• ב"ה ימות המשיח!
  • כ"ו כסלו התשפ"ד (09.12.2023) פרשת וישב

מלחמת החשמונאים על "סעיף הנכד"

בתפילה אנו אומרים "מסרת גיבורים ביד חלשים.. וטמאים ביד טהורים", אך האם ביוונים שייכת בכלל טומאה וטהרה? אכן, כנראה שלא מדובר פה על היוונים, אלא על ה"מתייוונים" • קראו
מלחמת החשמונאים על "סעיף הנכד"
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

נס גדול היה לחשמונאים, נס הניצחון במלחמה ההירואית היתה מכמה היבטים: "גיבורים ביד חלשים" עוד זאת "רבים ביד מעטים" עוד זאת "טמאים ביד טהורים" עוד זאת "רשעים ביד צדיקים" עוד זאת "זדים ביד עוסקי תורתך".

שואל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א: 

מילא "גיבורים (נופלים) ביד חלשים" זהו דבר לא שגרתי. זהו נס. 

מילא "רבים (נופלים) ביד מעטים" אף זה דבר בלתי הגיוני. נס. 

אך המשך הפיסקה: טמאים רשעים וזדים ביד טהורים צדיקים ועוסקי תורתך, זהו נס לא מספיק ברור. וכי הטמא חזק מן הטהור? וכי הרשע בריון מן הצדיק? וכי הזדים גיבורים מעוסקי התורה? יכול להיות רשע חלשלוש, וצדיק גיבור. ולפי זה: מהי הגדרת הנס בכך שהטמאים הרשעים והזדים נפלו ביד הטהורים הצדיקים התורניים?  

שאלה נוספת ועיקרית: ההגדרה טמאים רשעים וזדים לא מתייחסת לגויים ויהודים בשווה, ומנין צצה לנו המשוואה "טמאים ביד טהורים"?

נסביר זאת: גיבור וחזק זוהי הגדרה אוניברסלית, אפשר למדוד ולהעריך את היהודי אל מול הגוי באופן גופני-פיזי ברור ופשוט. כך גם ההגדרה רבים מול מעטים, הרבה ומעט זוהי הגדרה הקיימת בעולם, אפשר למדוד בה יהודים וגויים. 

אך הגדרת טומאה שייכת בעיקרה ליהודים, וכפסק ההלכה גוי שנגע במת הרי זה כמו בהמה שנגעה במת לא חלים עליה דיני טומאה וטהרה. כך גם הגדרת רשע, אינה ברת השוואה, יהודי המחלל שבת בזדון הרי הוא רשע, אך אצל גוי זה הפוך, הרי אסור לו לשמור שבת ("גוי ששבת חייב מיתה” בידי שמים) וכן בשאר התרי"ג מצוות שהגויים לא מחוייבים בהם. ומעתה לא ברור מהי בכלל הקביעה הניסית בשלושת הפסקאות האחרונות שעולה מתוכה יחסיות (השוואה מסויימת) בין יהודים לגויים? 

אלא היא הנותנת, מתוך השאלה השניה נגיע לפתרון השאלה הראשונה (וכפי הניסוח המפורסם אצל הלומדים: "חדא מיתרצא בחבירתה"), ועל ידה מבאר הרבי מלך המשיח שליט"א שדווקא החלק הלא ברור הזה ("טמאים ביד טהורים, רשעים . . ביד עוסקי תורתך") הוא הנס העיקרי של חנוכה. 

וכך מבאר הרבי מלך המשיח שליט"א:  

שלושת הפיסקאות האחרונות לא מתייחסות אל גויים כנגד ליהודים, לא ולא. אלא אל יהודים (מתייוונים) כנגד ליהודים (תורניים). 

החשמונאים, לא זו בלבד שנאלצו להתמודד עם היוונים המשוקצים, עוד זאת היו נאבקו ביהודים משתפי"ם (משתפי פעולה), אלו יהודים-מתייוונים ששיתפו פעולה באופן מעשי עם הרעיונות של היוונים. 

ופה היה עיקר הקושי במלחמה, כי כאשר מגיע גוי ומציע רעיונות נגד התורה, זה קל. היהודי הודף זאת בגבורה, הרי "יהודי אני".

אך כאשר מגיע יהודי, "עצם מעצמי ובשר מבשרי" והוא מציע רעיונות הלניסטיות, זה כבר קשה, קשה מנשוא. הנה טוען המתיוון, "אף אני יהודי כמוך" ובכל זאת אפשר להתנהג כמו יווני. 

