ארץ ישראל שייכת רק ליהודים כי כך קבע הקב"ה בתורתו

הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר בשיחה מיוחדת מל"ג בעומר תש"ל, שהמענה היחידי לגוי שטוען על חזקת הארץ, היא שארץ הקודש שייכת אך ורק ליהודים וזאת על פי רצונו של בורא עולם שכך כתב בתורתו הק'. גם הגוי מאמין במה שכתוב בתורה וכשאומרים לו תשובה זו בדרכי נועם ושלום הוא משתכנע. בסרטון המצורף, יהודי חסיד חב"ד קיים הלכה זו למעשה כשנתקל בערבים שלא אפשרו לו לזרוע חיטה באדמת יו"ש. לבסוף, הערבים השתכנעו ואפשרו לו להביא טרקטור ולזרוע! 

משיחת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א ל"ג בעומר תשל"ח

תקציר: כשהגויים באים בטענה שארץ ישראל שייכת להם, אין הם באים בטענה "שקרית", אלא -כדברי רש"י — ‏ארץ ישראל שייכת להם ע"פ צדק ויושר — "לסטים אתם" • המענה האמיתי לכך ע"פ תורה, הוא הרש"י ‏הראשון (בראשית א, א) • אע"פ שזהו המענה שהתורה מצווה לענות דוקא לאומות-העולם, בכ"ז זוהי ‏התשובה היחידה שמתביישים לענות להם! • יהודי בפולין או ברוסי' לא הי' מתבייש לענות בתוקף מענה ‏זה, רק בארץ ישראל — בה היהודים שולטים — חוששים לענות תשובה זו לגוי, שזהו מצד "רגש ‏הנחיתות" והפחד מהגוי!! • עד-כדי-כך, שישנם יהודים הסבורים שארץ ישראל גזולה היא בידינו, ולא-זו-‏בלבד — הם טוענים שארץ ישראל שייכת לגויים ע"פ היהדות!! • לא יתכן "שלום", המבוסס על גזל, ועל ‏סכנת חיי יהודים, ובמיוחד שמצרים אינה יכולה לקבוע עובדות לשאר מדינות ערב! • ולגלות זו, שאין ‏למעלה הימנה, קוראים "עצמאות"!!‏

א. בתחילת פירושו על התורה (שהיא ההתחלה לכל הענינים) אומר רש"י, שכתוב במדרש שיגיע זמן שאומות-העולם יטענו שארץ ישראל שייכת להם.

ומן הקל אל הכבד: לכתחילה אומרים שחלק פלוני ופלוני מארץ ישראל שייך להם, ולבסוף אומרים שכל ארץ ישראל שייכת להם.

והם אומרים, שטענתם אינה נגד היושר, חס-ושלום, אלא אדרבה, בכך מתבטא הצדק והיושר: מכיון שאסור לעשות שום עוולה ואסור לגזול, אם-כן - טוענים הם - "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים"! [שהשבעה גויים הם כללות השבעים אומות].

דהיינו: הם טוענים שאין הם רוצים לקחת משהו או לעשות עוולה, אלא אדרבה: הם אנשים צדיקים, רודפי שלום ורוצים דוקא שלום, ששלום קשור בכך שלא עושים שום עוולה לאדם שני; במילא, טוענים הם כלפי היהודים "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים".

אומר רש"י לתינוק, "בן חמש למקרא", אם יטענו טענה כזו, צריך לענות להם: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". זוהי התשובה של "תורת אמת" - שאם רוצים להציל את פלוני מענין של היפך הקיום שלו, צריכים לדאוג שלא ילך נגד רצון הבורא ש"ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (לבני ישראל עם קרובו) באופן של "נחלת עולם".

וכאשר יהודים מציגים את הטענה, שמכיון שצריכים לנהוג על-פי צדק ואסור לעשות שום עוולה, איך אומרים שלא ימסרו "אף שעל" - צריכים לדעת שבכך הולכים נגד "תורת אמת" שנקראת "תורת חיים" - הוראה בחיים, כיצד צריכים להתנהג בחיי היום-יום, על-אחת-כמה-וכמה בענין שנוגע לרבים.

ואם רוצים להבטיח שלצד שכנגד לא יהיו ענינים מאוד בלתי רצויים - צריכים למנוע מהם ללכת נגד רצון ה' שהוא ברא "את השמים ואת הארץ".

