פרשת במדבר - אחדות ישראל

אנחה שיהודי נאנח על צער זולתו - קורעת מחיצות של ברזל של המקטרגים; שמחתו של יהודי בשמחתו של הזולת וברכותיו - מקובלים אצל השם יתברך כתפילתו של רבי ישמעל כהן גדול בקודש הקודשים.

(היום יום חלק שני , עמ' 22)

המגיד ממעזריטש

״הוכח תוכיח את עמיתך״, פרוש הפסוק כך הוא: ׳הוכח׳ - כשאתה רוצה להוכיח אדם מן העבירה, כך תעשה; ׳תוכיח את עמיתך׳ - בתורה ובמעשים טובים כמותך נודע לכל חכם לב יתרון המחשבה על הדיבור הן לטוב והן למוטב.

(תניא, אגרת הקודש סי׳ כב)

אדמו״ר האמצעי

מענה לאחד ביחידות: כאשר משוחח האחד עם זולתו בענייני עבודת ה׳, ולומדים יחד - הרי זה מצב של שתי ״נפש אלוקית״ נגד ״נפש טבעית״ אחת.

(היום יום, כ׳ טבת)

אדמו״ר הצמח צדק

מה שחושבים ועושים עבור אוהב נאמן אמיתי, יותר מאשר אדם עושה לעצמו. לעצמו הרי לפעמים נוטים לימין או לשמאל, ואילו במה שנוגע לאוהב נאמן, מתנהגים בדרך הישר והיושר.

(אגרות קודש אדהריי״צ כרך ד׳ עמ׳ צ)

אדמו״ר מהר״ש

מקובל לחשוב שקבלת ״פדיון״ הוא דבר קשה, ומסור לרבי בלבד. האמת היא שכל יהודי יכול לעשות זאת, על ידי אמירת שבח על הזולת. - אלא שזה צריך להיות מתוך אמת.

מאות מלאכים מצפים בראש השנה לכך שיהודי ידבר בשבחו של חבירו, שכן יודעים הם עד כמה מתאווה הקב״ה לשבחן של ישראל.

(ספר השיחות ה׳תשי״ז עמ׳ 5)

כשהאמונה נקלטת בצורה פנימית, קיים אז סדר עבודה אחר לגמרי, בו מרגישים את מעלתו של הזולת, תוך הבנה שיש לאדם להפקיר את עצמו כדי לקרב את הזולת, ואז מתגלה הכח שכדי לקרב אברך ולהעמיד אותו על דרך האמת - כדאי למסור את הנפש על כך.

(לקוטי דיבורים, כרך א׳ ליקוט ה׳ אות כא)

אדמו״ר (מהורש״ב) נ"ע

שנאת חינם היא, אחד ששונא את חבירו סתם, על לא דבר . לפעמים הוא ממציא איזו טענה מדוע שונא אותו, אבל אין זו אלא תואנה ועלילה להצדיק את שנאתו, ולא זו הסיבה האמיתית . הסיבה האמיתית היא - הישות שלו, שאינה נותנת מקום לזולתו. הוא חשוב בעיני עצמו, והזולת בהכרח ממעט את מציאותו, ולכן אינו יכול לסבול את זולתו.

(ספר המאמרים ה׳תרנ״ט), עמ׳ נו)

אדמו״ר מהוריי"צ

פעם היו רציניים. כל אחד בהתאם לציורו, הי׳ רציני. הוכיחו אחד את השני ואמרו מה שהיה צריך להאמר, אך אהבו את השני אהבת נפש.ואילו היום - מתנשקים אחד עם השני אך האחד שונא את השני בפועל ממש.

(ספר השיחות ה׳תש״ב לה״ק עמ׳ 21)

אדמו״ר מלך המשיח שליט״א

<![if !supportLists]>-      <![endif]>אדם כשר כמותך והאדם הצריך לתוכחה ירגיש בעצמו . ובזה ׳לא תשא עליו חטא׳ - דהיינו, שלא יתבייש בעל העבירה בתוכחה זו.

