השדרן והשליח מחברון מספרים בראיון: "התחלנו אצל הרב זמרוני ציק"

שניהם "ילדי בת ים", שהתקרבו ונהפכו לחסידים של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א בזכות הרב זמרוני זליג ציק שיחי' • בחודש אדר האחרון הושיב מגזין "בית משיח" את ר' עמי מיימון, שדרן הרדיו החרדי, ואת השליח בקרית–ארבע וחברון ר' ויקטור עטיה • אנו מגישים קטע מיוחד מתוך הראיון המדבר על התקופה בבת ים • באדיבות מגזין "בית משיח".

בחודש אדר האחרון הושיב מגזין "בית משיח" את ר' עמי מיימון, שדרן הרדיו החרדי, ואת השליח בקרית–ארבע וחברון ר' ויקטור עטיה. 

שניהם "ילדי בת ים", שהתקרבו ונהפכו לחסידים של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א בזכות הרב זמרוני זליג ציק שיחי'

אנו מגישים קטע מיוחד מתוך הראיון המדבר על התקופה בבת ים במחיצת הרב זמורני זליג בן ציפורה פייגה הזקוק לרפואה שלימה תכף ומיד ממש.

ימים של התחלה

שניהם מכירים את זה את זה עוד לפני כשלושים שנה, כששניהם חיו בהשגחה פרטית בבת ים, בצלו של שליח הרבי מלך המשיח שליט"א הרב זמרוני ציק.

ההתחלה של ר' עמי הייתה בכתה א' בבית ספר חב"ד ביפו, שם פילס את דרכו. לאחר הלימודים השתתף בפעילות אחר–הצהריים שהיה עורך הרב שמטוב פריאנטה, שם גם הכיר את ר' ויקטור עטיה המדריך.

בהכוונתו של הרב זמרוני, נסע ללמוד בישיבה קטנה בקרית גת, ובגיל צעיר התחתן אחרי שקיבל את ברכתו של הרבי מלך המשיח שליט"א.

כבר בגיל צעיר אהב עמי להעלות חיוכים על פניהם של אנשים. הוא היה מפזר בדיחות, מחקה דמויות בצורה מושלמת וגורם לסובבים אותו להתגלגל מצחוק. "כל החבר'ה היו צמודים אלי, ותמיד ביקשו עוד בדיחה. זה העניק לי הרבה בטחון עצמי", הוא מספר.

ר' ויקטור עטיה גדל בבית מסורתי בבת ים בו היו עושים קידוש ולאחר מכן פותחים טלוויזיה. למד בבית הספר היסודי 'ראשונים', ואחרי זה בעירוני ז' ביפו. הוא היה ספורטאי מצטיין, מקובל בין החבר'ה, והחיים היו יפים. למרות זאת החל להרגיש חֶסֶר בנשמה "משהו היה חסר לי", הוא מודה.

יום אחד, כשהלך ברחובה של בת ים, חב"דניק אחד הניח לו תפילין ולאחר מכן הזמין אותו לקבלת שבת שהתקיימה בישיבת חב"ד בבת ים. כשהגיע, פגש שם את הרוגע ואת השמחה שכל כך חיפש, וזה מה שחיבר אותו לרבי. "מה שמשך אותי בעיקר זה ההתוועדויות והניגונים של חב"ד, הרגשתי שזה כמו מעלית לעולמות עליונים; ספירות שלא הכרתי".

ר' ויקטור החל להתקרב לאט לאט ליהדות. בשלב מסוים ר' זמרוני אמר לו שכל אדם צריך לעשות משהו כדי להיות 'מחובר' יותר, והוא הציע לו לעבוד עם ילדים ולתת להם מנה של יהדות. "אני ביישן באופיי, למרות זאת התחלתי לאסוף ילדים. הייתי מגיע ל'גן ההרפתקאות' הסמוך לבית הוריי, אספתי ילדים וסיפרתי להם סיפורי צדיקים, אמרנו פסוקים והם שמעו א ביסעלע יהדות", נזכר ר' ויקטור.

בהקשר לכך, בפי ר' ויקטור יש סיפור מעניין הקשור לכך: "לפני שנתיים–שלוש הגעתי לשוק מחנה יהודה בירושלים לקנות דגים לשבת. שני חיילים שהכירו אותי מהפעילות בחברון, ביקשו שאעשה להם כמה טריקים. אמרתי 'בסדר', והוצאתי בלון ארוך, ניפחתי אותו והתחלתי לבלוע אותו לאט לאט, כדרך המלהטטים. בין כך ובין כך התקהלו סביבי אנשים רבים וילדים. לאחר מכן כופפתי כפיות ועוד קסמים שאני רגיל לעשות בהופעות.

"כשסיימתי, ניגשו אלי שני חבר'ה, בריאים בגופם בלי עין הרע, חבושים במגבעות ועם חליפות. 'כבוד הרב, אתה מכיר אותנו?' התבוננתי בהם, ולא זכרתי. 'אנחנו האחים עידה', הציגו את עצמם. את מנת היהדות הראשונה שלהם קיבלו ממני בגן ההרפתקאות. נסחפנו בשיחה עמוסת זכרונות מלפני שלושים שנה. הם הוסיפו וסיפרו כי אביהם לא חש אז בטוב ואני המלצתי להם לכתוב לרבי, וברכת הרבי סייעה לאביהם להחלים. 'מאז התחזקנו באמונה ושנינו חזרנו בתשובה', סיפרו.

"לאחר מכן חשבתי לעצמי – 'הנה, אספת ילדים מהרחוב מתוך קבלת עול, לא חשבת על תוצאות כלשהן, ופתאום אחרי שלושים שנה מראים לך את פירות ההשפעה".