דוקא כשאומרים לגוי את האמת - מצליחים לפעול שהמענה יתקבל אצלו. אך כשמתחילים לענות לו דברים אחרים - מכיון שהם אינם אמת, ואין בהם את הענין של "אמת מארץ תצמח", לכן אין בהם את הענין שלפני האמת כולם מתבטלים.

ולכן צריכים לענות להם את המענה שרש"י כבר אמר לפני כמה מאות שנים, בשם "רבי יצחק", ועל-מנת שיפרסמו מענה זה.

ועד כדי-כך שרש"י פירסם זאת בזמנו, בזמן שהיו גזירות הכי גדולות, רחמנא ליצלן, נגד עם ישראל, ורש"י ידע מהו אינו-יהודי, והוא הראה כיצד אפשר ליישב דעתו של גוי בטענה על-פי תורה.

בזמנו של רש"י הרי היו המסעות [הצלב] וכו', אז היו כל הענינים שנעשו ליהודים כדוגמת מה שנעשה בדורנו זה בגרמניה, היה-לא-תהיה - ובכל זאת אומר רש"י לילד "בן חמש": מאחר שיש לך עסק עם גויים, אזי כאשר יאמר לך גוי "לסטים אתם" - כבשתם שטח אדמה מה"קוזק הנגזל" - תענה לו (לא סתם ענינים, אלא) את המענה שנכתב בתורה ש"כח מעשיו הגיד לעמו לתת נחלת גויים", כפי שרש"י מביא בתחילת פירושו על התורה.

ב. ומענה זה שמביא רש"י בפירושו כמענה לטענת הגוי - אומר רש"י ל"בן חמש למקרא", והוא אומר שזה שייך אליו לא רק כאשר הוא נמצא ב"חדר" או בביתו או ברחוב היהודים, אלא מענה זה עליו לדעת כדי לענות לכל אומות>-העולם שישאלו אותו.

ומכיון ש"תורת אמת" אומרת שיענו מענה זה, אזי דבר ברור הוא שסוף-כל-סוף זה יצליח.

וכמדובר כמה פעמים, כבר נתנו את כל התשובות השונות והמשונות שרק יכולים להיות, חוץ מתשובה אחת ויחידה הכתובה בתורה (ואותה ידע כל אחד, אפילו מי שלא למד בישיבה או ב"כולל" אלא שהלך ל"חדר", ותיכף אמרו לו את המענה שעליו לענות ל(טענת) הגוי [בפירוש רש"י הנ"ל]. שתשובה זו נדפסה לפני מאות שנים, וכמה וכמה דורות לפני הדפסתה היא כבר היתה בכתב).

ולמרות זאת - זו התשובה היחידה שמתביישים לענות!!

ועד כדי-כך כפול ומכופל חושך הגלות, שבאים המבולבלים וטוענים שהדיבורים על מסירת שטחים מארץ ישראל לגויים הם דרך הצדק והיושר, וזו הדרך שתביא לשלום - בה-בשעה שהקב"ה אמר שעל-ידי-זה עושים את הגוי לגזלן, כי כאשר היהודים מחזיקים בארץ ישראל מקיים הגוי את רצון הבורא ש"נטלה מהם ונתנה לנו", ודוקא מתעקשים לעשות את הגוי לגזלן, שיחזיק בדבר שאינו שלו.

וכמדובר כמה פעמים, שאין לזה קשר ל"ג' שבועות" - שאחת מהן היא "שלא יעלו ישראל בחומה" - רש"י ידע מה זה "ג' שבועות", ואף-על-פי-כן אמר ל"בן חמש למקרא" שכאשר הגוי ישאל אותו שאלה זו אזי יענה לו כך וכך.

ורש"י אינו אומר ששאלה זו ישאל ילד גוי, אלא שאלה זו ישאלו אומות>-העולם:

יושבים 140 גויים ו"רגשו גויים ולאומים יהגו", והטענה שטוענים הם בחיצוניות היא: שלא יכולים לסבול ענין שאינו על-פי צדק ויושר!

