שאולזון: בג"ץ מיהו יהודי בגלל דרעי וגפני

שאולזון: בג"ץ מיהו יהודי בגלל דרעי וגפני

חיים שאולזון: ח"כ דרעי וגפני מנעו את תיקון החוק. בג"ץ מיהו יהודי בעולמם של חרדים.

הבלוגר ועיתונאי ר' חיים שאולזון מאשים את חברי הכנסת אריה דרעי ומשה גפני בבג"ץ מיהו יהודי, ואומר שהם אלו שמנעו את הוספת המילה "כהלכה" לחוק השבות משך עשרות שנים, מה שהביא לבסוף להחלטת בג"ץ להכיר בגיורים רפורמים.

עד 1970, חוק השבות התבסס על תקנת משרד הפנים בה היה מוגדר ש"יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או נתגייר כהלכה". ואז, החליטה הכנסת בהצבעה (בה השתתפו גם נוצרים, וערבים), שבחוק יכתב "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או נתגייר", בלי המילה "כהלכה". שר המשפטים דאז (מערך), הכריז מיד עם קבלת החוק, שהמדינה תקבל גיור מכל קהילה שהיא.
בפועל מדינת ישראל לא קיבלה עד עתה גיורים רפורמים כי משרד הפנים נשלט ע"י המפלגות הדתיות, והבג"ץ לא כפה את הנושא.

מאז 1970 עברו 41 שנה בהם היה זמן רב מאד לכל המפלגות הדתיות לתקן את החוק, אבל הן לא עשו דבר לתיקון החוק, וזו התוצאה.

באותה שנה 1970 החל מאבקו של הרבי שליט"א מלך המשיח לתיקון חוק השבות. שדולת חב"ד בכנסת בראשות הרב בערק'ע וואלף ע"ה, הצליחה להעלות את הנושא להצבעה פעם אחר פעם. באחת הפעמים, רה"מ מנחם בגין נתן חופש הצבעה לליכוד. בספירה מוקדמת של חברי הכנסת שהבטיחו להצביע בעד, הסתמן תיקון החוק בקריאה ראשונה, דהיינו, להחזיר את המילה "כהלכה" לנוסח החוק.

מי שמנע את התיקון בהזדמנות זו, היו ארבעת חברי הכנסת של אגו"י: לורנץ ע"ה, פורוש ע"ה, שפירא ע"ה, והלפרט שלא הגיעו למליאה כדי שהחוק לא יעבור. חסידי חב"ד עמדו בהפגנות מול בתיהם לאחר מכן.

גם בשנים שלאחר מכן, כפי שמתאר שאולזון, היו כמה וכמה אפשרויות לתקן את החוק. ומי שמנע את תיקונו היו בעיקר חברי הכנסת דרעי (ש"ס), וגפני. (אגו"י).

שופטי בג"ץ כותבים בפסק הדין, שניתנה ל"מחוקק" מספיק ארכה כדי לתקן את החוק והם נמנעו עד עתה לפסוק בסוגיה. רק חוסר החקיקה של הכנסת בנושא (קרי: חברי הכנסת הדתיים וחרדים), היא כביכול זו ש"הכריחה" אותם לפסוק כך לאחר 40 שנה שגבג"ץ לא התערב בסוגיה הרגישה:

ציטוט:
"לנוכח רגישותה של הסוגיה, בית משפט זה לא חסך במאמצים על מנת לאפשר למחוקק להסדיר את נושא הגיור מכח חוק השבות, ואולם משהמחוקק לא עשה כן, וחקיקה כזו אף אינה צפויה בזמן הנראה לעין, לא נותר לנו אלא להכריע".
השופט דוד מינץ כתב כי "אין מנוס אלא מלהכיר במי שעברו גיור בקהילה הרפורמית או הקונסרבטיבית בישראל כיהודים לעניין חוק השבות". עם זאת, הוא הוסיף: "יש רק לקוות שהמיעוט ששאיפותיו אינן טהורות לא ינצל את המצב לרעה, שכן לצד הבשורה מצויה סכנה שאחריתה מי ישורנה".

