האם הפעם ישמע נשיא ארה”ב את האמת מהנציגים הישראלים?

לפנות בוקר של שבת קודש התעוררו תושבי אשקלון לקול אזעקת צבע אדום. תקופת השקט שחוו במשך כחודשיים נעצרה באחת. למעשה, לא ממש שקט. לפני יותר מחודש פורסם כי עמדת תצפית של חמאס הוקמה לפני כמה חודשים, מאות מטרים בודדים מקיבוץ נתיב העשרה. מאז, נתונים התושבים בפחד מפני ירי צלפים פלשתינאים.

בתגובה לירי העזתי, תקפו כוחות צה"ל ברצועת עזה. "תקפו" אמרנו? אז מסתבר שהתקיפה הזאת הפכה לבדיחת היום אצל הערבים: צה"ל תקף כמה עמדות חמאס, ביניהן אותה עמדה אותה הזכרנו לעיל. לאחר ירי מקדים בשיטת "הקש בגג", הפגיז צה"ל את העמדה. החלק הפחות מצחיק בבדיחה, הוא שהעמדה כלל לא קרסה, היא נשארה לעמוד במקומה. יותר מכך, תוך זמן קצר שיפצו הערבים את העמדה, אף יותר ממצָבה קודם ההפצצה.

על העמדה נתלו דגלי אש"ף ודגלי חמאס, ואף כרזה גדולה עם תמונתם של שלושת המחבלים שצה"ל חיסל לפני מספר ימים. מהצד השני תלו הערבים שלט ובו נכתב בעברית ובערבית כי "השמדת הכובשים מתקרבת", וכי תושבי נתיב העשרה (מגורשי חבל ימית) יהיו בקרוב "מחוץ לפלשתין". בקיצור, לא רק שההפצצה לא השיגה הרתעה, היא הביאה את המטרה ההפוכה: בכל העולם הערבי לועגים לישראל, בעיתונים פורסמו קריקטורות המציגות את צה"ל באור שלילי ופרשנים ביטחוניים הביעו את דעתם על הכישלון של הצבא הישראלי.

"כל כך שמחנו שהצבא הפציץ את העמדה הזאת. נורא מפחיד ללכת לישון בידיעה שאנשי חמאס מתצפתים על הבית שלך", אומרים תושבי קיבוץ נתיב העשרה. "וכל כך התאכזבנו לראות ששום דבר לא השתנה, והעמדה רק שופצה יותר".

כעת, בשל חשש מירי צלפים, הוחלט להזיז את שער הכניסה לקיבוץ למקום נסתר יותר. יוצא שלא זו בלבד שמערכת הביטחון לא השיגה את מטרתה להרתיע את מחבלי החמאס ברצועת עזה, להיפך - כעת כוחות הביטחון רק נסוגים. במקום שליטה בלתי מעורערת בטרור, הגיעה כניעה מבישה שאולי "שב ואל תעשה" אכן עדיף.

בדיעבד התפרסמה הסיבה למבוכה הישראלית: בצה"ל ביקשו לא לפגוע במחבלים שעלולים להיות בתוך העמדה, ולכן לא הפציצו אותה באופן שיפרק אותה לחלוטין.

בצה"ל מודים כי מדובר בטעות אסטרטגית, וכי בהזדמנות הראשונה תושמד העמדה כליל.

פוליטיקה זולה או ביטחון?

מדוע מלכתחילה נהג צה"ל בצורה כזאת? האם מסיבה ביטחונית או שמא מסיבה מדינית? את התשובה לא ניתן לדעת בוודאות, אולם אפשר לנחש: לפני מספר ימים הורה שר הביטחון בני גנץ לצה"ל לעצור את הריסת בית המחבל שביצע את הפיגוע באריאל לפני כחודשיים. הסיבה לכך נעוצה בביקורו של הנשיא האמריקני בישראל בחודש הבא.

לדברי בכירים בדרג הצבאי, התקבלה הנחיה "להתאים את הפעילות המבצעית לקראת ביקור ביידן". לוחמים בצה"ל טוענים שהם מרגישים את השינוי במדיניות בשטח, במהלך פעילויות מבצעיות בג'נין וריכוזי טרור נוספים.

בושה! השר הממונה על ביטחון ישראל מחליט לשנות את הנוהל הצבאי (שבלאו הכי מקרטע בנחישותו מול הטרור הפלשתיני) על מנת למצוא חן בעיני אותו נשיא אמריקני.

מדוע הצבא צריך לכופף את החלטותיו הביטחוניות ולסכן את חייליו ואת תושבי ישראל בגלל גחמותיו של שר הביטחון, ראש הממשלה או הפרזידנט האמריקני?

