השליחות שאי אפשר להפסיק

20 שנה עברו מאז גירוש גוש קטיף בקיץ של שנת תשס"ה. שני העשורים שחלפו הביאו רבים לחשיבה מחודשת על נושא מסירת השטחים, כשכיום כבר ברור לכל שלהחלטת הממשלה על תכנית ההתנתקות יש חלק משמעותי אם לא מוחלט באסון שארע בחג שמחת תורה שעבר ולמאורעות המלחמה הנמשכת כבר כמעט שנתיים.

"לצערנו, יש כאלו שהיו צריכים לחכות 20 שנה בשביל להבין", אומר הרב פינחס קירשנזפט - יליד נווה דקלים שבגוש קטיף, "הרבי שליט"א מלך המשיח אמר והזהיר פעמים אין ספור שמסירת השטחים מסכנת יהודים בפועל ממש, והיום כולם רואים עד כמה כל מילה בנושא היתה מדוייקת".

הפעילות שלא פסקה

הרב קירשנזפט (37) המתגורר כיום בישוב ניצן הוא בנו של שליח הרבי שליט"א מלך המשיח לגוש קטיף וחבל עזה הרב יגאל קירשנזפט. למרות שחבל ארץ זה כיום עוד לא מיושב ביהודים כבעבר, פעילות "בית חב"ד - חבל עזה" לא פסקה מעולם: מסביב למעגל השנה בית חב"ד פועל בקרב המגורשים בכל המקומות בהם השתקעו לאחר הגירוש.

העובדה כי מגורשי גוש קטיף פוזרו בכל רחבי הארץ מעידה כי אפשר לומר שזהו הבית-חב"ד עם פריסת הפעילות הגדולה ביותר, ממטולה ועד אילת…

עשרים ושלוש שנה התגוררה משפחת קירשנזפט ביישוב נווה דקלים, והשליחות היתה ההווי בבית המשפחה הגדולה. חלקה הגדול של הפעילות היה עם החיילים ששרתו במוצבים ובעמדות באיזור, כשגם הילדים לוקחים חלק פעיל בפעילות.

ימי ילדות בשליחות

"אני זוכר באחת הפעמים כשיצאנו לחלק סופגניות לחיילים, הגעתי לעמדה בתוך בסיס צה"ל באיזור רפיח, כשהחייל בעמדה היה בדיוק באמצע אירוע. תוך כדי היריות התקרבתי ושאלתי את החייל בעמדה אם הוא מעוניין בסופגניה - הרי חנוכה היום… אחרי שצעק עלי שהמקום מסוכן ושאתרחק, הנחתי את הסופגניה על החול והלכתי באיחול חנוכה שמח"...

הסיפור הזה משמש רק כדוגמא קטנה לתיאור המושג "חיי השגרה בגוש קטיף", והוא ממשיך לספר:

"בדרך לגוש קטיף, ממחסום גפן עד לצומת כיסופים, היה מקטע שהיה נקרא ציר המוות בעקבות הפיגועים הרבים שהיו בו. בצומת הגוש, שהפרידה בין העיר עזה לחאן יונס, היו הכי הרבה פיגועים. החלטנו שאי אפשר לשבת בשקט וחייבים לעשות מעשה: אחי הבכור דוד (כיום מנהל תלמוד תורה בעפולה) הביא פוסטרים גדולים עם תמונת הרבי שליט"א מלך המשיח להם  הרכבנו מסגרת מעץ והעמדנו אותם סביבות הצומת. מאז, באופן ניסי ובולט, פסקו הפיגועים באיזור".

ההוראה הנבואית

"כשנולדתי, בימי החנוכה של שנת תשמ"ח, קיבלו הורי מכתב ברכה מהרבי שליט"א מלך המשיח בקשר למבצע חנוכה בו נכתב כי בהתאם לשנת תשמ"ח יש "לשמוח ולשמח". אבי שיחי' הפך את צמד המילים הללו ל'מוטו' של בית חב"ד, ובכל מקום אליו הגיעה הפעילות, גם ובעיקר בימים הקשים בהם נרצחו יהודים תושבי החבל בפיגועי הטרור, בלטה ההוראה והפקודה: "לשמח". אחרי שגורשנו מגוש קטיף, גם ההוראה "לשמוח" קיבלה משמעות עמוקה יותר: לא ליפול לעצבות ולדכאון אלא להמשיך את השליחות בשמחה מחודשת ובחיות".

השליחות הזו ממשיכה עד עצם היום הזה וביתר שאת, כשאך בחודש האחרון יצא אחד האחים עם רעייתו ובנם הקטן לפתיחת בית חב"ד חדש בפיליפינים.

"כשכולם מעלים את גוש קטיף בזיכרון", הוא חותם, "חשוב להדגיש שאנחנו לא מסתכלים אחורה. אפשר להישאר בעבר ולבכות על החיים שנהרסו, אבל במקום זה אנחנו בוחרים להיות עם הפנים קדימה: להמשיך בשליחות לקבלת פני משיח ולהביא את הגאולה האמיתית והשלימה".