הערות הת' ואנש צפת 130

בכתבה: גיליון "הערות הת' ואנש" צפת 130, להורדה בפורמט PDF. לנוחיות הקוראים, העתקנו בכתבה את ההערות בענייני גאולה ומשיח.

הורדה / צפיה בחוברת בפורמט Pdf

החילוק בין דור יוצאי מצרים לדור השביעי

הרב מנחם מענדל שי' הראל משגיח בישיבה

"דוקא העקב שברגל, הדור הכי אחרון יש בכוחו להיות "עולה מאלי'״ ולהעלות את כל הדורות שלפני זה, עי״ז שהדור האחרון לגלות נעשה הדור הראשון דהגאולה" - הגאולה דכל בני ישראל במשך כל הדורות[1]", תוכן לשון זו חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים בשיחותיו הקדושות של כ"ק אד"ש מה"מ בשנים ה'תנש"א - נ״ב.

על פניו נראה לכאורה משפט בעל תוכן פשוט, ברור ומובן שאותו דור שמסיים את הגלות בדרך ממילא נעשה הדור הראשון של הגאולה.

אמנם כשמתבוננים בתוכן הענין והבנת הדברים, מגלים שישנו בענין זה חידוש נפלא.

הבנת הנקודה המיוחדת שבדברי קודשו אלו, היא בהקדמת הכלל המפורסם המיוסד על דברי הנביא שגלות וגאולת מצרים היא ראש כל הגליות והגאולות, וכמ"ש (מיכה ז, טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

והנה בגאולת מצרים מצינו חילוק בין הדור האחרון לגלות מצרים לדור הראשון לגאולה והכניסה לארץ. אמנם דור שלם סיים את גלות מצרים ויצא ממנה, אך לא זכו להיות הדור של הגאולה הנכנס לארץ ישראל.

וכפי שכתב על כך האבן עזרא (שמות יד, יג) "יש לתמוה, איך יירא מחנה גדולה של שש מאות אלף איש, מהרודפים אחריהם. ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?!

התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל. זה הדור היוצא ממצרים, למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו?! . . והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים מלחמה, הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולא תפילת משה הי' חולש את ישראל.

והשם לבדו שהוא עושה גדולות ולו נתכנו עלילות סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות". עכ"ל.

נמצא, שבגאולת מצרים היו שני שלבים: (א) דור יוצאי הגלות (האחרון לגלות), ו(ב) דור הנכנסים לארץ ישראל (דור הגאולה). וצריך ביאור, דהרי הגאולה האחרונה היא ע"ד ובדוגמת הגאולה ממצרים, ומדוע בגאולה אכן דור האחרון לגלות הוא יהי' ראשון לגאולה?

ויש לומר הביאור בזה, ובהקדים ביאור כ"ק אד"ש מה"מ[2] אודות מצבם של דור יוצאי מצרים, דמבאר שיציאת ישראל ממצרים, לא היתה בשל מעלתם ועבודתם אלא רק בגלל ש"הוציאנו הקב"ה". אך מצד עניניהם עצמם היו שייכים ל'מצרים' גם אחר שנגאלו ו"הי' הכרח ב"ויוציאנו ה' אלקינו משם ביד חזקה" - נגד מדת הדין. כי מצד מדת הדין היתה טענה, שאם מטרת גלות ושעבוד מצרים היא בירור וזיכוך ישראל והעולם עד למצב שלפני החטא, הרי היא לא הושגה בשלימות, ואין מקום לגאולה.

ובלשון החסידות כפי שמסביר אדמו"ר הזקן (תניא פל"א), יציאת מצרים היתה באופן של "כי ברח העם", "מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו בחלל השמאלי". והגאולה באה מצד ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה", ועורר את נקודת היהדות שבהם".

