לדעת את הסוף מהתחלה

היה זה יום קיץ שגרתי לפני כחודש ימים. גברת ברדה, חסידת חב"ד תושבת המרכז, היתה בעבודתה כשלפתע היא הסתחררה - עיגול שחור גדול צף בעיניה. היא שפשפה את עיניה בספונטניות, במחשבה שזה זבוב או לכלוך אחר שנכנס לעין, אבל ה"עיגול השחור" לא נעלם. מי שדווקא כן נעלם היה חלק משדה הראייה...

גברת ברדה התקשרה בבהלה למוקד של המרפאה. הרופא שאיתו דיברה אמר לה מבלי לחשוב פעמיים: סעי מיד לחדר מיון!

כך היה בתכנונה, אך ההפניה למיון טרם הגיעה, והלחץ נרגע. היא חשבה שאולי רופא עיניים רגיל יוכל לסייע לה לפני שתרוץ למיון, כאשר היא משאירה לבד בבית 4 ילדים קטנטנים ונוסעת לזמן לא נודע. היא הצליחה להגיע אל רופא העיניים, אלא שזה האחרון בדיוק סיים את עבודתו מספר דקות קודם לכן, והסתפק בלעודד אותה בפתח דלתו שזה כנראה תופעה שעוברת מעצמה.

הגברת חזרה לביתה. למחרת בבוקר היא התייצבה אצל רופא העיניים. הרופא ערך בדיקות כלשהן ותוך דקות ספורות היתה בפיו אבחנה ברורה: הרשתית, (רקמת תאים הקולטת את האור שנכנס לעין ודרכה מועברת תמונת הראייה אל המוח) החלה להיפרד מגלגל העין. "את מוכרחת לרוץ ברגע זה לבית רפואה, לעבור מיד ניתוח להצלת הראיה. קרע הרשתית קרוב למדי למרכז הראיה, לולא ניתוח מיידי את עלולה לאבד את ראייתך תוך מספר שעות!". דברי הרופא התאימו אכן למציאות. העיגול השחור שאתמול הסתיר רק קצת משדה הראייה, כעת כבר הסתיר חצי משדה הראייה של העין... כל רגע היה יקר. כל שעה היא קריטית. 

בבית הרפואה הרופאים קיבלו אותה בבהלה, מילאו עבורה את הטפסים והריצו אותה במסדרונות לחדר ניתוח. ההבנה שהיכתה בה הייתה שכאשר אין צורך לחכות בתורים הבלתי נגמרים וכל הדלתות נפתחות, כנראה שהמצב ממש לא נעים... מחשבה זו העבירה לחץ ורעד בכל גופה.

ברגעים קשים אלו, היא פתאום נזכרה במכתבה לרבי שליט"א מלך המשיח. זה היה כזריקת הרגעה לפחד הגדול שאחז בה: כשבוע וחצי קודם לכן, היא כתבה לרבי שליט"א מלך המשיח בענין שעמד על הפרק. התשובה שהתקבלה באמצעות האגרות קודש (כרך יד עמודים קמו-ז) הכילה ברכות מאליפות לרפואה שלימה וקרובה. במכתב הראשון הופיעה הברכה: "ויהי רצון שהוא וזוגתו שיחיו, כל אחד בענינו, יצליחו בהנ"ל מתוך בריאות". במכתב השני היתה התייחסות נוספת, יותר מפורטת: "הגיעתני השמועה על דבר מצב בריאותו ואשר נמצא בבית ריפוי, ותקוותי שלעת קבלת מכתבי זה כבר הוטב מצבו, ובעצמו יוכל לבשר על דבר זה בקרוב . . מובן שגם הגוף צריך להיות בריא ושלם..". שלושה ימים אחרי אותו מכתב, היא כתבה שוב לרבי שליט"א מלך המשיח, ושוב, בכל שלושת המכתבים שהופיעו בעמודי התשובה, הופיעה ברכה לרפואה שלימה. כשראתה את הברכות לרפואה לא הבינה כלפי מה הדברים מכוונים, אבל כעת התמונה התבהרה... הרבי שליט"א מלך המשיח שלח את ברכתו עוד לפני שהיה אפשר לאבחן בעיה!

הרופאים היו לחוצים מאוד. הם הבהירו לה שמדובר בניתוח מסובך וארוך שדורש הרדמה כללית. אולם בכל זאת הציעו הרדמה מקומית של העין אם תרגיש שהיא מסוגלת.

עוד באותו יום התקיים הניתוח שעבר בהצלחה וברוגע למרות החלטתה לעבור את הניתוח בהרדמה מקומית בלבד, כאשר היא שומעת, חושבת ומודעת לנעשה סביבה.

הבדיקות לאחר הניתוח העידו בפה מלא שהתרחש כאן נס, הקרע התאחה והבריא מעל המצופה.