ידוע שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, וקל וחומר שדוחה כמה צעקות מוושינגטון. אם כן, מהי ההצדקה לשנות נוהל ביטחוני מסיבה פוליטית?

אין ממשלה בישראל!

ביום שני הודיע נפתלי בנט על פירוק הממשלה. תוך מספר ימים הגיעה הצעת החוק אל הכנסת, ומדינת ישראל ממשיכה שוב את הפלונטר הפוליטי אליו נקלעה באביב תשע"ט.

הממשלה שנתנה מיליארדי שקלים לביסוס השליטה הערבית בנגב, שנתלתה באופן מחפיר בהחלטות מועצת השורא המוסלמית של מפלגת רע"מ ואשר פינתה עשרות בתי יהודים ביהודה ושומרון במהלך השנה החולפת - פורקה.

אכן, כפי דבריו של הרבי מלך המשיח שליט"א (לשר התחבורה משה קצב, בשנת 92') אשר "..באם ימשיכו בכיוון זה אודות דיבורים כאלו - אזי אני מנחם מענדל יהי׳ הראשון שאלחם בכל התוקף ובכל הכוחות נגד שמיר שתתפרק הממשלה", גם ממשלה זו אשר את רפיסותה ראינו אך בשבוע שעבר בהפצצת עמדת חמאס ברצועת עזה, סיימה את דרכה.

כעת נשמעים אי אלו קולות ב"ימין" שלא לפסול ממשלה עם הערבים בראשות נתניהו. לאחר שנה שלימה בה תקפו אנשי ה"ימין" את בנט על כך ששיתף את האחים המוסלמים בממשלה, פתאום שכחו כולם את החילול השם והנזק העצום - ביטחונית, דתית, מדינית וכלכלית - שהביאה הממשלה עם רע"מ.

אין שום הבדל אם לראש הממשלה יש כיפה או לא, או האם הוא מוביל את המחנה הלאומי או לא. כאשר הרבי מלך המשיח שליט"א הבטיח להילחם נגד ממשלה שתנהל משא ומתן מדיני עם הערבים - אין הבדל בזהותו של ראש הממשלה! כל ממשלה שתחרוג משמירה על תורת ישראל הנצחית, על שלימות גבולות הארץ או על הזהות היהודית, סופה שתנחל מפלה.

קל כל-כך לשכוח את מעלליהם את חברי הכנסת שפעלו נגד עם ישראל - אם זה בהרס בתי יהודים (בחומש ועוד), אם זה באדישות מול גל הטרור האחרון או בהצבעה על חוקים אנטי דתיים - אך ביום הבוחר צריך כל אחד לזכור זאת כאשר יעמוד מאחורי פרגוד הקלפי.

ובלשונו של הרבי מלך המשיח שליט"א: "..אך דבר אחד הנני מבקש - שינצלו את הזמן עד לבחירות הבאות בכדי לפרסם מי הוא זה שהציע זאת, וכשתתקיימנה בחירות חדשות, ידעו כבר כולם מה צריכים לעשות, ובעבור מי יש להצביע" (מעובד ע"פ שיחת שבת-פרשת ויקרא, ראש-חודש ניסן, תשל"א).

בפועל

בט"ו תמוז צפוי לנחות בישראל הנשיא האמריקני ג'ו ביידן, עמו ייפגש על פי המסתמן יאיר לפיד. הגעתו ארצה אמורה לכלול ביקור ברשות הפלשתינית, ופגישה עם מחמוד עבאס. בין השאר, כך מתוכנן היל"ת, ישוחח ביידן על חלוקת ירושלים עיר הקודש, הסכם הגרעין האיראני והקפאת הבנייה בהתיישבות היהודית ביו"ש.

אם אכן ייפגש לפיד עם ביידן, עליו לעמוד בתוקף על העמדות הביטחוניות של ישראל. ביטחונם ושלומם של יותר משבעה מיליון יהודים בארץ תלויים בממשלה, ועל כן כובד הראש והעמדה הברורה והבלתי משתמעת לשתי פנים צריכה להיות איתנה מול האמריקאים. שום פשרה בבנייה בהתנחלויות, אפס הסכמה על חלוקת ירושלים (ח"ו היל"ת) ונחישות מוחלטת בעניין הגרעין האיראני.

ודאי שבט"ו תמוז כבר נהיה כולנו על הר הקודש - בירושלים המורחבת יחד עם משיח צדקנו הרבי מליובאוויטש שליט"א. אולם גם ברגעים האחרונים של הגלות, בה כל שניה היא פיקוח נפשות של ממש, צריך ראש הממשלה לעמוד איתן ולומר ללא חת את דעת התורה הקדושה - "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".