הפיגועים!

הסטוריית ההתרפסות חוזרת על עצמה, אך - יש אלוקים!

בתנ"ך מסופר על מלחמת שבעת הימים שהתרחשה בימי אחאב מלך ישראל:

הדד מלך ארם יצא למלחמה נגד ישראל, בה הוא נחל מפלה כה גדולה, עד שהוא חשב שלא תהיה לו לאחריה תקומה לעולם. ולמרות זאת, רדף אחריו אחאב וביקש ממנו שיחתום עמו על הסכם שלום.

מלך ארם, ששנא את אחאב שנאת-מוות, וחשב שבאותה מדה אחאב שונא גם אותו - לא הבין כיצד יתכן שאחאב רוצה לעשות עמו שלום?!

אך יועציו הסבירו לו שבני ישראל הם אומה של רחמנים וגומלי חסדים. ובמילא, אם הם מבקשים ממנו לעשות שלום, הם אכן יעשו עמו שלום.

ואכן, לאחר שכנועים רבים, הסכים הדד לדבר, שלח שלוחים לאחאב, ונחתם ביניהם הסכם שלום. ומהסכם זה באו אחר-כך לעם ישראל צרות-צרורות כפי שמסופר שם באריכות.

מאורע כעין זה אירע לפני שנתיים, בעת מלחמת ששת הימים: צבא הגנה לישראל הכה את הערבים מכה נמרצת, והערבים נמלטו מרוב פחד - אך למרות זאת, רדפה ישראל אחר הערבים ו(דרך ארצות-הברית) התחננה בפניהם: בואו שבו עמנו סביב שולחן אחד, בואו ונעשה שלום!

במשך שנתיים כבר רודפים אחר הערבים ומתחננים אליהם שיסכימו לשבת יחד ולחתום על הסכם שלום, כשתמורת זאת, ישראל מוכנה ומבטיחה לתת להם את כל השטחים שידרשו, אך הערבים מסרבים להפגש עם היהודים, בטענה: יש לנו מספיק צרות משלנו, איננו מעונינים לא בטובתכם ולא ברעתכם, "לא מדובשך ולא מעוקצך"!

מקרה וסיפור זה, הוא בדיוק כמו שאירע אז בין מלכות ישראל למלכות ארם.

אך כאן מתרחש דבר מופלא ביותר שאין לו שום הסבר טבעי: למרות שכבר שנתיים רצופות מתחננת ישראל לערבים, שישבו עמם יחד, ואף-על-פי שהם לא יפסידו מזה כלום, אלא רק ירויחו, בכל-זאת הם אינם מסכימים. הם מוכנים להפסיד חצי מדינה שישראל רוצה להעניק להם על מגש של כסף, העיקר לא לשבת עם יהודי!

למצב מוזר זה ישנו הסבר יחיד: מתרחש כאן מצב של "ויכבד ה' את לב פרעה"! שהערבים מצד עצמם, אין להם שום סיבה לסירובם לשבת יחד עם היהודים, מה-גם שאין הם מפסידים מכך דבר. אך הקב"ה הוא זה שמכביד את לבם.

ההתרפסות - מגבירה פיגועים!

התרפסותה של ישראל בפני מדינות ערב לאחר הנצחון המופלא במלחמת ששת-הימים לא הסתיימה בכך:

שלטונות ישראל רוצים לחלק את ירושלים עיר הקודש לשלשה חלקים. זאת אומרת, שהעיר תהיה שייכת למוסלמים, לנוצרים ולהבדיל - 'גם' ליהודים. ולא זו בלבד, אלא הם מעודדים בפועל ערבים לגור בירושלים. על-אף העובדה שירושלים שייכת מאז ומקדם, כבר מימות שם בן נח ואברהם אבינו ועד לכיבוש ירושלים בידי דוד, ליהודים בלבד.

נוסף לכך, ישנו דין מפורש בהלכה שלגוי אסור לדור בירושלים, מלבד העובדה שזה לא טוב עבורו. אמנם דין זה תקף רק בשעה ש"יד ישראל תקיפה", אך אין זה אומר שצריך לעודד את הגוי לגור שם. ועוד לרדוף אחריו ולהתחנן אליו שישאר לגור שם.

התרפסות זו בפני הערבים גורמת, שאם עד-עתה הם היו במצב של פחד מישראל, הרי כעת, כתוצאה מהרדיפה אחריהם, הם מרימים ראש כנגד ישראל ומגבירים רחמנא-ליצלן את הפיגועים.

(מעובד ע"פ שיחת שבת פרשת מטות-מסעי תשכ"ט)