הרבי שליט”א מלך המשיח: “לא להפסקת אש לפני סיום הפעולה”

דאגתו האישית של הרבי שליט"א מלך המשיח לכל יהודי, באה לידי ביטוי בהוראותיו הנבואיות לשמירה על חיי כל אחד ובמאבקו לשלימות הארץ. בעבר, כשעלה רעיון הסכם הפסקת אש מול אויבי ישראל, כמו מצרים, הזהיר מכך בצורה ברורה וקרא לאפשר לאנשי הצבא לבצע את עבודתם ללא הפרעה. להלן כמה מתוך אותן שיחות:

חייבים להכריע את האויב

"כאשר מתחילים במלחמה ובהמשכה מהססים לכאן ולכאן ולא מסיימים את המלחמה לגמרי - הרי זה דומה לרופא שמתחיל לעשות "ניתוח" ומפסיק באמצע ה"ניתוח": כבר התחילו במלחמה, ודם יהודי נשפך כבר, ואף-על פי-כן, מפסיקים באמצע, מבלי לסיים את הפעולה שעבורה יצאו למלחמה!

"משאירים את החיילים במקום סכנה, מבלי לדעת מה ילד יום כו' ומצווים עליהם שלא להשתמש בכלי הנשק שברשותם אלא אם-כן מתקיפים אותם, בה בשעה שישנו פסק-דין מפורש בשולחן-ערוך (אורח חיים) סימן שכ"ט: "נכרים שצרו כו' יוצאים עליהם בכלי זין כו'" וכאמור – כל זה נעשה בהתאם לשיקולים פוליטיים שלא להרגיז את הגוי".

(משיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ג)

מדוע אסור לעשות הפסקת אש?

"ידוע ומפורסם (ומובן בפשטות), שבמלחמת העולם השניה (ועל-דרך-זה במלחמות שלפניה), ביקש הצד המנוצח שקודם שיתחילו במשא-ומתן על השלום - יעשו הפסקת-אש, וכל אנשי-הצבא התנגדו לזה - בהסבירם שינצלו את הפסקת-האש לביצור וכו', ועל-ידי-זה (אדרבה) יתמעטו הסיכויים לשלום אמיתי ובר-קיימא".

(וסיים הרבי שליט"א מלך המשיח): "...היום באמרי את ההפטרה ראיתי שיש בה רמז למצב העכשווי, ששם נאמר: "מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הקצור קצרה ידי מפדות"?!" (וכאן בכה הרבי שליט"א מלך המשיח בכיות נוראות).

(משיחת ש"פ עקב תש"ל)

הגורם לצרות זהו רגש הנחיתות כלפי הגוי

"עד כדי כך גדולה שפלותם ו"רגש הנחיתות" שלהם כלפי הגוי - שלא איכפת להם שיהיו קרבנות נוספים רחמנא-לצלן, העיקר שלא "להרגיז" את הגוי בזה שלא מתייעצים אתו על כל פרט ופרט. ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר מסיימים את הפעולה כולה מבלי להתייעץ עמו בתחלה!

"ומכיון שגם ה"מחבלים" מבחינים ב"רגש נחיתות" זה, בראותם שמהססים אם להתקדם אם לאו, הרי עובדה זו גופא מחזקת את רוחם, לאחרי האימה ופחד שנפלה עליהם בהתחלת המלחמה, ועד כדי כך - שגם ה"מחבלים" הנמצאים במקומות אחרים הרימו את ראשם, באמרם שעתה יכולים הם לנסות שוב לעשות מעשי חבלה, ואמנם עשו זאת בכמה מקומות, רחמנא ליצלן"!

(משיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ג)