"הקירוב אל הקב"ה הוא גם עכשיו לא על ידי עבודה עצמית אלא ע"י שקרבנו המקום לעבודתו . . כל עוד אין מושגת המטרה של זיכוך מושלם, עדיין אין ישראל מזוככים לגמרי מן הרע (וישנו אפילו בן רשע), ולכן קיימת מצד מדת הדין אפשרות של עומדים עלינו לכלותינו".

ונקודת הדברים, שאצל יוצאי מצרים לא הי' כח גאולתי מצד עצמם, כחם ועבודתם, וזה התבטא גם בכך שהי' חילוק בין אלו היוצאים מגלות מצרים לנכנסים לארץ ישראל וזוכים ל"ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו".

וחילוק זה בין שתי הדורות הי' נכון בגאולת מצרים, אך לא כן הדבר בדור הגאולה, עליו אומר כ"ק אד"ש מה"מ "הדור האחרון לגלות נעשה דור ראשון לגאולה".

ובטעם הדבר יש לומר ע"פ היסוד הנ"ל מביאור רבינו הזקן בתניא (שם) לגבי גאולת מצרים, ששונה דור הגאולה העכשווי בכך שגאולה זו באה לאחר הבירור "לכן לעתיד כשיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ כתיב ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' וגו', וכן מעיד כ"ק אד"ש מה"מ[3] שכעת "נסתיימה ונשלמה עבודת הבירורים", והעבודה כעת היא "עבודה מיוחדת להביא ההתגלות בפועל בעולם". כלומר שדור יוצאי הגלות הוא אותו דור שכבר נעשה מזוכך וראוי לקבל את הגילוי של הגאולה האמיתית והשלימה.

נמצא מבואר אם כן, שבדברי קדשו אלו ישנו חידוש מיוחד בדור יוצאי הגלות בגאולה זו על דור יוצאי מצרים, כך שהדור האחרון לגלות אכן נעשה (ובאופן של עולה מאלי') הדור הראשון לגאולה[4].

[1]   דבר מלכות, שיחת ש"פ בהעלותך ה'תנש"א.
[2]    לקו"ש חי"ז שיחה ב' לחג הפסח.
[3]    בכמה מקומות ובעיקר בש"פ וישלח ה'תשנ"ב.
[4]     ויש לומר שגם לטענת "אנשי גלות" כפי המבאר באבן עזרא על דור יוצאי מצרים שאינם ראויים להיות דור הגאולה, מתייחס הרבי בדבריו ו'מבטל' טענה זו בנוגע אלינו בדבריו הקדושים כולל ופשוט - הביטול דכל ההעלמות והסתרים דגלות, וכל השאלות בפרטי הגאולה ומשיח צדקנו, שזה בא מצד הגלות עצמה, מצד זה שנולדנו בגלות וגדלנו בגלות, במילא הרי אנו "אנשי גלות" ר"ל, ונמצאים ב׳׳מצב-גלותי" - שכל זה יתבטל, ויתהפך (ע"י תשובה אמיתית), ע"י גילוי אצל עצמו והדגשת הנשמה (חלק אלקה ממעל ממש), שנמצאת למעלה מגלות, ונמצאת במצב של מנוחה, מעין שבת ומנוחה לחיי העולמים". היינו שבזמן זה ובדור זה, נפעלת אצלם ה'אתהפכא' מתוכם, להיות מאנשי גלות, אנשי גאולה.

= = = 

עניני העבודה בזמן הגאולה (ב)

הת' דוד (בר"ש) שי' אקסלרוד תלמיד בישיבה

א

בד"מ ש"פ משפטים תנש"א אומר כ"ק אד"ש מה"מ (בתרגום ללה"ק): "והרי המינוי דדוד מלכא משיחא כבר הי', כמ"ש מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", צריכה רק להיות קבלת מלכותו על ידי העם וההתקשרות בין המלך והעם בשלימות הגילוי

-    בגאולה האמיתית והשלימה". והמובן בפשטות משיחה זו, שצריך כעת לקבל את מלכותו של מלך המשיח.

