מזל טוב, פנסאים 13

בשעה טובה ומוצלחת יצא ממכבש הדפוס  העיתון השלוש-עשרה במספרו של פנסאים - העיתון החודשי של דור הגאולה. העיתון גדוש ומלא בתוכן חסידי גאולתי, ומוגש בכלי נאה ומפואר מבית היוצר של מרכז ההפצה ממש. האם מותר בטיול לראות חמץ? - שו"ת פסח עם הרב מנחם כהן. ומדוע באמצע כל ההכנות לפסח מגיע י"א ניסן? - מאמר הגות מאת הרב זלמן לנדא. 

פנסאים 13 לקריאה / הורדה

סעודת הבעש"ט וסעודת משיח - מאמר מקיף ומרתק על סדר השתלשלות של סעודת משיח מאת הרב שמעון ויצהנדלר. אוכלים אלוקות - המדור צידה לדרך בשלל הוראות והדרכות לגבי מבצע מצה - מאת הרב מנחם מענדל דורון. כל זאת, ועוד ב32 עמודים של אור - פנסאים מספר 13.
מעוניינים להיות שותפים קבועים בפעילות ממש ולקבל את הבטאון לביתכם? חייגו - 077-5123-770.

 מזל טוב, פנסאי נולד

 משהו מיוחד היה בהן, בעוגיות השומשום של הרבנית חני, שגרם לשכנים להתעכב דקות נוספות ליד הדלת העטורה בתמונה גדולה של הרבי ולספוג לקרבם את הניחוח. תושבי הפרח 21 בשכונת נווה דקלים הפתח תקוואית כבר ידעו לזהות את הריח: משהו קורה בבית של החבדניקים - כנראה בהשפעת הלוח היהודי. העוגיות תמיד באו בהקשר חגיגי, בפורים – במסגרתו של משלוח מנות נאה בחברת בקבוקון שעליו כתוב: "יין מהרבי שליט"א מלך המשיח". שבוע בערך לפני ט"ו בשבט עם פתק: "67 שנים לנשיאות" וגם לפני ראש השנה היה משהו - אם הזיכרון לא בוגד. אבל עכשיו? עכשיו זה קצת מוזר, ימים ספורים לפני חג הפסח, בתוך בלאגן הנקיונות וההכנות לחג, מה הקשר עוגיות?

מה שמתח את סקרנותם של השכנים עד הקצה ובמיוחד את של גברת ברקוביץ' שחושי שדכנית לה, היה שניאור הקטן שטס במורד המדרגות לבוש כולו מחלצות ועם כתר של יומולדת על הראש. יום ההולדת ה-6 שלו בכלל נחגג לפני כמה שבועות בהתוועדות עם כל ילדי הבנין. מה פתאום עוד יומולדת?

רק בערב התבהר לשכנים פשרו של ענין ונחה דעתה של גב' ברקוביץ': נקישות ננקשו בדלת, חיוכו הגדול של הרב לוי הופיע מתחת לכובע הגדול, הרבנית חני הצטנעה עם העוגיות המפורסמות ושניאור אחז בשמלתה וטיפה התביישן מחמת הרשמיות. "יום הולדת שמח! יום הולדת של הרבי היום!" הרב לוי היה שמח ושופע מתמיד.

בדירה 7 הם התוועדו ארוכות עם אריק ומלכה, בקומה הקרקע סיפרו על יום ההולדת לחיים הזקן שרק הנהן בראשו, דירה 8 ו – 10 לא פתחו אז הניחו צלחת עוגיות עם פתק ליד הדלת ואצל מועלם ואייזנשטיין עמדו בפתח לשיחה קצרה מחמת טורח הנקיונות. הצד השווה שבדיירי הפרח 21, שבפי כולם בא טעם עוגיות השומשום ובתודעתם נצרב שיום מיוחד הוא זה, יום של הרבי, המשיח, וגם כדאי לתת לו מתנה. רוחנית כמובן.