- אנשים אלה הם הנכדים של אלה שהלכו במסעות וכו' (וכפי שהי' גם בדורינו רחמנא ליצלן הי'-לא-תהיה "לא תקום פעמיים צרה") והם הולכים בדרכיהם. ולא רק במחשבה או בדיבור, אלא גם במעשה בפועל ממש - כפי שהי' לפני מספר שבועות, ולפני שנה ושנתיים, והם אומרים "אכלתי ואוכל עוד"! -

אבל מכיון שנמצאים כל-כך הרבה יהודים שיש להם "רגשי נחיתות" כלפי הגוי ולא יכולים לפעול בעצמם להדפיס את התשובה האמיתית - אחת ולתמיד - ולשלוח אותה בנפרד לכל אחד מה-140 גויים, ולומר לו שמוסרים לו דבר ברור שנדפס בדפוס פלוני ובמקום פלוני (במדינה אחת ובמדינה שניה וכו') שעליו חונכנו, מכיון שבזה מתחילים ללמוד עם ילד. והרי אין זה מהענינים שעליהם נאמר "אין מוסרין דברי-תורה לעכו"ם", אלא זה מהענינים שצריכים לומר לגויים.

ג. ולאחר כל זה, באים יהודים ואומרים שזה סימן של "אתחלתא דגאולה"! - מעולם לא היתה כזאת גלות:

יהודי שחי בישוב קטן במקום כלשהו ברוסיה, בפולין או בגליציה, ורחמנא ליצלן לא היה לו מספיק כסף להוצאות הבית, ובכל יום הוא לא ידע איזו גזירה יגזור ראש העיר (שאינו יהודי) בנוגע למיסים וכו' (שאין להאריך בזה) - הוא הי' עונה לגוי בגאווה את מה שרש"י אומר, ולא הי' בכך משום חידוש אצלו, כי מי הוא שיתווכח עם רש"י?!

אשר זה הי' במעמד ומצב כזה שכאשר הוא רצה לצאת לרחוב - הוא הי' בפחד מתמיד: האם הוא יתקל בשוטר שיהי' בפנים שוחקות ויתן לו לעבור את הרחוב ללא פגע; או שלשוטר לא יהי' "מצב-רוח" ואז הוא יתנפל עליו ויכה אותו.

והיום - כשהקב"ה העמידו במעמד ומצב שהשוטר הוא יהודי - כאשר הוא רואה גוי הוא מתבטל בפניו, ואינו מבין כיצד יתכן שהוא יגיד לגוי את מה שרש"י אומר שאם הוא יקח חלק מארץ ישראל הוא גזלן?! כשמדובר על גוי, על אחד מאש"ף, על ערפאת - צריכים לומר לו שהוא צדיק וישר ותביעותיו מוצדקות, ורק שיאמר כך וכך. ולמרות שהוא אומר בפירוש ההיפך מזה, ממשיכים לרדוף אחריו ורוצים למצוא-חן בעיניו, ואומרים ליהודי שני: "אל תתגרה בגוי קטן"!

- מי אמר לך להתגרות בו?! - כאשר אתה רוצה לעשותו גזלן (ע"י שהוא מחזיק בדבר שאינו שלו) פירושו של דבר שאתה "מתגרה" בו?!

ד. וכאמור לעיל, שהמענה שצריכים לענות לגוי נדפס בכל החומשים - אפילו באותם חומשים שבהם אין מפרשים אחרים חוץ מרש"י (מכיון שהם מיועדים לאלו שלא שייכים למפרשים אחרים חוץ מפירוש רש"י) - ואף-על-פי-כן נמצאים בכזה חושך כפול ומכופל שצריכים להסביר ליהודים שהם אינם גזלנים כי "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"!

אבל ישנם הטוענים שמוכרחים להסביר שזה אכן ענין של גזילה, רק שצריכים להבטיח שלא יצאו מזה ענינים בלתי-רצויים - שזה יהי' כאשר הצד השני יחתום על הנייר, ויחתום גם בשם גוי שני.

- הכל מודים שלמצרים אין שום דיעה ובעלות בסורי' ובירדן וכו', על-אחת-כמה-וכמה שאין לה שום דעה על סעודיה, כי "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו": כי הרי ידוע לכל שמצרים מתקיימת מהכסף שסעודי' שולחת לה - ואף-על-פי-כן רוצים לרמות את-עצמם שמצרים יכולה לחתום ולחוות דעה בנוגע לסעודי': באיזה אופן הם ישתמשו בכלי-נשק שיתנו להם, והאם הם ידברו באופן כזה או באופן אחר.