ובגליון קכה דישיבתנו כתבתי דלכאורה הי' ניתן לומר שכל זה יהי' רק בגאולה, וכמו שמסיים כ"ק אד"ש מה"מ "בגאולה האמיתית והשלימה". אך למסקנת הדברים הוכחתי שאין הפירוש כך.

דהנה בתחילת ד"מ ש"פ חיי שרה אומר כ"ק אד"ש מה"מ: "בעמדנו בהתחלתו ובפתיחתו של כינוס השלוחים העולמי - השלוחים שי' של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, בכל מרחבי תבל, בארבע כנפות הארץ - צריך להזכיר, בראש ובראשונה, את היסוד, ולבטא את התפקיד של השלוחים בדורנו זה בכלל, ובמיוחד - החידוש שנתוסף במיוחד בזמן האחרון בעבודת השליחות: לקבל פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה".

ובשיחה זו עצמה מבאר לאורך כל השיחה אשר תפקיד השלוחים כעת הוא "קבלת פני משיח" וזהו הדבר שעל ידו מביאים את הגאולה וכמ"ש בהמשך השיחה (סי"ג): "ומזה מובן, שהדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, בכדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות!" וכיצד יתיישבו הדברים?

אלא מוכרחים לומר, שהעבודה של 'קבלת פני משיח' היא העבודה כעת, רק ששלימותה תהי' בגאולה האמיתית והשלימה.

ואותו הדבר בנדו"ד, שהעבודה זו של "קבלת מלכותו על ידי העם" היא העבודה כבר כעת, רק ששלימותה תהי' בגאולה האמיתית והשלימה.

ב

ויש להוסיף עוד דוגמאות לסגנון זה בתורת כ"ק אד"ש מה"מ:

א.       בשיחת כ"ו ניסן תנש"א, אומר כ"ק אד"ש מה"מ (ס"ח): "ובפרט שעומדים כבר לאחר "ארבעים שנה" במדבר העמים (דגלות), במצב של "(ארבעים שנה) אקוט בדור", ואוחזים כבר ב"יבואון אל מנוחתי", בארץ הקודש וירושלים, עד "שלם", שלימות המנוחה - בגאולה האמיתית והשלימה".

והנה מצד אחד אומר כ"ק אד"ש שנמצאים לאחרי ארבעים שנה ב"מדבר העמים" דהיינו גלות. ומצד שני אומר, שאוחזים כבר עכשיו ב"יבואון אל מנוחתי" אך מסיים "בגאולה האמיתית והשלימה"? ובפשטות הביאור הוא כמקודם, שרצונו לומר שאוחזים כבר ב"יבואון אל מנוחתי", ששלימותו תהי' בגאולה האמיתית והשלימה.

ב.       בד"מ ש"פ שופטים תנש"א: "וע"י הקבלה וקיום ההוראות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו - נעשה עי"ז גופא מעין והתחלת קיום התפלה "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה" בגאולה האמיתית והשלימה".

ושוב, רצונו לומר, דע"י קבלת וקיום ההוראות דהשופט והיועץ נעשה מעין והתחלה של "השיבה שופטינו כו'", ששלימותו תהי' בגאולה האמיתית והשלימה.

ג.       בד"מ ש"פ משפטים תשנ"ב: "וכיון שבימים אלו מחליטים ומכריזים ראשי מדינות בעולם ע"ד צמצום וביטול כלי נשק וההוספה בהענינים הדרושים לקיום כלכלת המדינה והעולם כולו . . ה"ז סימן ברור על התחלת קיומו של יעוד זה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו".

ושוב, מפשטות לשונו משמע, שההכרזה של ראשי המדינות היא סימן ברור על התחלת קיום היעוד "וכתתו חרבותם לאתים", ששלימותו תהי' בגאולה האמיתית והשלימה.

 = = = 

האם ישנה עכשיו רשות ל׳ימלא שחוק פינו'

הת' טובי' שי' גינזבורג תלמיד בישיבה

א

בשיחת ליל י"א אלול תנש"א אומר כ"ק אד"ש מה"מ: "ומה שמתחילים לטעון - היתכן הרי "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר אז ימלא שחוק פינו" . .