הסיפור יכול היה  להגמר סטטי אילולי נעצה בהם גב' ברקוביץ מבט שדכנית חושד ושאלה: "למה בעצם חשוב לכם ליידע אותי בזה? אמרתם שזה קשור לכל יהודי, נכון, אבל למה זה חשוב לכם? סליחה על הביטוי, אבל למה כולם צריכים לסבול באזור שלכם? אני צוחקת..." אם חשב הרב לוי שיחפף תשובה ודיו, מבטה הבהיר לו שלא יתקבלו מריחות. לא נותרה לו ברירה אלא לפתוח את הקלפים..

*

חבדניק הוא 'נזק' סביבתי. כל חג או מועד, גם מועד חסידי, משתפך ממנו החוצה לכל כיוון. במתכוין ושלא במתכוין. יהודי שיבוא איתו במגע ביום כזה - אפילו בטעות – יקבל מנה של מידע מדויק, לפי כליו, על מהותו וייחודיותו של יום ועל הקשר שלו אליו. כן, אליו, קשור לגברי מהמכולת, לאלי מהירקות, וגם לאלכס מהאיטליז.

אולי השיתוף הזה נובע מתחושת האחריות והשליחות (שכולם ידעו על י"א ניסן) אולי הוא בכלל מגיע מאהבת ישראל (מה הוא לא יהודי?! גם הוא צריך לדעת על יום הולדת נשיא הדור) ינבע מאשר ינבע, חבדניק איננו ממלא פיו מים - ויתרה מזו - הולך ומחזר אחר צרכני אלוקות. לא כחלפן היושב מאחורי חומות זכוכית בצורות, אלא כתגר המחזר על קוניו. כל יהודי שנכנס לטווח ההשפעה הופך מיידית לחלק מהסיפור של י"א ניסן ורק ענין של זמן עד שימצא עצמו מגלגל רצועות, מכריז הכרזות, מקבל החלטות, נותן מתנות, והופך בעצמו ל'קרבנאי נשמות מצוי'.

כך חינך אותנו הרבי שליט"א, כך עיצב את דמותנו והנחילנו, חסיד יוצר סביבה, חסיד הוא פנסאי. לא משאיר את האור לעצמו, לא שומר בבטן. מוציא, מנגיש, נותן את האפשרות.

כך אברך או שליח צעיר הופך למנהיג, אבא ורב של עיר, ישוב או שכונה שלימה. אנשים פונים אליו ברחוב, הטלפון שלו רדוף בשיחות נכנסות, הוא הופך לכתובת לכל ענין, העולם מקבל אותו כנציג המשיח, מחייך, סועד, מלמד, מחזק בדק, והעיקר – מגדלור של אור. פנסאי כבר אמרנו.

ואין נוקב כההיום יום דל' אדר: אאמו"ר אמר : חסיד יוצר סביבה. במקרה ולא – עליו לפשפש בכליו, מה מצבו האישי. ועובדה זו כשלעצמה, שאינו יוצר סביבה – צריכה לשבור את רוחו כקיסם, ועליו לשאול את עצמו : מה אני עושה בכלל, בעולם?

נחה דעתה של גב' ברקוביץ', נחה דעתו של הרב לוי.

* * * 

י"א ניסן הוא יום עיצוב העצם החבדי בדמות הפנסאי - בצלמו כדמותו הק'. בו ביום נקרא עלינו שמו הגדול והקדוש ובו ביום הוטבענו בהשטאנץ הזה של הנשיא. וכל כך למה? שיום הולדת הנשיא - הולדת עצמותו, היא לידת עצמותם של ישראל מרעיתו – לידתנו שלנו. ואין לך ביטוי ללידת העצם החסידי יותר מעבודת ההפצה. מעבודת הפנסאי.

יום זה הוא גם יום לידתו הטכנית של הבטאון הזה, ויתרה מזו - לידתו עצמותו ורעיונו - משיח והפצה. [וגם של אכסניה מכובדת זו להגיגיי - 'דעת תחתון'] ובמלאות לו שנה, נותנים מבט קל אחורה – להתבודד ולעלעל ולהעלות זכרונות - על י"ב הגליונות של משיח, הפצה והזזת העצם. ומיד מחזירים את המבט קדימה, עוד ועוד ולא נפסיק להפיץ ולהתמסר ולדרוש עד ההתגלות.