קללות מתוקות

אין מה לומר, הלב עדיין ממאן לשכוח את הכאב.

כאב נורא על ארבעים וחמישה הרוגי מירון, ובו בעת על ההילולא שהצטמקה לממדים קטנים הרבה יותר. על האלפים שלא הצליחו להגיע ועל עשרות האלפים שהמתינו שעות ארוכות.

ההילולה המסורתית במירון שזכיתי לשמוח בה כמה וכמה שנים, נראה כאילו כבר לא תחזור…

***

רבי שמעון בר יוחאי, בעל ההילולא, שלח פעם את בנו רבי אלעזר אל חבריו הרבנים, שיברכו אותו.

"אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא (= אמרו לו: יהי רצון שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא, תוציא ולא תכניס, יחרב ביתך ויתיישב האורח שלך, יתבלבל השולחן שלך ולא תראה שנה חדשה).

המום ומזועזע מהקללות הנמרצות, חזר אל אביו בצער "לא רק שלא בירכו אותי אלא ציערו אותי".

אמר לו אביו, התנא הגדול, רבי שמעון בר יוחאי: לא בני, אלו ברכות נפלאות!

תזרע ולא תקצור - תוליד בנים ולא ימותו בחייך. תכניס ולא תוציא - תביא כלות לבניך ולא ימותו בניך והם יצאו מביתך. תוציא ולא תכניס - תוציא את בנותיך שיינשאו לחתנים, ולא ימותו בעליהם והם יחזרו הביתה. יחרב ביתך ויתיישב האורח - העולם הבא הוא הבית האמיתי אך אתה תזכה בעולם הזה שבו אתה אורח לחיים ארוכים. יתבלבל שולחנך - מרוב בנים ובנות. ולא תראה שנה חדשה - שלא תתגרש וחלילה ותצטרך להינשא שוב לאישה חדשה.

***

גם בפרשת השבוע 'בחוקותי' אנו קוראים על 49 'קללות' לעם ישראל אם חלילה לא ישמרו את התורה. מילים שמזעזעות את הנפש. איך אפשר שבורא העולם אבינו האמיתי יקלל את בניו כך?

מסביר אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן כי הקללות - ברכות נפלאות הן, ונאמרו בלשון נסתרת, כפי שראינו בסיפור עם רשב"י.

הנה דוגמא אחת "ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד, והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו". 

על פי הפירוש הפשוט - יהיה רעב גדול כל כך שיהיה תנור אחד לעשר נשים, הבצק יהיה בצמצום ולא יהיה שובע.

ועל פי החסידות והסוד?

מכל אחד ואחת מאיתנו נדרשת אהבה להשם. האפיה היא האש שבליבנו אל הבורא. לחם מסמל את התורה הקדושה (כמו שכתוב "לכו לחמו בלחמי"),

ופירוש הברכה הוא שאהבתנו אל הבורא תהיה חזקה כל כך בכל עשר כוחות הנפש שלנו (ונזכור תמיד שאנחנו רק ה'אישה' - המקבלת מה'איש' שהוא ה'), עד שלא נשבע משום דבר, כלומר לא יצליחו להפריע להשתוקקות וכיסופי הנפש שלנו אל אבינו שבשמים.

***

עם כל הכאב הגדול על אסון מירון, מוכרחים לדעת כי הקללות - ברכות עמוקות הן.

אולי עדיין איננו רואים את הטוב, אבל ה' יתברך הוא הטוב האמיתי. והוא יראה לנו בקרוב שהכל הוא לא רק לטובה, אלא טוב ממש,

עד שנאמר "אודך השם כי אנפת בי". נגיד תודה על המכות והקללות, כי הכל רק טוב!

ובפעם הבאה אם תשמעו ממישהו איזו קללה חלילה, פשוט תחבקו אותו, כי כנראה שגם הוא רוצה לברך אתכם, אבל לא הבנתם…

שבת שלום ומבורך!