-   הרי בפסוק מפורש, שבמה דברים אמורים - כשמדובר רגע קודם גילוי משיח צדקנו, אבל מכיון שנשיא דורנו הי' המשיח של דורנו והוא נתגלה בכל התוקף, ממילא יש לא רק רשות ל"ימלא שחוק פיו ולשוננו רינה", אלא ישנם כל הענינים ד'יוסף' ו'יצחק'". עכלה"ק (מתמליל ההקלטה, תרגום חפשי).

והיינו, שהפסוק 'אז ימלא שחוק פינו' אומר במפורש שזהו 'כשמדובר רגע קודם גילוי משיח צדקנו', אבל מכיון שנשיא דורנו (כ"ק אד"ש) שהוא המשיח של דורנו 'נתגלה בכל התוקף' בתור מלך המשיח - הרי ודאי שישנה רשות למלאות שחוק פינו.

והנה מקור איסור זה הוא בגמ' (ברכות לא, א): "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי - בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה". והיינו שאימתי יהי' מותר האיסור - 'אז' בזמן "שיעשה עמנו ניסים ויושיענו . . ויאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה ויראו בשמחתנו ויבושו" (רבינו יונה שם).

ולכאורה משמע מכך, שאין מספיק רק הגילוי של משיח צדקנו בכדי להתיר האיסור של 'ימלא שחוק פינו' - אלא דדוקא בזמן ש(כהמשך הפסוק) 'יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה', בזמן שכבר הגיעה הגאולה האמיתית והשלימה, שאז כל הגויים מכירים בניסים והנפלאות שעושה ה' איתנו - רק אז יהי' מותר למלאות שחוק פינו.

וההסברה בזה היא ע"פ הטעם לאיסור מילוי השחוק, וכפי שכתב השיטה מקובצת שם: "משום שלא יתגבר יצרו עליו מתוך השחוק, אבל לימות המשיח דליכא יצר הרע ליכא למיחש". וכפי שפסק גם המחצית השקל (או"ח סתק"ס סקי"ב): "כי שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה . . עד לע"ל כי יסיר ה' לב האבן ויעבור רוח הטומאה מן הארץ ולא יהי' יצה"ר, אז ימלא שחוק פינו".

והיינו שהאיסור למלאות שחוק עכשיו, הוא משום היצר הרע - שע"י ריבוי השחוק מביא את האדם לדברים בלתי רצויים, ורק כאשר תגיעה הגאולה האמיתית והשלימה, שה' יעביר את רוח הטומאה וישחט את היצר הרע - "אז באותו הזמן נשמח, כדי לגלות נפלאותיו וגבורותיו" (רבינו יונה שם)[1].

וא"כ לכאורה צריך להבין דברי כ"ק אד"ש מה"מ, שמכיון שנשיא דורנו התגלה בתור מלך המשיח ישנה רשות לימלא שחוק פינו - דמדברי הגמ' והמפרשים משמע שאיסור מילוי הצחוק יהי' מותר רק בגאולה האמיתית והשלימה, משא"כ לפנ"ז אף שישנו גילוי משיח 'בכל התוקף', האיסור קיים מאחר שישנו עדיין היצר הרע וכו' המונע את מילוי השחוק והשמחה?

ב

והנה ב'קונטרס בית רבינו שבבבל' (ס"ז) - שיצא לאור בכ' מר חשון תשנ"ב - כותב כ"ק אד"ש מה"מ: "רבינו . . שמו השני יצחק - ע"ש הצחוק והשמחה ששלימותה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, כמ"ש "אז ימלא שחוק פינו", "אז" דייקא, לעתיד לבוא, כשיאמרו ליצחק (דוקא) "כי אתה אבינו"". ומציין בהערה 83: "משא"כ בזמן הגלות, ש"אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז, שנאמר אז ימלא שחוק פינו" (ברכות לא, א)".

