האם ניתן לקבוע שחמישי בטבת הוא אתחלתא דגאולה השניה של הרבי הקודם

ידועה מאד אימרתו של הרבי שליט"א מלך המשיח לפיה ג' בתמוז הינו אתחלתא דגאולה של הרבי הקודם ראה שיחת ליל ג' תמוז שנת תשמ"ב

כזכור, הרבי הקודם נעצר על ידי הקומוניסטים ופסק דינו למוות ביריה, לאחר מכן הומתק הדין לגלות לאיי סלווקי ולאחר מכן ביום ג' תמוז הוא הוצא מהכלא ונשלח לגלות בקסטרמא.

ורק בתאריכים יב ויג תמוז שוחרר לגמרי עד שעזב את ברית המועצות לגמרי לריגה בשנת תרפ"ז.

 חמישי בטבת  אתחלתא דגאולה גם?

לאחר שנים הרבי הקודם השתקע בפולין וקבע מקום מושבו בעיירה אוטבוצק שליד ורשה .

כידוע עוד לפני שנת ת"ש החלה מלחמת העולם השניה ופולין וורשה נכבשו על ידי הנאצים ימ"ש.

סיפור המדהים של הצלתו של הרבי הקודם על ידי קצין וחיילים נאצים ממוצא יהודי – הוא סיפור נס מדהים.

אך מעט מאד יודעים שהרבי הקודם נסע מורשה לברלין ברכבת והגיע לריגה לחוף מבטחים, שאינו בשליטת הנאצים ימ"ש וזאת בחמישה בטבת ת"ש!!.

רק לאחר מכן יצא הרבי ומשפחתו במטוס לשטוקהולם בשוודיה בכ"ה אדר א ת"ש יצא הרבי הקודם משבדיה לארה"ב.

הרבי הקודם הגיע לארה"ב בתאריך ח' באדר ב' ת"ש.

האם ההשוואה בין שני האירועים דומה

לעניות דעתי יש התאמה מוחלטת בין שני האירועים .

הקומניזים והנאציזם הם שני כוחות רשע, אשר ביקשו להשמיד את היהדות .

אך בעוד אצל הקומינסטים היו רצח וטרור רק אמצעי ל"השכיחם את תורתך" הרי שאצל הנאצים ימ"ש היה מטרתם הברורה "להרוג לאבד את כל היהודים" .

סכנת החיים שהיה נתון בה הרבי הקודם הייתה דומה – ואף ייתכן שהסכנה החיים הייתה מסוכנת יותר מול הנאצים ימ"ש.

רק כדי לסבר את האוזן מיהדות פולין הי"ד נרצחו 88% כלומר מתוך 3,300,000 יהודים שרדו רק 380,000 יהודים ולדאבון לב גם בתו של הרבי קודם, שיינא שיינדל ובעלה מנחם מענדל אורנשטיין הי"ד לא שרדו את השואה .

לכן הצלתו של הרבי הייתה כה חשובה .

ועוד כפי שהנס היה שצורר הקומינסטי שיחרר את הרבי – כך היה גם כאן הצורר הנאצי שלח קצין וחייל נאצי ממוצא יהודי חלקם האב היה יהודי ואם לא וחלקם היו יהודים ממש עם אמא יהודיה.

גם הוצאתו של הרבי מאזור שליטת הנאצים לא הייתה הצלה מלאה עד הגיעו לארה"ב בשנת באדר ת"ש כך היתה הצלתו של הרבי הקודם בשלבים עד יציאתו מברית המועצות.

מדוע לא נחגג ג' תמוז ?

בשיחת פרשת קרח, ג' תמוז , התשי"ח מסביר הרבי שליט"א מלך המשיח באותיות ד ו- ה של אותה שיחה את הסיבות וזה לשון קודשו:

"הטעם שכ"ק מו"ח אדמו"ר לא קבע את יום ג' בתמוז ליו"ט, אלא רק את הימים י"ב וי"ג תמוז יש לומר:

כל ענינו של נשיא ורועה ישראל, נשמה כללית, הוא – להשפיע לאנשי דורו, שהם הנשמות הפרטיות שנמשכות מהנשמה הכללית . וכידוע שנשיא ורועה ישראל מניח את עצמו בשביל כל איש פרטי מישראל, ואפילו בשביל פחות שבפחותים.

ולכן, גם כאשר ג' תמוז היתה הגאולה ממאסרו הפרטי, אבל עדיין לא הייתה גאולה בפועל לכל אלו השייכים אליו, שהרי בהיותו בגלות, יכלתו בהשפעה הייתה מוגבלת ביותר – לא קבע את יום הג' בתמוז ליו"ט, כיוון שחסר עדיין עניין הגאולה אצל כל הנשמות הפרטיות, שכל אחת מהו היא נקודה עיקרית אצל הנשמה הכללית."

הנימוק של הרבי שליט"א מלך המשיח רלוונטי גם לחמישי בטבת.

 נימוקו של הרבי שליט"א מלך המשיח " עדיין לא הייתה גאולה בפועל לכל אלו השייכים אליו, שהרי שבהיותו בגלות יכולו בהשפעה הייתה מוגבלת ביותר".