ועד כדי-כך, שממררים ליהודים את חייהם, כדי שיעשו היפך הצדק והיפך היושר בנוגע לעצמם ובנוגע לילדיהם ולנכדיהם בענין של היפך הבטחון - כדי שיתנו לו לעמוד (לא רק במצב של פחד, אלא גם) במצב של ביטול כ"אסקופה הנדרסת" לפני גוי שכולם יודעים שהוא לא יכול לחתום ולהבטיח בנוגע לגוי שני,

ואף-על-פי-כן אומרים שבינתיים יתנו לו כל מה שירצה כדי שהוא יחייך חיוך רחב, ובפרט שיתכן, שבנוסף לחיוך הוא גם יאמר מילה טובה, ויתכן עוד, שיצליחו לשחד אותו ולשכנעו שיחתום על הנייר שהוא מבטיח שכאשר יהי' "עת רצון" הוא ידבר עם סעודי', ירדן סורי' וכל האומות וכו' - למרות שיודעים שאלו יהיו רק דיבורים בעלמא, כיון שחוץ מהדיבורים הוא לא יכול לפעול כלום, וספק אם הוא בכלל ידבר!

וכמדובר כמה פעמים, שזה פוגע מיד (לא בעוד כמה שנים) בבטחון ובפיקוח-נפש של כמה וכמה מבני ישראל.

ויהודי שמתנהג באופן כזה אומר שהוא המנהיג של כמה וכמה מבני ישראל וצריכים לעשות כפי שנראה לו, והוא זה שיביא את השלום!

- לא יתכן שלום של קיימא כאשר הוא בנוי על גזל; ולא יתכן שלום של קיימא כאשר הוא בנוי על ענין שמעמיד בסכנה אפילו יהודי אחד, על-אחת-כמה-וכמה כמה וכמה מבני ישראל, הי'-לא-תהיה; ולא יתכן שלום של קיימא כאשר אין עם מי לדבר בצד השני - כיון שעם סעודיה לא מדברים; ועם כל אלה שנמצאים בצד המזרחי [ - עירק, אירן וכו'] - לא רק שבפועל לא מדברים אתם אלא הם אומרים שאינם רוצים כלל לדבר איתנו; היחיד שמדבר איתנו זה מי שנמצא בצד המערבי [ - מצרים], ואפילו שהוא ידבר ויחתום בשם מי שנמצא בצד המזרחי - אין לזה כל ממשות, ובפרט שספק גדול אם הוא ידבר ויחתום בשמם.

ה. ולמעמד ומצב זה קוראים "עצמאות" - בזמן שזהו גלות גדולה עוד יותר מהגלות שבה הי' נמצא יהודי עני, רחמנא ליצלן, בישוב קטן ברוסי' או בפולין:

אותו יהודי פחד מהגוי - על-אחת-כמה-וכמה מגוי שהיו לו עוד "כפתורים" (כפי שקראו לזה אז) - אבל לפחד הזה היתה סיבה, כי אם הי' עולה ברצון הגוי לתת לו מכה לא הי' מי שיעצור בעדו.

אבל כעת, מזמינים את הגוי שיבוא ליהודים ויהי' שם "בעל-הבית", ושם "יתווכחו" איתו ויאמרו לו: אמנם "אחינו אתה", אתה איש צדק ויושר וטענתך מוצדקת, אבל אין ברירה, אתה הרי מוכרח להבטיח משהו וכו' - אז לכל-הפחות תן חיוך. ויתירה מזו: תאמר בבירור שאתה מרוצה. ויתירה גם מזו: תיתן נשק למדינות שמסביב וליהודים תיתן לכל-הפחות שליש מזה!

- שידוע לכל, שלאחר כל ההפלאות על כך שנתנו ליהודים כלי-נשק, נתנו כמה פעמים ככה לצד שכנגד, רק שלא מספרים על כך; עד שכאשר אחד מאנשי-הצבא פלט מלה בנושא זה (שלא יכולים להכחישה מכיון שזו האמת) - "מרעישים" על כך שלא הי' לו רשות לומר כזה דבר!

מדובר על ענין של פיקוח-נפש - ומתווכחים האם מותר לגלות את-זה, או שצריכים לרמות ש"שלום עליך", ולרמות ששלום של קיימא יהי' על-ידי שימסרו עוד שטח מארץ ישראל, עוד ענין מתורת ישראל, ועוד ענין מבני ישראל!