ומלבד המובא בקונטרס זה, הנה בעוד כמה וכמה שיחות קודש שנאמרו לאחרי השיחה בי"א אלול תנש"א, ולדוגמא בדבר מלכות ש"פ וארא (הב', ס"ז) ובדבר מלכות ש"פ בא (סי"א) - אומר בהם כ"ק אד"ש מה"מ באופן מפורש, ששלימות השמחה והצחוק תהי' רק לעתיד לבוא, ועכשיו "אסור לאדם שימלא שחוק פיו".

ובמיוחד כפי דבריו הק' בדבר מלכות ש"פ תרומה (סי"ד): "ובמקום כל זה - "ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" - ובפרט עי"ז שעשו הכנה וכלי לזה ע"י השמחה בזמן הזה מעין ד"ימלא שחוק פינו" [ע"י קיום המצוות בכלל, ובפרט ע"י מצות תפילין, שעי"ז נעשים "בדח טובא" מעין ד"ימלא שחוק פינו"], ובפרט בהיותנו בדורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ששמו "יוסף יצחק" מרמז על הוספה ב(יצחק מלשון) צחוק ושחוק ושמחה".

והיינו דלמרות שכבר אמר בשיחות שלפנ"ז שאנו עומדים לאחרי 'התגלותו בכל התוקף' של נשיא דורנו כמשיח, הנה בכל זאת מדגיש - שהשמחה והצחוק עכשיו הם רק מעין וכלי והכנה לשלימות הצחוק והשמחה שיהיו לעתיד לבוא.

וכפי שמובן ומודגש האיסור שבדבר עכשיו, בשיחת ש"פ תולדות תשנ"ב (וכעין זה גם בש"פ ויצא) - בלתי מוגה: "ביאת הגאולה האמיתית והשלימה שאז יהי' שלימות הענין ד"כל השומע יצחק לי", ו"אז ימלא שחוק פינו" - שלא רק שאז שחוק פינו יהי' אפשרי, אלא אז נהי' מוכרחים למלא שחוק פינו!". והיינו שכעת בזמן הזה "שחוק פינו" אסור ואינו אפשרי.

ג

ועל כן מוכרחים אנו לומר שדבריו הק' בשיחת ליל י"א אלול תנש"א, ש"מכיון שנשיא דורנו הי' המשיח של דורנו והוא נתגלה בכל התוקף - ממילא יש לא רק רשות ל"ימלא שחוק פיו ולשוננו רינה" - אין כוונתם (כפי שמשמע לכאורה) לומר שאיסור הגמ' וההלכה בטל -

שהרי כנ"ל גם בטעם הדברים אינו מובן למה שיתבטל האיסור מחמת התגלותו של משיח - כיון שישנו עדיין היצר הרע, ובית המקדש עדיין לא נבנה שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות וכו'. וגם כנ"ל בכוונת דבריו אין לומר זאת - שהרי בריבוי שיחותיו הק' שלאחרי זה מפורש שלא בטל האיסור, והשמחה עכשיו היא רק הכנה למילוי הצחוק והשמחה.

ולכאורה כוונת דבריו היא כפי הנכתב בשיחה המוגה דש"פ כי תצא (שכללה גם ענינם אחדים משיחה זו), וזלה"ק שם: "כולל גם ע"י עריכת התוועדויות של שמחה . . מעין ודוגמא והכנה לקיום היעוד "אז (לעתיד לבוא) ימלא שחוק פינו". אשר בדורנו זה שנשיא הדור כ"ק מו"ח אדמו"ר ששמו השני "יצחק" ע"ש הצחוק והשמחה, הוא נשיא השמיני ("אז" בגימטריא שמונה) להבעש"ט - נעשה הענין ד"ימלא שחוק פינו" (לא בלשון עתיד, "אז", אלא) בלשון הוה".

