רשמי גאולה - מעצרת הגאולה | ויהי בשלושים שנה…

בחלל האויר ניחוח מיוחד, ג' תמוז מתקרב, שלושים שנים עברו (תשנ"ד - תשפ"ד).

ואנו, איך אנו מתכוננים לקראת כזה יום?

מצד אחד: "רצוננו לראות את מלכנו", שלושים שנים שלא רואים את פניו הקדושות של הרבי שליט"א מלך המשיח. עד מתי תסתיר פניך ממנו?

אך מהצד השני: מה הרבי רוצה? איך הרבי רוצה לראות אותנו מייחלים לבואו? עם אף ברצפה?

לא לא לא. לא ולא.

הרבי שליט"א מלך המשיח רוצה לראות אותנו - ילדיו - מאמינים בנבואת הגאולה, ששים ושמחים בשמחת הגאולה, מייחלים ומצפים להתגלותו המלאה.

הרבי שליט"א מלך המשיח תובע מאיתנו (י"ד אלול תשמ"ח) "שמחה בטהרתה" כהכנה (א) כדרישה (ב) וכקביעת עובדה (ג) ש"הנה הנה משיח פה" "הגאולה השלימה כבר כאן בפשטות".

"משיח כבר פועל בעולם", וממנו שואבים אנו את הכוחות להמשיך בנתיב הגאולה, כפי שמתווה לנו הרבי שליט"א.

אבל איך? רבונו של עולם: איך? איך אפשר לפעול על החושים הגופניים שיצאו בריקוד גאולתי? העלם והסתר כבר שלושים שנה. ועוד לאחרי טבח שמחת תורה. חדשים לבקרים שומעים אנו על חיילים גיבורים ויקרים שנופלים (ה' יקום דמם) על פוליטיקאים קטנים שמחבלים בכרמים.

נראה כאילו הגלות נאחזת לה בכל הכוח, ואיך ומנין נשאב קצת כוח?

זכינו כמידי שנה, ו"האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה" הפיקה והרימה "עצרת גאולה ומשיח", עצרת מזוקקת, על טהרת הגאולה מתוך "שמחה בטהרתה".

מי שהיה שם יודע על מה אנחנו מדברים, ים של אנשים בתוך ים של דגלים, דחוסים צפופים ורוקדים מאושרים.

אנשים בשמחה רוקדים, ועליהם דגלים מקפצים, ובנבואת הגאולה כולם מאמינים.

שוה ליסוע שעה ומחצה, להשתתף בריקוד הגאולה אפי' רק דקה, ולחזור שוב עוד שעה ומחצה.

כאשר האדם טובע בים, הוא חש כאילו כל העולם כולו ים, אין שום דבר חוץ ממי הים…

וזה בדיוק מה שצריך עכשיו, ברגע הקריטי, "רגעי השיא".

כאשר חסיד טובע בשגרת יומו, הוא רץ אחרי פרוסת לחמו, שומע חדשות מידי יום ביומו, וכמעט שוכח את נבואת רבו.

מלאה הארץ פוליטיקה, הפגנות, שיבושים ומחלות.

ואז מגיעה האגודה למען הגאולה, ומרימה עצרת לכבוד הגאולה.

וכאשר החסיד טובע בתוך ריקודי הגאולה, הוא חש בכל עצמותו ש"הנה הנה משיח בא".

בתוך ים הריקודים, חשים את להיטות הרוקדים, ואז חשים בחוש שכל העולם הם חסידים, שרק להתגלות מייחלים, ולגאולה כבר מוכנים.

אין מילים. ולא צריך הסברים.

אפילו ילדי הקט, דרדק בן שלוש הבין טוב מאוד.

ילד כדרכו אוהב סמלים, ואמנם בבית הוא ראה "דגלי משיח", אבל הדגלים מהרחוב צועקים לו "כחול לבן"… ומלא מלא דגלים.

ואז מגיע ילד רך ותמים ורואה עשרות דגלי משיח מקפצים, (וישר כח מיוחד לההוא שהביא דגל משיח 2×3 מטר) והופס, הוא נתפס.

אבא, תראה כמה דגלי משיח. ותראה את הדגל הגדול הזה.

ואוו, זו עוצמה. אפילו (או: בעיקר) הילד מתחבר לאמונה. ו"הנה הנה משיח בא".

***

כמו תמיד, דאגו לקשט את האירוע בכמה כוכבים שימלמלו כמה מילים.

לאחר אמירת הפרק של הרבי שליט"א מלך המשיח, ולאחר הזמנת כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח לכינוס ולאחר אמירת יב' פסוקים.

כיבדו את מר אליהו יוסיאן, שדיבר על ישוב ארץ ישראל, והדגיש שזה צ"ל בריבונות עם ישראל, מכוח תורת ישראל.

גם עופר וינטר סיפר על האמת האלוקית הבוקעת מחיילי מערכות ישראל, היוצאים לקרב בשם אלוקי ישראל, כשעל שפתותיהם "שמע ישראל".

לפני כעשור, היתה מתקפה שלימה על וינטר, שהוציא חיילים למערכה עם הכרזת "שמע ישראל".

היום כל החיילים יוצאים למערכה מתוך תודעה זו.

(התרגשתי לראות שהרמטכ"ל לא אסר עליו לבוא ולנאום בפני חסידי חב"ד. זו בשורה משמחת שמעריכים את חסידי חב"ד כתנועה לא פוליטית ומשכך כלא מאיימת על ההגמוניה הפוליטית).

הרב ויצנדלהר זיקק את תמצית מטרת הכינוס "הפרקטיקה היא העיקר", עוד סטיקר ועוד מדבקה, שמכריזים באמונה את "בשורת הגאולה".

אבל זה רק חלק הנאומים, והעיקר זה הריקודים.

ריקודי "שמחה בטהרתה", עד "הגאולה האמיתית והשלימה"!