וכאשר מגיע שלב המלחמה, היהודי המתיוון משת"פ עם היוונים, גיס חמישי (מרגלים) עליך ישראל. ועל זה נכתבו שלושה פיסקאות בהפלאת גודל הנס "טמאים ביד טהורים" "רשעים ביד צדיקים" "זדים ביד עוסקי תורתך". שלושת הפיסקאות הללו עוסקות דווקא ביהודים (ובזה סרה השאלה השניה) ששיתפו פעולה עם היוונים. 

מלחמה עם אוייב היא קשה, כשהאוייב הוא עומצתי בכוחו ובכמותו, המלחמה היא קשה עוד יותר. כאשר לאוייב הזה מבחוץ מצטרף אוייב מבפנים אז המלחמה היא כמעט בלתי אפשרית. 

וזהו הפלאת הניצחון החשמונאי. 

***

"בימים ההם בזמן הזה"

לפני יותר מ-60 שנים החל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א להתריע על הפירצה ב"חוק השבות" שקוראת לגויים לבוא ארצה. 

זה מתחיל ב"סעיף הנכד" גוי מוחלט שאבא שלו גם גוי, רק אבא של אבא שלו היה יהודי, וחוק השבות קורא לו לבוא ארצה. 

זה ממשיך בגיורי הרפורמים שהוכרו כבר אז כגיור, וקיבלו גושפנקא בגצי"ת, ואף אלו זכאי חוק השבות. ר"ל. 

מדובר בגוי בן גוי נכד של גוי, שאין לו שום כוונה לקיים איזה מצוה מן התורה, כל כוונתו היא לקבל תעודה "יהודי אני" ובאמצעותה הוא יכול לבוא ארצה, בקצב הזה מדינת ישראל היא המדינה הכי פרוצה מבחינת גבולות הגירה, למעשה אין שום גבול, כל גוי שרק רוצה, הולך לרבאיי הרפורמי (או ליתר דיוק: לרבה הרפורמית) שבעצמו/ה לא מקיים/ת שום מצוה, נותן כמה לירות במקרה הצורך, ואופס, יש לו כבר תעודה של יהודי. 

הרבי מלך המשיח שליט"א העלה את גודל האסון במכתב בו הוא פנה לראש הממשלה דאז מר דוד בן גוריון, ובו הרבי מלך המשיח שליט"א התריע שזה מהווה לא רק סיכון התבוללות נוראי, אלא שזה ישליך על מצב הביטחון. 

לצערינו, במשך השנים התחזיות התממשו בהחלט, התבוללות היא הצד האחד של הסכנה, אך גם מן הצד השני, מלא ערלים מתוך הצבא ובפוליטיקה היוו גיס חמישי ששיתפו ומשתפים בהווה פעולה עם אוייבים בשעות גורליות. 

אין לנו שעת הכושר יותר טובה מעכשיו, חג החנוכה, חג ניצחון האור, כאשר לעם ישראל ולתורת ישראל יש רוב מוחץ של 64 מנדטים לתקן את הנזק ההיסטורי הזה של "סעיף הנכד" ו"גיור שלא כהלכה".

האם ישכילו חברי הכנסת להכיר בגודל השעה, ויפעילו את מלוא כוח השפעתם לתיקון הגדול?  

או שמא גם עתה ר"ל יפלו "רבים" (64 מנדטים ימין-חרדים) "ביד מעטים" (56 מנדטים שמאל-ערבים)?

האם חברי הכנסת הדתיים יהפכו את חנוכה שלנו לחג ניצחון האור או ר"ל יהפכו את החג הגדול להמשך החושך המשך ההתבוללות ויתנו את הניצחון ל"מתייונים", כאן בארץ ישראל תחת ממשלת ימין-חרדים? 

ימים יגידו. 

ונסיים בנוסח דברי מרדכי לאסתר המלכה: "ואם החרש תחרישי (אם יחרישו החכי"ם שומרי המצוות) בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר (לא אלמן ישראל, יש לנו בעל גיבור "ה' איש מלחמה") ואת ובית אביך תאבדו (אתם, החכי"ם המתגאים בשלושת השלמויות, תאבדו את הזכות הגדולה)".

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר. 

לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com

השליחות היחידה!

למי איכפת משתי אסירים זועפים?

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...