והיינו דכפי שמדגיש בדבריו, הנה רק "לעתיד לבוא ימלא שחוק פינו". אלא שמכיון שכ"ק אדמו"ר הריי"צ הוא 'אז' (בגימטרי' שמונה), שהוא הנשיא השמיני מהבעש"ט - הרי הימלא שחוק פינו נעשה כבר 'בלשון הוה' - שמוספים בריבוי גדול בשחוק ושמחה "מעין ודוגמא והכנה לקיום היעוד".

ולכן גם כוונת מילותיו הק' בשיחה הבלתי מוגה (מתמליל ההקלטה) ש"יש לא רק רשות לימלא שחוק פינו" - היא לכאורה למילוי השחוק והשמחה בעיקר בקיום המצוות, וכפי שכתב בד"מ תרומה הנ"ל ש"שמחה בזמן הזה מעין ד"ימלא שחוק פינו"

-   ע"י קיום המצוות בכלל, ובפרט ע"י מצות תפילין".

כלומר: שלפני שהי' החידוש דזמננו שנשיא הדור 'התגלה בכל התוקף' כמלך המשיח, הרי הי' רק מותר ואפשרי לשמוח ב"שמחה של מצוה" (כמובא בגמ' ובהלכה), אמנם לאחרי שנעשה החידוש דדורנו הרי צריך למצוא את כל האופנים האפשריים איך לשמוח ע"פ הלכה. וכפי שאומר כ"ק אד"ש מה"מ להוסיף בסיומי מסכת בימי בין המצרים וכיו"ב.

אך ודאי הוא שכל ההוספה והריבוי בשמחות אלו, הוא רק מעין והכנה לשלימות היעוד ד"ימלא שחוק פינו", שיהי' בהתגלות כ"ק אד"ש מלך המשיח לעין כל (ולא רק 'בכל בתוקף'), בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!

[1]    וכעין הדברים הנ"ל כתבו עוד כו"כ מפרשים בדברי הגמ' בברכות ובדברי הטור והשו"ע סתק"ס.

= = = 

פירוש 'מלא' ע"פ התורה

הת' יצחק מנחם שי' רוזנבוים תלמיד בישיבה

בשיחת הדבר מלכות ש"פ אחרי קדושים תנש"א (סי"ד), מעורר כ"ק אד"ש מה"מ אודות לימוד עניני גאולה ומשיח, ובהערה 120 מעיר על דברי הרמב"ם שכתב ש"כל הספרים מלאים בדבר זה", וזלה"ק:

"ויש לומר הדיוק ב"מלאים" (ש"מלא" ע"פ תורה פירושו - שמלא כולו), שגם הפסוקים ב"כל הספרים" שאינם מדברים (בגלוי) בעניני גאולה, או אפילו שתוכנם הפכי (לכאורה) מענין הגאולה - הרי, לאמיתתו של דבר, תוכנם האמיתי הוא "דבר זה"

-    ענין הגאולה. וע"י עיון והעמקה בפירוש פסוקים אלו (במפרשים וכו') נראה בגלוי ש"כל הספרים מלאים בדבר זה"".

ועד"ז מביא כ"ק אד"ש מה"מ גם לגבי מבצע 'בית מלא ספרים', וזלה"ק (ספר השיחות תנש"א ע' 216): "ובלשון הידוע 'בית מלא ספרים', היינו שנוסף לכך שיש בבית ספרי קודש . . נעשה הבית כולו (לא רק החדר שבו נמצאים הספרים) חדור בתוכנם של הספרים, ועד שמציאותו של הבית כולו היא 'בית מלא ספרים'".

ויש להביא דוגמא על כך מפסק הלכה, דהנה איתא בגמ' (ברכות נא, א): "אמר רב יהודה: שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה . . מסלקן במידי דממאיס. במידי דלא ממאיס נמי לסלקינהו לצד אחד וליברך? תרגמא רב יצחק . . משום שנאמר 'ימלא פי תהלתך'". והיינו שכאשר אדם הכניס לפיו אוכל ונזכר שלא ברך עליו, הרי בדבר שאינו נמאס - צריך לפולטו מפיו בשעת הברכה, משום הנאמר 'ימלא פי תהלתך'.