אם הדברים הללו היו נכונים לגבי היהודים שהיו מאחורי מסך הברזל שבנת תרפ"ז  על אחת כמה וכמה כאשר הייתה הסתר של השואה הנוראה – והייתה כהגדרתו של הרבי שליט"א מלך המשיח "גלות בתוך גלות בתוך גלות" .

וחרף מאמצים אדירים לא היה בידי אנ"ש להושיע את הרבנית והרב אורנשטיין הי"ד מעמק הבכא .

אני משער שהיה קשה עד בלתי אפשרי לחגוג גאולה שהצלה במהלך מלחמת העולם השנייה תוך שמד של חלקים עצומים מהעם היהודי.

במיוחד כאשר למתוועדים יש קרובי משפחה שהושמדו בשואה או נמצאים מאחורי מסך הברזל בברית המועצות מבלי לדעת את גורלם .

חגיגה כזאת הייתה כמו זריעת מלח על פצע פתוח ושותת דם.

השמחה בג' תמוז הוא ש"ברשות עצמו"

בסעיף ג לשיחה בתשי"ח מסביר הרבי שליט"א מלך המשיח כך באות ג לשיחה:

|"ועפ"ז מובן גודל השמחה דג' תמוז, להיותו היום בו יצא כ"ק מו"ח אדמור ממאסר:

נוסף לכך שכללות הנהגת המדינה ההיא הייתה בבחינת גלות בתוך גלות, הרי בהיותו במאסר ניתוסף בזה חומר הענין שלא היה ברשות עצמו, אלא תחת ממשלת שר בית הסוהר."

ובג' תמוז יצא מרשות שר בית הסוהר לרשות עצמו, ונשאר רק במעמד ומצב של גלות, אבל, במצב זה היו עוד כו"כ עשירות מאות ואלפים וכו'."

מעלת ג' בתמוז עם כן היא שהרבי הקודם יצא מרשות שר בית הסוהר לרשות עצמו.

האם גם בחמישי בטבת יצא הרבי לרשות עצמו?

הרבי הקודם כתב לר' חיים ליברמן מכתב לפני יציאתו מורשה בו הוא כותב:

"אין לי דירה, ואני גר אצל ידידים עם כל משפחתי בחדר אחד, ולכן אין לי מקום עבור הספרים שהושאלו לי על ידי אגודת חסידי חב"ד למטרות לימוד." המכתב צוטט בפסק הדין של השופט סיפטון.

בנוסף ידוע שהנאצים ימ"ש החלו את חוקי נירנברג – שהינם חוקי אפלייה גזעית נגד יהודים בכל מקום אותו הם כבשו – הגבלות אלו הינם הגבלות הדומות מאד להגבלות בבית אסורים.

רואים במכתבו של הרבי הקודם וידוע כי מצבו היה לא פשוט והוא לא היה ברשות עצמו.

בנוסף ספרו של דר' בריאן ריג להציל את הרבי עמוד 130 הוא כותב שהרבי הקודם ליעקבסון " הסבל שסבלתי בכלא ברוסיה היה כאין וכאפס לעומת העינויים שעברתי תחת שלטונם של ההם."

יציאתו של הרבי הקודם מאזור כיבוש הנאצי הייתה הצלה ממש.

מה הקשר בחמישי בטבת ת"ש וחמישי בטבת תשמ"ז

ידוע שהנשיא הוא הכל ומאורע אישי שלו משפיע על כל המושפעים שלו.

יציאה של הרבי מרשות הנאצים ימ"ש לרשות עצמו והגעתו לארה"ב שבו הייתה הצלה ליהודים רבים אחר כך היא זאת שקרתה ברוחניות לכל חסיד בחמישי בטבת תשמ"ז.

פסק הדין קובע כי אגודת חסידי חב"ד היא זאת אשר מחזיקה בנאמנות את אוסף הספרים לטובת המוטבים קהילת חב"ד ועם ישראל.

וכפי שהגדירה זאת בפשטות הרבנית ח'יה מושקא " הספרים היו שייכים לחסידים כי אבא שלי היה שייך לחסידים".

פסק הדין העמיד לראשונה באופן מוצהר על ידי גוי,  שאין לו בחירה חופשית,  שהחסידים הם ברשות עצמם בעודם מקושרים לרבי על אף היותם בגלות  וכי נכסי החסידות וכתביה מיועדים לטובתם.

הקשר בין האירועים שקרו בחמישי בטבת ת"ש ובחמישי בטבת תשמ"ז הוא כאשר הרבי החל את דרכו מאירופה חופשי משלטון הרשע או של הקומוניסטים בברית המועצות או משלטון הנאצים ימ"ש אל "אומה של חסד " בארה"ב בו האדם אף שהוא בגלות הוא ברשות עצמו.

כך החל בחמישי בטבת תשמ"ז החלה עצמאותם של החסידים בו הוצהר על ידי פסק הדין של השופט סיפטון שהרבי הקודם העביר להם את נכסי החסידות ובזה התחיל תהליך הדרגתי עד העברת הכח לידי החסידים בכ"ח ניסן לפעול להבאת משיח צדקינו מכח עצמנו עד למצבו כעת לאחר ג' תמוז תשנ"ד בו אנו נמצאים בגלות מקושרים לרבי שליט"א מלך המשיח אך נדרשים לגלות את כוחותנו באופן עצמאי ללא פשרות',