אחת ולתמיד • זה לא יום הילולא.

אחת ולתמיד • זה לא יום הילולא.

הרב זמרוני ציק, ג' תמוז תשע"א

גם כשהגיע ג' תמוז תשנ"ד, והרבי מלך המשיח שיל"ו נסתר מעינינו הגשמיות. אנו יודעים בוודאות גמורה, כי הרבי משיח צדקנו שיל"ו, לא הסתלק ח"ו, הרבי חי וקיים והוא זה שיבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

ג' תמוז. תאריך שבתולדות עם ישראל נחקק כיום של גילוי אלוקי. יום בו הקב"ה מתגלה ומחבר את הלמעלה-מן-הטבע עם הטבע.

לראשונה, התוודע עם ישראל והעולם כולו לג' תמוז, עם הכניסה לארץ ישראל בזמן יהושע. היה זה במהלך המרדף שניהל יהושע אחר הצבא האמורי, כשלפתע החלו נוחתים על האמוריים - אבנים מן השמים כפשוטו ממש: "ויהי בנוסם מפני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים" (יהושע י, יא). משנוכח יהושע כי באופן טבעי לא יספיק לסיים את הלחימה עד החשכה, הכריז, את מה שנעשה כבר לסמל של גילוי האלוקות בבריאה: "ויאמר לעיני כל ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון".

פעם שניה התוודע עם ישראל והעולם כולו לסגולת הגאולה שבתאריך זה, במהלך מאבקו העיקש של הרבי הקודם רבי יוסף יצחק נ"ע שניאורסון, כנגד השלטון הקומוניסטי ברוסיה. לאחר שהרבי נאסר ואף נידון לירי תוך 24 שעות, נאלצו השלטונות, ממש בדרך נס, לשחררו מהמאסר. היום בו שוחרר הרבי מבית הסוהר היה ג' תמוז תרפ"ז (1927).

יום זה התגלה כאתחלתא דגאולה, שהושלמה מאוחר יותר בחג הגאולה י"ב וי"ג תמוז. שני אירועים אלה, שארעו בג' תמוז באו להכין אותנו לקראת הפעם השלישית בו נפגש עם ישראל והעולם כולו בתאריך זה.

העל-טבעי אצל מלך המשיח

מאז עליית הרבי משיח צדקנו שיל"ו לנשיאות לפני כ-45 שנה, ראו הכל שלא ניתן לשבצו במגבלות הטבע. לא בגבולות הגשם ולא בגבולות הרוח. ראו את זה, בסדר יומו העמוס והמדוייק בתכלית, במאכלו ובזמן המועט שהוקצב לשינה. בצדיקותו וטהרתו. בראייתו מעבר לזמן ומקום, ביכולתו להלוך כנגד רוחו של כל איש ואיש, במנהיגותו ובהתמסרותו המוחלטת למען הזולת יחיד כרבים. בגילוי חידושי תורתו המדהימים, שפע שיחותיו, מאמריו ואגרות-הקודש. זכרונו המופלא.

ובעצם במה לא? כל אלה היוו מעט מסימני פריצת גבולות הטבע הגשמי והרוחני להם היינו עדים אצל הרבי מה"מ שיל"ו. בתחילה הייתה הנטיה לראות בתכונות אלה רק הבזקי-אור. אך במהלך השנים התחלנו להבין כי אין אלו תופעות יחידניות. אט אט התחברו ניצוצי האורות לדמות זוהרת אחת, שכל כולה למעלה מן הטבע בטבע. החלה להצטייר ולהתגלות בפנינו דמות מלך המשיח שיל"ו.

התחלנו ללמוד להכיר כי דבריו, דבר ה' ממש, הם שקובעים את המציאות. ובאומרו שדורנו זה זוכה לחיים נצחיים, נשמות בגופים - ונשיא הדור הרי הוא ככל הדור - ידענו שכך זה כפשוטו ממש ובראש ובראשונה אצל הרבי מלך המשיח שיל"ו.

אמונה בעצמותו ית'

גם כשהגיע ג' תמוז תשנ"ד, והרבי מלך המשיח שיל"ו נסתר מעינינו הגשמיות אנו יודעים בוודאות גמורה, כי הרבי משיח צדקנו שיל"ו, לא הסתלק ח"ו, הרבי חי וקיים והוא זה שיבוא ויגאלנו בקרוב ממש. ועל כן לא שייך לנסות ולהגדיר את יום ג' תמוז כיום הילולא ח"ו.

הילולא דצדיקיא הינו מושג המבטא אומנם מצב נעלה ביותר, אבל מיוחס אך ורק למי שנפטר. ואילו הרבי מלך המשיח שיל"ו לא נפטר! הרבי חי וקיים בגוף ונפש, כפשוטו ממש. יום ג' תמוז, הינו היום בו מתגלית האמונה בעצמותו ית', שהורנו כי עתיד מלך המשיח להתכסות אך חוזר ונגלה לישראל וגואלם. יום בו כולנו מתלכדים סביב האמונה הטהורה בנבואתו של הרבי מלך המשיח שיל"ו - הנה זה מלך המשיח בא, משיח מנחם שמו, תיכף ומיד ממ"ש, ממ"ש, ממ"ש.