ועוד יותר כתב האשכול (הובא במשנ"ב סקע"ב סק"ז): "מהא שמעינן, מאן דמברך ברכה - צריך לברך מלא פומא, ולא לגמגם".

ומכך ישנה הוכחה לדברי כ"ק אד"ש מה"מ "ש'מלא' ע"פ תורה פירושו - שמלא כולו", שלכן מבינה הגמ' שהכוונה ב'ימלא פי תהלתך' היא שכל הפה יהי' מלא בתהלת ה', שלכן אסור שיהי' אפילו משהו הכי קטן בפה בשעת הברכה, וכן שאמירתה תהי' ללא שום גמגום. וק"ל.

 = = = = 

'ובנה מקדש במקומו' כעזרא הסופר

הת' חיים שלום שי' שמח תלמיד בישיבה

בקונטרס בית רבינו שבבבל (סס"ד) כותב כ"ק אד"ש מה"מ: "ואולי יש לומר, שמרומז בלשון הרמב"ם (בהלכות מלך המשיח) "ובנה מקדש במקומו" - דלכאורה: מהו הצורך להשמיענו כאן שבנין המקדש הוא במקומו? ולאידך, למה אינו מפרש המקום, "ובנה מקדש בירושלים"? -

ש"במקומו" רומז גם על מקומו של מלך המשיח בזמן הגלות (לפני ש"הרי זה משיח בודאי"), היינו, שבהיותו בגלות (ששם יושב וממתין ומצפה לגאול את בנ"י ושכינה עמהן מהגלות) בונה מלך המשיח מקדש (מעט) שהוא מעין ודוגמת המקדש שבירושלים (כמו "בי כנישתא דשף ויתיב", "שנסע מקדש וישב שם"), בתור הכנה למקדש העתיד, שיתגלה תחילה שם, ומשם ישוב (עם הקב"ה ובנ"י) לירושלים". עכלה"ק.

ועל המילים בשיחה "בונה מלך המשיח מקדש מעט" מציין בהערה 37: "כמו בית המדרש של עזרא הסופר - המשיח (גואלן של ישראל) דגלות בבל".

ויש לבאר בפשטות את כוונתו בדימוי של מלך המשיח לעזרא הסופר:

דהנה 'בית מקדש מעט' שבו שורה השכינה בזמן גלות, ישנו הרי בכל דור ודור, שהרי 'בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהן' - וזהו בביתו של נשיא הדור ('בית רבינו שבבבל') הראוי להיות משיח בדורו, כפי שכותב כ"ק אד"ש מה"מ בסעיף הבא.

אמנם ישנו 'בית מקדש מעט' מיוחד יותר מכל הבתי מקדשות שבזמן הגלות - שבו למעשה בפועל תתחיל התגלות השכינה ובנין בית המקדש, ומשם ישוב הקב"ה עם בנ"י להמקדש שבירושלים - כפי שכותב בתחילת סעיף זה.

ועל זה ממשיך כ"ק אד"ש מה"מ לבאר בסיום הסעיף: דבדיוק כמו שעזרא הסופר שהוא הי' המשיח והגואל של גלות בבל, בנה 'בית מקדש מעט' מיוחד יותר מכל הבתי מקדשות הקטנים - מאחר שהוא הי' הכנה לבית המקדש השני, שהוא הגיע אליו יחד עם בנ"י לאחר זמן -

עד"ז הוא אצל מלך המשיח הגואל בפועל מגלות ארוכה זו, שבזמן הגלות עוד לפני היותו 'משיח בודאי' בונה 'מקדש מעט' מיוחד יותר מכל הבתי מקדשות הקטנים - מאחר שהוא מהוה ונעשה הכנה לבית המקדש השלישי "שיתגלה תחילה שם, ומשם ישוב (עם הקב"ה ובנ"י) לירושלים". וק"ל.