= = = 

הרבי שליט"א מלך המשיח, על הקשר בין גזרת מיהו יהודי לביטחון:

בכל ההיסטוריה היו גוים שהתגיירו מרצונם הטוב וקיבלו על עצמם את האמונה והתורה, ואח"כ גם הם נקראו בגאווה "יהודי". קיום עמנו היה תלוי תמיד במחיצה בין יהודי לאינו-יהודי, במיוחד בעניני זהות ואישות.

בכל פעם שעמנו עמד מול סכנת פיזית, כמו ביוני 1967, או כשהסכנה היתה לקיום של נפש העם, כפי שהיה מאחורי מסך הברזל, היתה זו האחדות של עמנו שהחזיקה אותנו. היהודי באופן טבעי וספונטני חש ומרגיש את האחריות לאחיו, ונותן לה ביטוי בכל דרך אפשרית. בכל ההיסטוריה היו גוים שהתגיירו מרצונם הטוב וקיבלו על עצמם את האמונה והתורה, ואח"כ גם הם נקראו בגאווה "יהודי". קיום עמנו היה תלוי תמיד במחיצה בין יהודי לאינו-יהודי, במיוחד בעניני זהות ואישות. החוק הראשון של מדינת ישראל, חוק השבות, שפתח את שערי הארץ לכל היהודים, "תוקן" לפני מספר שנים ואומר ש"יהודי הוא זה שנולד לאם יהודיה או שנתגייר".

אבל בכוונה הושמטה מן החוק ההגדרה של גיור, שזה חייב להיות לפי ההלכה או לפי קריטריון אחר. התוצאה היא שכל אינו-יהודי יכול ל"התגייר" בכל דרך שהוא רוצה, ואח"כ לקבל תעודת זהות רשמית ממדינת ישראל שקובעת שהוא יהודי. ולפי זה יוצא שהתשובה לשאלה "מיהו יהודי"? היא: "מי שאומר שהוא יהודי". החוק המסוכן הזה מסיר את כל המחיצות בין יהודי לאינו יהודי, גורם לנישואי תערובת והתבוללות ומעמיד בסכנה את הזהות ואת עצמיותו של היהודי, את המשפחה היהודית ואת עם ישראל כולו.

בחוק זה טמונה סכנה לזהות היהודית של הדורות הבאים וכתוצאה מהחוק הזה יכול להיווצר מצב שהילדים שלנו לא ידעו אם זה שהם עומדים להתחתן איתו הוא יהודי או לא! עם ישראל עבר הרבה גזירות ל"ע אבל אף פעם לא היתה גזירה להרוס את היסוד והמחיצה בין ישראל לעמים. החוק פוגע בכל העם כולו, - גם בשומרי תורה ומצוות וגם באלו שאינם שומרים לעת-עתה, כי סוף סוף "לא ידח ממנו נדח", וכשיחזור בתשובה לא ידע להבחין בין יהודי לאינו יהודי כשירצה להתחתן. אותם יהודים החיים בצל האיום של נישואי תערובת והתבוללות, שעומדים בפני האתגר של ההמשכיות של היהדות, יכולים להרגיש ביותר קלות את הסכנה הטמונה ב"גיור" שלא כהלכה.

גיור אמיתי מהו?

מתי נהפך אינו יהודי ליהודי? רק כשהוא מתגייר לפי ההלכה. בתנאים אלו הוא נהפך לחבר מלא בעם ישראל, בלי שום הבדל בינו לבין יהודי אחר. אבל במקרה שלגוי רק ניתנת תעודה שהוא יהודי ומרמים אותו לחשוב שהוא באמת יהודי הרי נגרם בזה נזק גם לו וגם לנו - לעם ישראל. על ידי שמרמים את הגוי מביאים את היפוכו של השלום כי לאחר זמן גם הגוי יודע שרימו אותו. הדרך היחידה שאינו יהודי הופך להיות יהודי היא על ידי גיור אמיתי לפי חוקי התורה. מי מחליט גיור אמיתי מהו? רק רב מוסמך. אם הוא איננו רב, שלמד ומוסמך להורות בשאלות של הלכה, אין לו סמכות לחוות דעה בקשר לגיור.

כל תהליך הגיור הוא מושג של הלכה. בלי הענין של דת הרי כל הענין של גיור הוא לא רלוונטי, עצם המושג "גיור שלא כהלכה" הוא סתירה מניה וביה. זה מובן ליהודי וגם לאינו יהודי: גיור פירושו הלכה, אין גיור אמיתי בלי חוקי התורה, והסמכות היחידה שיכולה לדון בזה הם רבנים לומדי תורה. רופאים מוסמכים לחוות דעה בעניני בריאות ורפואה. אבל חוות דעתם בקשר לכשרות של זוג תפילין, היא מחוץ לשטח שלהם. באותה מידה אין סנדלר או מהנדס מוכשרים לחוות דעתם בקשר לזוג תפילין.

דוגמה נוספת: בענין מילה יכול רק מוהל לדון ואפילו רופא אינו מוסמך בענין זה, כי ברית מילה זה לא ניתוח אלא ענין דתי. צריך להיות ברור שבענין גיור ליהדות, רק הרב הינו מוכשר כמומחה. זה לא ענין שיכולים לדון בזה חברי כנסת שבה כלולים גם ערבי, נוצרי ודרוזי. זה ענינו של רב, ורק של רב כזה שחי את החיים הפרטיים שלו לפי התורה והשו"ע. זה שאינו חי לפי התורה והשו"ע יכול להיות איש טוב, דמוקרט, פוליטיקאי מוצלח וכדומה, אך אינו יכול לחוות דעה בעניני גיור דתי. אין שום היסוס לקבל ליהדות את זה שעבר את תהליך הגיור כהלכה. אבל הענין של יצירת "יהודי" על ידי פיסת נייר הוא לא רק מגוחך, אלא שאין לו שום תקדים בהסטוריה.

להפוך גוי ליהודי על ידי הסכם בעל-פה - ואח"כ לסייע לדבר עבירה על ידי שמכריזים על זה כ"הישג דתי" - כפי שעשו מפלגות "דתיות" בישראל - הרי זו מרמה ליהודים וגויים כאחד. החוק "מיהו יהודי" הוא חוק האנטי דתי היחיד שמניעיו הם אידיאולוגיים ברורים, להכעיס ולא לתיאבון, שאר החוקים האנטי-דתיים הם כביכול, מסיבות תועלתיות (מדומות כמובן), ומכיוון שהחוק הוא שהשמיטו בכוונה המילה "כהלכה" - שנעמדו נגד "דבר ה' זו הלכה", מובן שהתיקון להחוק הוא שיהא כתוב בפירוש או שנתגייר "כהלכה" (ולא באופן אחר).

למה לא להיות גמיש?

מסופר בתלמוד שגוי שמע שרב לומד עם התלמידים שלו את הפסוק "ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד ומעיל וגו'", כאשר התעניין לדעת למי היו מיועדים בגדים יפים אלה אמרו לו שזה בשביל הכהן הגדול. אחר-כך הוא בא להלל וביקש להתגייר בתנאי שיעשו אותו לכהן גדול. הלל לא הסכים. השאלה נשאלת: כיצד יתכן שאדם טוב לב כמו הלל שמסופר עליו שהיה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" לא קיבל את בקשת הגוי לעשות אותו לכהן גדול? זו בדיוק השאלה אותה מפנים היום ליהודים שומרי תורה: למה אינכם יותר גמישים בענין מיהו יהודי? למה אינכם חושבים באופן דמוקרטי יותר? היו יותר רחבי-אופק, יותר רכי-לב יותר ג'נטלמנים ותנו לגוי פיסת נייר שהוא יהודי.

התשובה היא פשוטה וברורה: עם כל הרצון הטוב, ורוחב הדעת שבעולם אי אפשר לשנות את מציאותו של גוי למציאות של יהודי, כשם שהלל לא היה יכול להפוך את הגר לכהן גדול. הכוונה ביחסו של הלל לגר היתה: זה לא יעזור בין כך. אפילו אם הייתי מכריז עליך ככהן - כל העולם ידע שאתה לא כהן, ואף פעם לא תוכל להיות כהן. כל מה שנצליח לעשות זה להיות טיפשים בעיני העולם. יותר מזה, אתה בעצמך לא תרצה להיות כזה "כהן", כי אין ל"כהן" ערך אם לא לפי הקב"ה. ועוד: אם הייתי עושה משהו נגד ההלכה, הרי מתבטלת על ידי זה כל הסמכות שלי כרב, ואז ההוראות שלי כולן בטלות ומבוטלות. אפילו יתאספו כל רבני העולם ויכריזו שהם "מכירים" ביהדותו של זה שנתגייר שלא כהלכה, אינם יכולים להפוך אותו ליהודי כמו שאינם יכולים להפוך את הגר של הלל לכהן.

הבעיה של מי?

בישובים הקטנים באירופה, לפני שנים, היו כמה מה"ישובניק'ים" משתתפים בהוצאות ושוכרים מלמד לילדים. אחרי שהילדים למדו סידור וחומש וקצת גמרא, היו נשלחים לישיבה במקום רחוק להמשיך את הלימודים. היו מקרים שהמלמד היה האדם היחיד בעיירה שידע קרוא וכתוב, וכש"ישובניק" היה מקבל מכתב היה מבקש מהמלמד שיקריא לו את המכתב. ישובניק אחד שלח את הבן שלו ללמוד בישיבה בעיירה ששם גר אביו של הישובניק. מזמן לזמן היה הבן כותב לאביו הישובניק ומוסר דרישת שלום מסבא. כרגיל היה הישובניק מקשיב בהתענינות כשהמלמד מקריא לו את המכתב. פעם אחת כשהקשיב למלמד המקריא את המכתב התעלף פתאום הישובניק, במכתב היתה הודעה שאביו נפטר. נשאלת השאלה: למה היה זה הישובניק שהתעלף? הרי המלמד קרא את המכתב, הרי המלמד הבין כל מילה שכתוב במכתב, למה לא התעלף המלמד? התשובה: כי זה לא היה אבא שלו.

ענין "מיהו יהודי" אינו בעיה של מישהו שגר בעיירה רחוקה או באזור אחר. זה קשור לאבא שלנו. זו הבעיה של כל אחד. כי מאוד בקלות אתה עלול להגיע לאפשרות שגוי יבוא ויבקש להתחתן עם הבן שלך או הבת שלך או הנכד שלך. (כפי שכבר קרה הרבה פעמים באחת עשרה השנים האחרונות (שהחוק קיים), בארץ הקודש ובחו"ל). אם זה יקרה לאחד מן ה"מנהיגים" שעזרו לחוקק את החוק הזה, או למי שמסכים עם החוק הזה, אפשר להגיד להם: הרי כבר חויתם את דעתכם בשאלה מיהו יהודי? הרי כבר הסכמתם שכל מי שיביא כל סוג של תעודה שאומרת שהוא יהודי, הינו זכאי לקבל חלק בארץ.

הרי כבר אמרתם את דעתכם בענין ההוא, ואיך פתאום תשנו את דעתכם בענין הזה? אתה לא יכול להתנגד לנישואין כאלו. כשהבן שלך או הבת שלך ירצה להתחתן עם הגוי מה תוכל להגיד לו? (כל זה אם בכלל ישאל את דעתך. כי אחרי הכל הוא יודע שהודעת ברבים שאינו יהודי הוא יהודי, האם יהיה לו ספק אם אתה מסכים לשידוך?). תאמר האמת בגלוי: כש"מנהיג" כזה חושב על הנישואין של הבן שלו, אז הוא יודע די ברור את ההבדל בין יהודי לגוי, בלי פוליטיקה. הוא יודע שאין דבר כזה של גיור שלא כהלכה. הוא יודע שגיור יש לו רק פירוש אחד, גיור אמיתי לפי התורה, ומשהו פחות מזה זה רק חיקוי.

"גיור" שמבוסס על כל דבר אחר מלבד הסמכות של התורה, אין לו שום משמעות. אפילו אותו יחיד תועה שנתן את "תעודת הגרות" לאותו גוי מסכן ושהכריז עליו שהוא יהודי, יהיו לו מחשבות אחרות כשאותו "גר" ירצה להתחתן עם הבת שלו. הוא יודע שהבת שלו היא בת שרה רבקה רחל ולאה. ובתוכו הוא מקווה שהיא תתחתן עם בן אברהם יצחק ויעקב. אבל מה עם "תעודת הגיור"? בוא ונודה שזה ניתן רק כדי להוכיח ליברליות, או חוסר אפליה, או חסד. אבל שה"גר" יתחתן עם הבת שלו, זה כבר יותר מדי. (בין התוצאות של חוק מיהו יהודי במתכונת הנוכחית לא רק קיומן של משפחות נוצריות שבביתן איקונים נוצריים, כשהן מתהלכות בתעודות המזהות אותן כיהודים אלא שלאחרונה נתברכנו ביצוא של גויים היורדים לחו"ל בתעודת זהות "יהודי", וגורמים לנישואי תערובת, וזאת לאחר שהושקע בהן הון תועפות של דולרים שיהודים מכל העולם תורמים ב"כל נדרי" ו"יזכור"). הבה ונשכח את התוית של התנועות "מזרחי" - "אגודה", "נטורי קרתא" וכדומה. זהו ענין שישפיע עליך: האם הילדים שלך והנכדים שלך יתחתנו עם יהודים או לא.

שובר המחיצות בגשמיות

הרמב"ם בהל' תעניות פ"א ה"ג כותב: "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזרית וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות..." הדברים הלא טובים שקורים, כשמחבלים נכנסים לאה"ק וכיו"ב, המסתכלים בעיני בשר עלולים להגיד שזה "נקרה נקרית", או ענין של פוליטיקה, אבל בעיניים יהודיות רואים שזה קול מן השמים הקורא לחזור בתשובה על המעשים הלא טובים. לקבל את הענין כאילו אירע "במקרה" ה"ז לא רק היפך האמת - כי הכל בהשגחה פרטית - אלא גם אכזריות בל' הרמב"ם. העונשים מלמעלה הם "מידה כנגד מידה", מכיוון שחקקו חוק שגוי בלי גיור כהלכה יכול להכנס לארה"ק ולהירשם כיהודי, (עד שעפ"י החוק ד"מיהו יהודי" באם מחבלים אלו היו באים בגלוי דרך לוד, עם תעודה איזו שתהיה, ודורשים שירשמו אותם כ"יהודים", עפ"י חוק אומלל ואיום זה היו ממלאים דרישתם זו).

שבירת הגבול והמחיצה ברוחניות בין ישראל לעמים, שוברת את הגבול והמחיצה הגשמיים ומכניסה מחבלים לאה"ק, והפירצה ברוחניות גורמת שגויים טוענים ופועלים לקבל שטחים מארה"ק, ירושלים - עיר חנה בה דוד - ועד לארץ ישראל כולה. אין הכוונה שבשל הגזירה של "מיהו יהודי" באו המאורעות כו' ל"ע ול"ע, אלא למה הדבר דומה? כנהוג בצבא - שכשהולכים אנשי הצבא לחזית לובשים כובע מגן עשוי מתכת כדי להגן עליהם מחצי האויבים; ברור שכאשר אחד הסיר את הקסדה מן החייל (או לא הניח לו ללבוש הקסדה) ולאחר זמן ואפילו זמן רב ירה האויב וכיוון בראשו של החייל ופצעו או כו' - פשוט שהסיבה הישירה לפציעתו או כו' של האיש הצבא היא - יריית האויב, אך אם האיש צבא היה חבוש כובע מגן על ראשו, לא היה נפצע, לפי שהכובע היה מגן עליו. ולכן: זה שמונע מהאיש צבא לבישת הכובע מתכת, גם הוא נאשם בפציעתו או כו' של איש הצבא על שמנע את הגנתו. וכן הוא בעניננו: ישנן סיבות להמאורעות שאירעו ובל' הרמב"ם ח"ו לומר שזהו מצד "מנהג העולם (או) נקרה נקרית" - בוודאי ובוודאי שהמחבלים מושחתים ושונאי ישראל וכו' - וסופם כפרעה וחילו וכו', אלא שכניסת המחבלים לערי אה"ק היתה ע"י חסרון בשלימות המחיצות.

וכך גם ברוחניות: הגזירה של "מיהו יהודי" הורסת את המחיצות שבין ישראל לעמים. באם לא היתה גזירה זו, והיתה מחיצה חזקה (ברוחניות) בין ישראל לעמים, הרי מחיצה זו היתה מחזקת גם את המחיצה בגשמיות. ולכן, גם לגזירה הנ"ל יש חלק גדול מהמאורעות. וכמובן ממשל הנ"ל, שבמה שקרה לחייל נאשם (נוסף על הנאשם העיקרי זה שירה החצים) גם זה שמנע את הגנתו בכך שהסיר ממנו את הקסדה.

השתלה: סכנה כפולה!

הרמב"ם משווה את העולם לגופו של אדם. זהו עולם גדול, ויש בו הרבה אומות, אבל עם ישראל הם "הלב" של הגוף - של העולם. החיות של הגוף באה מהלב, והחיות של העולם תלוי בעם ישראל. אם משתילים חתיכת רקמות גוף זרה לתוך הלב הרי החיים בסכנה. הרקמה עצמה מנותקת ממקורה הראשון ויכולה להתקלקל במקום זר. ואילו הלב, הרי נוכחותו של גוף זר מפריעה למהלך הלב ועלולה להרוס את הלב. אין שום ספק שגוף זה בלב מסכן את החיים. הסיבה שגוף זה נדחה על ידי הלב, היא כי אינם מתאימים. הרעיון של אי התאמה בין רקמה לבין האיבר ידוע אפילו לאנשים פשוטים. כל אחד שיודע לקרוא, מכיר את הבעיה של השתלת אברים. כשיש למישהו בעיות בכליות ורוצים להשתיל בגופו כליה בריאה של איש אחר צריך הרופא לבדוק קודם האם יקבל את הגוף הזר, וברוב המקרים גופו של אחד לא יהיה מוכן לקבל כליה של איש זר והוא ידחה אותו. אותה הדבר הוא בקשר לקבלת אינם יהודים בתור יהודים.

כשגוי מושתל בתוך עם ישראל הסכנה היא כפולה ל"תורם" ולמקבל. מצד אחד הגוי מרוחק ממקור החיות שלו והוא יסבול. ומצד שני זה יזיק לעם ישראל. אנו חיים בעולם גדול-גוף אבל הגוף יכול להיות בריא רק כשכל איבר ורקמה נמצא במקומו הנכון, ופועל את פעולתו הנכונה. אחרת - כל העולם נמצא בסכנה. כל אחד מסכים ש"אל אחד בראנו". כל אחד צריך להשתדל להביא שלום בין האומות ובין עם ישראל לאומות העולם ואנחנו מאמינים שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם. אנחנו מצווים לדאוג לעניי האומות כמו לעניי ישראל. אבל זה יכול להיות רק כשכל האברים פועלים את פעולתם, כשכל האומות ממלאות את השליחות שלהן, את החלק שלהן בעולם. אבל כשהגויים נחשבים כיהודים זה גורם נזק לאינו יהודי, ונזק לאנושות כולה. הגיע הזמן להבין שלענין מיהו יהודי יש תוצאות הרות אסון ח"ו בשביל כל אחד מאתנו. ועל כל אחד להבהיר הענין שכמו שיש הבדלה בין אור לחושך ובין קודש לחול כך קיים הבדל בין ישראל לעמים, ועל כל אחד ואחד לפעול לתקון החוק, כי עוד לא מאוחר ויפה שעה אחת קודם.