ליישב את כל השטחים - אבל בלי פרסום!

צו השעה: ליישב את כל שטחי ארץ ישראל!

מהפסוק "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". אנו למדים שלמרות שישנם גויים המערערים על שייכות חלקים מסויימים מארץ ישראל לעם ישראל, ואף טוענים "ליסטים אתם" מכל-מקום אין להתחשב בהם. ויתירה מזו: מציאות המערערים היא זמנית ולמראית עין בלבד, ואילו בפנימיות ובאמיתיות יודעים גם הם שכל ארץ ישראל לגבולותיה שייכת לעם ישראל.

אך בכדי לגלות דבר זה, נדרש שיהיה "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" – ליישב את כל שטחי ארץ ישראל, ובמיוחד את אותם שטחים שמערערים עליהם.

והתיישבות זו צריכה להיות כפי שהיתה אצל אברהם אבינו - (שהרי "מעשה אבות סימן לבנים"), שכשהתהלך בארץ ישראל בנה "מזבח לה'". ולכן צריכים אנו להקים בכל אותם המקומות בית מדרש ומקוה טהרה.

ועל-ידי זה יראו בגילוי ש"לזרעך נתתי את הארץ הזאת", וגם אומות-העולם יכירו בכך.

וגם אם לשעה קלה יהיה מצב של "רגשו גויים ולאומים יהגו", צריכים לדעת שהאמת היא (שהם עצמם יודעים) שזהו - כסיום הכתוב - "ריק". וזה שהם מתנהגים בצורה של "רגשו" ו"יהגו" הרי זה רק משום שהם רוצים לצאת ידי חובתם לעיני מישהו.

אך כדי שייראה בגלוי שגם אומות-העולם יודעים ש(ה"רגשו" ו"יהגו") זהו "ריק", על בני-ישראל להראות שכשהם אומרים שכל ארץ ישראל שייכת להם, הם מתכוונים לכך באמת.

ופשיטא שלא לגרום, חס-ושלום, לחץ מצד אומות-העולם, על-ידי ההנהגה המוזרה של התיישבות רק בנקודות מסויימות, כי על-ידי הנהגה זו מראים שמתחשבים בטענת המערערים! ואין שום סברא בשכל ובמציאות לחלק בין יישוב נקודות ספורות אלו לבין יישוב אורך הגבול והשטחים - שכן, אותו "רגשו" ו"יהגו" של אומות העולם קיים בין כך ובין כך בדיוק באותה מידה.

כשידגלו באמת - לא יהיו בזה שום קשיים, מכיון ש"לזרעך נתתי את הארץ הזאת" - 'כבר נתתי'.

והיות "והמעשה הוא העיקר", לכן נוגע בעיקר ההתיישבות בפועל, ולא צריכים להכריז על כך בקול רם וברעש והמולה, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא להתפאר ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ואדרבה: נוסף על כך שאין זה אמת, זה גם עלול חס- ושלום לקלקל.

יש לדעת שעושים זאת בשליחותו ובכחו של הקב"ה - שעל-ידי-כך מתווסף תוקףבהתיישבות - ולגבי כח זה - אין מקום למניעות כלל חס-ושלום.

ובשעה שילכו בדרך זו - הנה לא רק שאומות העולם לא יערערו על כך [ועל-אחת כמה-וכמה שזה לא יעלה חס-ושלום בקרבנות כלל, גם לא בנפש אחת מישראל (שנפש אחת היא עולם מלא), ואפילו לא בפצועים, חס-ושלום, באופן של "קטלא פלגא"], אלא אדרבה: זה יביא את ה"הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו" - שגם ה"גויים" וה"אומים" האומרים ומשבחים בגילוי לעין-כל ש"גבר עלינו חסדו" ושחסד ה' התחזק "עלינו", יסייעו לבני ישראל (לא רק במה שכבר הבטיחו, כי-אם) בכל הסיוע (ממון וכיוצא-בזה) שבני-ישראל עדיין זקוקים לו, מפני שעדיין נמצאים ישראל בגלות - לפני האתחלתא דגאולה.

אי ישוב השטחים - היפך השכל הישר!

וכפי שמוכח מכך גופא ש(למרבה הפלא והתמיה המהולה בצער גדול) עד היום טרם יישבו את כל שטחי ארץ ישראל. למרות שהנהגה כזו היא היפך השכל הישר, שכן בכך גורמים רק לחץ תמידי!

מפאת החושך הכפול והמכופל של הגלות פוחדים ונכנעים מ"קול עלה נדף", מאינו- יהודי, למרות שבשכל הבריא, יודעים שזהו "קול עלה נדף" בלבד.

שזה חושך כפול ומכופל בחושך הגלות גופא - כי הגלות מצד עצמה היא רק על הגופים, שהרי ידוע שרק "הגופים הלכו בגלות" ולא הנשמות, וכאן באים מתי-מספר מבני-ישראל, ומושכים גם את הנשמה לגלות, שגם היא תיכנע בפני האינו-יהודי.

לגבי מה שהיה עד עכשיו - הרי "אין צועקין על העבר".

ומכאן ואילך יהי רצון ש"יערה עליהם רוח ממרום", גם על מתי-המספר האמורים, ש(לא רק שלא יפריעו, אלא שגם) יסייעו לבני ישראל להתיישב בכל שטחי ארץ ישראל, ושלא ידחו זאת לאחר זמן כי אם לעשות זאת תיכף ומיד, "בשעתא חדא וביומא חדא ממש" - שזה דוקא יגדיל את ההצלחה.

ומכל זה דוקא, הוא הדרך ל"ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו'" ולכל הברכות המנויות בפרשת בחוקותי, עד ל"ואולך אתכם קוממיות".

ויהי רצון שעוד בהיותינו בימים האחרונים של הגלות, יוליך הקב"ה כל אחד מישראל [הן אלה שבחוץ-לארץ, והן אלה שבארץ הקודש ת"ו] "קוממיות" - "בקומה זקופה".

לפתח ההתיישבות - כהפיתוח הגרעיני!

[בהמשך לשיחה מובאים בזה שני מכתבים (פתקים) אותם כתב הרבי, ובם מעלה נקודות נוספות להסברת אפשרות והכרח ההתיישבות. המכתבים שולבו בשיחה זו בעת שפורסמה בעיתונות]:

א) הרעש והלחץ שנעשה לרגלי הקמת חמש הישובים לא הי' גדול יותר - באם לא היו מקימים ישובים לכל אורך הגבול.

ב) ראי' מוכחת לכל זה: ידוע לכל (כולל - בואשינגטון במוסקבה ובבירות דהערבים)
ע"ד ייצור נשק גרעיני באה"ק ושכבר ישנו בפועל ומתוסף מזמן לזמן ובמשך שנים רבות. ומתחילה רצו לעכב ולבטל כ"ז ולחצו וכו' אבל כשענו תיכף ובהחלטיות שימשיכו כ"ז - הסתפקו הלוחצים בזה שתהי' הכחשה רשמית שאין כ"ז במציאות ופסק הלחץ.

- ולא עוד אלא שאחדות מהמדינות שלחצו מסייעות ביצור זה בכו"כ אופנים, וזה משך כמה שנים.

***

התמי' והצער גדול שלא נעשה כ"ז ע"ע [=עד עתה] ובדחיפות לעשות כ"ז בהקדם – וגם עוד יותר ע"י עובדא שכ"ז יכול להעשות באופן חוקי לגמרי - כי ע"פ החוק דעתה יכולה ההתיישבות האמורה להעשות בכל היקפה ובפו"מ וביום אחד ממש - באם יחליטו עד"ז ויוציאו פקודה עד"ז ע"מ למלאותה תומ״י [=תיכף ומיד] - שני אנשים בלבד ראש הממשלה והשר להתנחלויות.

ואפילו אם למחרת יום זה יוזקקו לדיון עד"ז בישיבת כל הממשלה ובועדות-שונות מהכנסת וכו' - לאחרי המעשה בפועל ודאי שסו"ס ישקטו הרוחות לגמרי ובפרט כשיראו כאו"א ההתלהבות העצומה של רובו המכריע של בנ"י באה"ק ובחוץ לארץ בהודעם תיכף ע"ד התיישבותם אך שכנ"ל תהי' בלי רעש כלל בלי פרסומת כלל וכו'.

(משיחת מוצאי שבת-פרשת לך-לך - בחדרו - תשל"ח - מוגה)

ישוב כל השטחים בבת אחת

כ"ב חשון תשל"ח (לכבוד מר אורי צבי גרינברג)

אולי ידוע כבר למר ממה שדברתי במוצש"ק פ' לך לך אודות ההכרח הגמור ליישב בבת אחת כל השטחים, עכ"פ אותם שיש עליהם ערעור מאומות העולם. ולדעתי ברורה, רק זו היא הדרך שיתייאשו שונאיהם של ישראל ר"ל ממזימתם הרעה בראותם אז מ'מיינט דאס מיט אן אמת' [- שמתכוונים לכך באמת]. וכפי שדברתי בזה כמה פעמים, אפילו אלה היראים מפני המחאה והערעור וכו', הרי ראו בעבר ורואים בהוה, שהמחאה תהי' בתקפה ובשלמותה בלי הבדל כלל באם יישבו נקודה אחת או כל הגבול.

ולצערי הגדול כנראה שאין חושבים אפילו על דבר תכנית האמורה, והוחלט, והעיקר שכן נעשה בפועל להתנהג כמו שהתנהגו בעבר, שלאחרי כל נצחון - שכולם היו למעלה מדרך הטבע - הן לאחרי מלחמת יוהכ"פ ומלחמת ששת הימים ומלחמת סיני וכו' עשו "חצי דבר", יותר נכון נאותו לקבל לחצי דבר שניתן מלמעלה - הנצחון, ולא החליטו ובתוקף הכי גדול ולא גמרו הענין האחת ולתמיד. וכמובן שזה גופא הזמין לחץ, ולא עוד אלא שהוסיפו ושלחו משלחת ושלוחים ובאי-כח להודיע שלא רק שלא יגמרו לנצל את הנצחון, אלא שמוותרים על חלק חשוב ממה שכבר השיגו. ואת התוצאות ראו בפועל, שלא רק שלא הביאו לשלום, אלא שהביאו להפכו - לפעולת דמחבלים והתשה ועד למלחמה ר"ל. וכנ"ל הלך הדבר ונשנה כבר יותר משלוש פעמים.

אינני יודע אם השקפת מר היא מה שקורים לזה נצית או יונית. אבל לאחרי שראו התוצאות מההנהגה האמורה לאחרי כל המלחמות שבעבר, ועד ששורש האיומים והלחץ דעתה - כנראה, הן תוצאות מהנ"ל, הרי לדעתי אין חילוק בזה בין נץ ליונה, והחילוק הוא בנוגע להחלטה אם להתנהג באותו אופן שהתנהג עד עתה מסיבות שונות ומשונות ומוזרות, להשלות את עצמם ואת כל המושפעים בתקות שוא, שאע"פ שההנהגה לא נשתנתה שמא בכל זאת תהיינה התוצאות הפוכות; או לנסות עכ"פ פעם אחת הנהגה חדשה, שהשכל הפשוט והנסיון בעבר מוכיחים שכדאי לנסות בזה.

באם הכתוב לעיל הוא ג"כ השקפת מר, ובטח ידוע למר היושב באה"ק המצב מקרוב, בודאי יעשה רעש הכי גדול, והרי כמה וכמה חוגים יושפעו ממנו ואולי גם ישמעו לקולו. ואע"פ שמן המובחר הי' לעשות כהאמור תומ"י כשהתנחלו בנקודה הראשונה, עכ"פ טוב עתה במאוחר מאשר להמשיך בההנהגה דשני צעדים לאחור ואח"כ צעד אחד קדימה. ובכוונה משנה אני את הסדר, כי לצערנו אפי' השיטה דצעד אחד לפנים ואח"כ שני צעדים לאחור - ג"כ יראים ממנה.

ויהי רצון אשר סוף-סוף יקויים היעוד ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכתוצאה מיידית יבוטל כל הפחד דמה יאמרו אומות העולם ואם תשא חן וחסד בעיניהם הנהגה פלונית ופלונית, ועד לפחד מקול עלה נדף - באם יש חשש שנדף מרוח פיו של אינו יהודי. ואין להאריך בדבר המצער, ו"ה' עוז לעמו יתן" ללכת בקומה זקופה ובתוקף המתאים.