(רמזי תורה, קדושים אות קיז)

אדמו״ר הזקן

ועל כן אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ׳ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם לעולם׳ ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת עבודה זרה ממש. כי גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. ואם בדיבור כך כו׳ וכבר עיקר העבודה כאשר נמצאים בזמן הגלות, בעקבתא דמשיחא, הוא לחזק ולפעול ביותר בהעניין דכל ישראל ערבין זה בזה,מעורבין זה בזה, לחזק ולפעול באהבת ישראל ובאחדות ישראל, ופשוט שאין הכוונה ח״ו לוותר או אפילו לעשות פשרות ח״ו בעניני תורה ומצוות, ואדרבה, זה שכל ישראל ערבין זה בזה מחייב את כל אחד מישראל להפריש את חבירו מאיסור ומעוון, ״הוכח תוכיח את עמיתך. . ואהבת לרעך כמוך״ [כהנהגת אהרון הכהן, כהן גדול, ״אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״, ולא שמקרב את התורה ח״ו להבריות, פשרות וויתורים בקיום המצוות לפי רוח הזמן והמקום ח״ו]. והוספת ותוספת פעולה במרץ באהבת ואחדות ישראל, תביא תיכף ומיד ממש ביאת משיח צדקנו.

(לקו״ש כרך ל׳ ויגש, א)

סיפור נורא מהבעל שם טוב

אהבת ישראל הצילה בבית דין של מעלה

מאמר הבל שם טוב באחת משיחותיו הקדושות: הנני מעיד עלי שמים וארץ, אשר במשפט הקשה שהיה על איש אחד בבית דין של מעלה,

והוא ׳איש פשוט׳ שלא ידע רק להתפלל ולאמר תהילים, והיה מופלא באהבת ישראל בכל כוחות נפשו: במחשבה - שחשב תמיד באהבת ישראל, בדיבור - שהיה מדבר באהבת ישראל, ומעשה - שהיה מהנה לכל אחד מישראל כפי כחו. הצטער בצערו של כל אחד מישראל בין איש ובין אשה ושמח בשמחתו, ופסקו בבית דין של מעלה חלקו בגן עדן בין הצדיקים הגאונים שאמרו רבותינו ז״ל שהם אוהבי ישראל. (כתר שם טוב אות קנ)

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

מוגש ע״י:

מרכז חב״ד למושבי צפון הנגב

לא (רק) מפני שביטול הגלות הוא על ידי ביטול סיבת הגלות (שבא על ידי ההיפך דאהבת ישראל), שהרי בעמדנו לאחרי סיום מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, לאחרי סיום כל מ״ב המסעות ב״מדבר העמים״, נמצאים כבר על ירדן יריחו (דרגתו של משיח דמורח ודאין), על סף הגאולה, בודאי שכבר נתתקנה סיבת הגלות, ולכן ההדגשה דאהבת ישראל היא - בתור טעימה ועוד להתחלה דגאולה האמיתית והשלימה הקשורה עם נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, שמודגשת באחדותם של ישראל, מצד בחינת היחידה (דרגה החמישית) שבכל ישראל בשווה, שהיא ניצוץ מנשמתו של משיח, יחידה הכללית.

(משיחות ש״פ מטות מסעי, ב' מנ״א ה'תנש״א)

שנאמר: "ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד"

פרק לב והנה ע״י קיום הדברי׳ הנ״ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. כי מאחר שנופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקי׳ חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב א׳ לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה׳ אחד רק שהגופים מחולקי׳. ולכן העושי׳ גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה. וז״ש הלל הזקן על קיום מצוה זו זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא כו׳. כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלו׳ הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיך אור א״ס ב״ה בכנסת ישראל כמ׳׳ש לקמן דהיינו במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח״ו בנשמות דקב״ה לא שריא באתר פגים וכמ״ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך וכמ״ש במ״א באריכות: ומ״ש בגמ׳ שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו. היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ״כ לא שב מחטאו כמ״ש בס׳ חרדים אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו הנה ע״ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכר אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה׳ ועבודתו ולבן נקראי׳ בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותו׳ אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה׳ והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג״כ ושתיהן הן אמת שנאה מצר הרע שבהם ואהבה מצד בחי׳הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי׳ גלות בתוך הרע מס״א הגובר עליה ברשעי׳ והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ״ש ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דה״עה תכלית שנאה שנאתים וגר אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר״פ ט״ז דשבת]: