• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ט אדר ב' התשפ"ד (29.03.2024) פרשת צו

אגרות קודש / ההתלבטות שהביאה לליווי הצמוד

כשהמשפחה רצתה לכתוב ספר תורה לעילוי נשמת יקירים, נתקלה בבעיה שנויה במחלוקת ולא ידעה כיצד להכריע • כיצד נפתרה הבעיה, בהוראתו המדוייקת של הרבי מלך המשיח שליט"א? וכיצד היא הגיעה דווקא דרך רב ליטאי מכובד? • "התחושה שהרבי מלווה את העניין הייתה מיוחדת"
ההתלבטות שהביאה לליווי הצמוד
כיצד כותבים ספר תורה? הרב ישראל דרדק (קרדיט: david zer, JDN)
הישארו מעודכנים בסטטוסים של אתר הגאולה

ביום האחרון של חג החנוכה ה'תשפ"א אושפז הרב נפתלי פלדמן בבית הרפואה, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה מספר ימים קודם לכן. מספר ימים עברו, ומצבו השתפר עד שהרופאים החלו לדבר על חזרה הביתה. אך אז החלו אצלו בעיות בנשימה, והמצב החמיר. שלושים שנה של בעיות רפואיות שונות לא סייעו במיוחד למצבו החמור, עד שביום ב' שבט ה'תשפ"א הוא השיב את נשמתו לבוראה.

הרב פלדמן היה יהודי בעל חסד גדול, שזכה להתקשר לרבי שליט"א מלך המשיח ולתורת החסידות עוד בצעירותו, כאשר הלך ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770.

במהלך הטיפולים הבטיחה לו רעייתו שהמשפחה תכתוב ספר תורה לזכותו ולזירוז החלמתו, וב'שלושים' הם החליטו לקיים את ההבטחה ולהתחיל בכתיבה. הם פנו לבני המשפחה ולחבריהם, וגייסו בתוך חודש אחד בלבד את מלוא הסכום הנדרש עבור כתיבת ספר התורה.

לקראת יום היארצייט הראשון לפטירתו, עמדה להסתיים כתיבת ספר התורה והמשפחה התארגנה לחגיגה גדולה לכבוד הסיום. כחלק מההכנות היה צריך להחליט לאן להכניס את ספר התורה, ועוד החלטה חשובה: איך לכתוב "פצוע דכא".

בפרשת כי תצא יש פסוק "לא יבוא פצוע דכא וכרות שופכה בקהל ה'" ויש מחלוקת רבת שנים כיצד יש לכתוב את התיבה 'דכא' - 'דכ-א' או 'דכ-ה' וכידוע שכאשר אות אחד אינה מדוייקת בספר התורה, הספר כולו פסול.

מנהג חב"ד על פי דברי הרבי שליט"א מלך המשיח הוא כי המסורה היא לכתוב 'פצוע דכא' עם האות אל"ף. זו גם המסורת של התימנים, המסורת העתיקה ביותר.

הבעיה המרכזית היתה שאם אכן יכתבו באופן הזה יתכן מאוד שהם לא יוכלו ערוך את הכנסת ספר התורה באף אחד מבתי הכנסת אליהם התכוונו להכניס את הספר, מכיוון שסביר להניח שהם לא ירצו ספר תורה שכתובה בו התיבה 'דכא' באל"ף. שכן זו לא המסורת המצוייה ביד המתפללים שם. 

ימים ספורים לפני החגיגה המתוכננת, הגיע לביקור מארץ הקודש ידיד המשפחה שהיה קרוב במיוחד למנוח, ושמו ר' ישראל דרדק. רעייתו של הרב פלדמן התייעצה עימו על מה שאמר לה בנה שיש אופן מיוחד בו כותבים ספר תורה בליובאוויטש. והיא שאלה אותו מה תהיה הדרך הנכונה לכתוב את ספר התורה הזה.

במשך זמן מה התלבט ר' ישראל דרדק מה לעשות, עד שלפתע עלה לו רעיון. מזה זמן רב שהוא שמע על הניסים והנפלאות שמחולל הרבי שליט"א מלך המשיח באמצעות ה'אגרות קודש', אך מעולם לא ניסה זאת בעצמו. ר' ישראל אינו חסיד חב"ד, אפילו לא חסיד בכלל - הוא משתייך לציבור הליטאי והיה ממקורביו של הרב חיים קנייבסקי ע"ה, אך עדיין עלתה בו המחשבה לנסות, אולי זה יעבוד גם עבורו.

הוא ניגש לספריה בביתו של הרב נפתלי פלדמן, ממש סמוך למקום בו ר' נפתלי נהג לשבת וללמוד, והוציא מהספריה כרך של אגרות קודש. יחד עם בנו, שעמד לידו, הוא אמר פרק תהלים, ולאחר מכן פתחו יחד את ה'אגרות קודש'.