ו. וכמדובר כמה פעמים, שכשיהודי נמצא בגלות בנפשו פנימה, מתבטא הדבר במחשבתו וכו', דהיינו, שהוא חושב בדרך עקומה, כפי ש"גלות חושב" - שהגלות היא שוחד שמטה את שכלו, את החב"ד שלו, שיחשוב באופן כזה; ואחר כך זה יורד לרגש שבלב - שהוא כל-כך הפחיד אחרים עד שהוא עצמו החל לפחד, ועד שאחר כך זה מתבטא במחשבה דיבור ומעשה שלו -

ולא כפי שיהודי צריך לחשוב, אפילו יהודי שנמצא בגלות - שהרי יהודי יכול להיות בגלות, ובה-בשעה לעמוד במעמד ומצב של חירות אמיתית, מכיון ש"אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" - מכיון שהגלות יכולה לפגוע רק בגוף אבל לא בנשמה. וכידוע פתגם אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע שנמסר על-ידי כ"ק מורי-וחמי אדמו"ר נשיא דורינו: ש"רק גופותינו ניתנו בגלות ובשעבוד מלכויות, אבל נשמותינו לא נמסרו לגלות ולשעבוד מלכיות"! שמזה מובן, שבדברים הקשורים עם הנשמה, עם היהדות, אף אחד אינו "בעל-הבית" על היהודים.

שפתגם זה נאמר על-ידי אדמו"ר הרש"ב כאשר שלטון ה"צאר" הי' בתוקף הכי גדול, ואחרי-כן חזר עליו כ"ק מורי-וחמי אדמו"ר כאשר הי' במאסר תחת שלטון הקומניסטים (לא לאחר שיצא לחירות, אלא) כשיצא מסכנת עונש מוות ועמד להשלח לגלות למשך שלש שנים (ואצלו גופא זה הי' דבר פעוט).

וכשהקב"ה עזר בחסדו הגדול, הן ליהודים הנמצאים במדינה זו, הן ליהודים הנמצאים בכמה מדינות אחרות והן ליהודים הנמצאים בארץ הקודש - נכנסו עמוק בגלות, עד שכאשר שומעים שהגוי אינו מרוצה - הולכים נגד תורת אמת ומודים שמוכרחים להחזיר חלק מארץ ישראל מכיון שהארץ אינה שלו (למרות שיודעים את האמת ש"ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו").

שכאשר אומרים שהארץ אינה שלנו אלא גזולה בידינו - הרי אותו אחד יודע שהטבע של גזלן הוא, שאינו מאמין שימחלו לו על הגזילה, ולכן הוא עומד תמיד הכן להבטיח שלא יוכלו לקחת ממנו את הגזילה!

ואח"כ שולחים שלוחים, ונדחקים עם טענה שאינה אמיתית - הם מתביישים, ואין להם את התוקף לומר את הטענה האמיתית, שהיא: ש"ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

וכמדובר כמה פעמים, שזה ענין של פיקוח-נפש שדוחה את כל הענינים. ואין זה חידוש בתורה שעדיין לא נמשך בעולם, שלכן גם שבעים אומות-העולם אומרים שפיקוח-נפש דוחה את כל החשבונות - ולמרות זה לא טוענים טענה זו!

ז. והעולה על כולנה - שכמה פחדנים מבין היהודים התאגדו יחד, ואומרים שטענת אומות-העולם ("ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים") - מבוססת על היהדות, וכך יהודים צריכים לדבר!

ולמרות שהם יודעים שדרך זו גורמת למלחמה בעתיד הקרוב, רחמנא ליצלן הי'-לא-תהי' - "שמים חושך לאור ומר למתוק" ואומרים שדרך זו מביאה שלום!

וכששואלים אותם: עם מי אתם עושים שלום - הרי הם לא רוצים לדבר אתכם? הם עונים: בינתיים נמסור הכל, ואחר כך כשהגויים יראו שהיהודים מתנהגים בדרך הצדק והיושר ומוסרים הכל מבלי לקבל כלום - זה יפעל שהגויים לא יהיו "ברוגז" ולא ירגישו כאורחים ויסכימו להתחיל לדבר על השלום!

ולשם כך יעמידו בסכנה שלש וחצי מליון בני אדם, ששלש מליון מתוכם הם יהודים!