הספר נפתח במכתב שלם העוסק בענייני ספר תורה, אגרת ד'תתקכ"ו, וזה לשון המכתב:

"ב"ה, י"א כסלו, תשי"ז

ברוקלין.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מו"ה שניאור זלמן שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, בו כותב אודות ענין כתיבת הספר תורה וסיומה.

כיון שהכל בהשגחה פרטית, ובפרט ענין הקשור בתורה ומצותי', וכותב אלי בענין כתיבת ס"ת, מחובתי וזכותי להזכיר בכאן פסק הדין של רבנו הזקן, בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשו"ע - פוסק בנגלה דתורה - לכתוב פצוע דכא באל"ף לבסוף, וכמו שהובא בשו"ת שארית יהודא סי' ט"ז לאחי רבנו הזקן (ונקבצו הדיעות בזה בס' משנת אברהם סי' ל"ב) ושמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר בהיותו לפני מלחמה העולמית הראשונה בעיר ווארמס, ראה שם הס"ת שקבלה בידם שכתבה מהר"מ מרוטנברג וכתוב שם כנ"ל, וכן ראה ג"כ בס"ת בפראג שע"פ הקבלה בידם מדור דור שהגיהה עזרא הסופר, גם באוצר הספרים וכת"י של מר ששון בלונדון נמצאים שם כתבי יד עתיקים (תנ"ך דנכדו של הרשב"א, תנ"ך בכת"י של תלמיד הרשב"א בעל המחבר ס' מגדל עוז, חומש דמשק שנכתב לפני אלף ומאה שנה, חומש תנ"ך שנכתב לפני חמש מאות שנה, וכן תנ"ך שנכתב בערך חמש מאות שנה, וכן כת"י חומש תימני ג"כ מתקופה ההיא) ובכולם כתוב דכא באל"ף, ולא עוד, אלא שבתכ"י תנ"ך של המחבר מגדל עוז הי' כתוב דכה בה"א ובעל הספר מגדל עוז מחק בעצמו וכתב ותיקן בידו באל"ף, והארכתי בזה כיון שלתמיהתי וגם לצערי נודע לי שמעטים באה"ק ת"ו היודעים על כל הנ"ל אף שהעתיקו בזה ממכתבי בספר אוצר הפוסקים בסופו של ח"א.

לגודל הענין דכתיבת ס"ת אשר גמר המצוה היא בסיומה אין נראה לי דחיית הסיום למשך חדשים, אף שאין נוהגים דוקא למהר בזה (ובאמת צ"ע הטעם לאי זריזות זו), אבל אין זה מוכיח דיחוי לכמה שבועות ועאכו"כ חדשים, וכשהסופר יעמוד בסיומה יש לקובעו בימי הסגולה הסמוכים למועד הסיום, וכמעט בכל חדש מחדשי השנה יש למצאם, וכמו בח' שבט, ראש החדש וע"פ מ"ש דברים א, ג. בחדש אדר ימי הפורים או ז' אדר וכיו"ב.

ב) משתי בתי הכנסיות המבקשים להכניס אליהם את ספר התורה, הנה כיון שכותב שבאחת מהם לומד הוא תורה שבע"פ, יש להכניס שם גם התורה שבכתב ותמים יהיו יחדיו.

ג) במכתבו כותב הביטוי להכנס הס"ת לרשות הביהכ"נ, ואף שלא פירש כוונתו בהביטוי לרשות, הנה נראה לי שלא יתן הס"ת במתנה ורק להעמידו שם וישאר ברשותו הוא, שאז קיום מצוה זו היא במילואה".

במכתב אומר הרבי שליט"א מלך המשיח במפורש שלא לשנות את מנהג חב"ד בעניין זה, ולהתעקש ש"פצוע דכא" יהיה כתוב דווקא עם אל"ף. המכתב מסתיים בברכה למנוחת הנפש:

"ויה"ר אשר מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף יבשר טוב בכל האמור, וכן אשר ביחד עם רפואת הגוף של אלו הפונים אליו משתדל ג"כ ברפואת נפשם, ואין לך דבר העומד בפני הרצון".

כמובן שמיד התקבלה ההחלטה לכתוב כפי המסורה עליה כתב הרבי שליט"א מלך המשיח במכתב. כשברור שלאחר מכן תהיה ההתמודדות עם המורכבות להיכן להכניס את הספר תורה. אך התחושה הייתה טובה, והידיעה שעושים את הדבר הנכון.

"זו הייתה תחושה טובה מאין כמוה, ממש גילוי אלוקות", מספר הרב דרדק, "הרבי אומר במפורש שר' נפתלי רוצה את המסורה הזו בכתיבת הספר.  למי יעבור הספר ואיך ב"ה זו סוגיא שהתגברנו עליה, אך התחושה שהרבי מלווה את העניין הייתה מיוחדת".

הצדיק שמסר את נפשו להבאת הגאולה

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...