ספר סיכום ותוכן בקניית סט דבר מלכות

ב"ה

ידידים יקרים

          שלום וברכה!

בשבוע זה מלאו 25 שנים לשיחתו המיוחדת של הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח, בה הודיע את הדרך הישרה לפעול התגלות וביאת משיח והגאולה, היא על-ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח.

מצורף פה מאמר מאת הרה"ח אסף חנוך פרומר שי', אודות החשיבות והדגש שיש לתת בחיינו ללימוד ענייני גאולה ומשיח. מאמר זה התפרסם בבטאון "הפנסאים" מספר 2 שיצא-לאור זה עתה לרגל ט"ו אייר, יום בו חילק כ"ק אד"ש מה"מ את קונטרסי הדבר מלכות בידיו הק' במשך למעלה משלוש שעות!

כמו-כן לרגל החשיבות הרבה של הדברים, אנו יוצאים במבצע עד ל"ג בעומר אשר כל מי שיזמין את הסט של הדבר מלכות המנוקד ללימוד אישי או להפצה, יקבל בחינם וללא הגרלה את הספר 'דבר מלכות – תוכן וסיכום'. לפרטים נוספים ניתן לפנות למשרדי 'ממש': 077.5123.770.

המבצע מסובסד ע"י חסיד יקר החפץ בעילום שמו ויימשך רק עד ל"ג בעומר.

בברכת הגאולה האמיתית והשלמה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

 כניסה לאתר ממש לקניה מקוונת

בהמה ירושלמית

יחידת מעקב מיוחדת בולשת אחר הנעשה ברדיוס המקודש, ולאחר תהליך זיהוי עוברים לשלב הבא * ומהרדיוס הזה אין מוצא, לא מוצא עילית ולא מוצא תחתית... * על הדרך הישרה של לימוד ענייני הגאולה מנקודת תצפית בהרי יהודה

מאת: אסף פרומר

בכ"ח ניסן האחרון נכפתה על אנ"ש, בתוככי כלל לומדי הרמב"ם היומי, אחדות ליום אחד: הפרק השני שלמדו לומדי המסלול של שלושה פרקים ליום, היה זה שנלמד במסגרת המסלול של פרק אחד ליום, הוא פרק שישי בהלכות פסולי המוקדשין (ודורשי רשומות כבר דרשו מה שדרשו על ההלכה בפרק זה אודות "קדשים שנתערבו בקדשים"). את עיני צדה הלכה המופיעה בפרק האמור, העשויה להתקשר להוראה המרכזית שבאה בעקבות "השיחה הידועה" ביום זה בשנת תנש"א – לימוד ענייני גאולה ומשיח.

"בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמידתה לכל רוח", אומר הרמב"ם, וממשיך לפרט את הדין של שור או כשב או עז כי ייעצר בעוון שוטטות ברדיוס הזה של בית המקדש. קיצורו של דבר, בהמה טהורה שנמצאת סתם כך מלחכת עשב בהרי ירושלים, בלי בעלים שיוכלו להנפיק לה מסמך "היסטוריית רכב" מעודכן – שורת הדין אומרת כי חמקה מגורלה המזומן לה על המזבח. מעתה נותר רק לשער בצורה המקורבת ביותר, ובהתאם לכללי ההלכה האמורה, איזה קרבן היא הייתה אמורה להיות, ובהתאם לכך לתת לה את הכבוד המגיע לה. מן התיאור מובן כי אבותינו היו בקיאים לברר, למשל, האם הכבש נטול תעודת-הזהות הוא בן שנה או שנתיים. עד כדי כך!

מסתבר, שהשור זהוב הקרניים מהמשל הידוע של ר' ראובן דונין, לפעמים היה מצליח איכשהו לברוח עם מלוא איבריו. אלא, שאנשי ירושלים יודעים נפש בהמותיהם - שכולם קדושות. לבהמה צ'אלמערית כזו רק נדמה שהיא הצליחה לברוח, אבל סיירת כהנים מיוחדת הייתה מאתרת אותה ליד סיבוב מוצא או מתחת לגשר הגבעה הצרפתית. ידיים חסונות היו אוחזות בכבשה הלא-תמימה, ומביאים אותה לבתי זופניק לבית-הדין המיוחד לענייני קרבנות של העיידה.

הכלל, כדי להסתובב באיזור הזה עדיף להיות חמור. לבהמה טהורה, לא היו מועילים שום געיות ופעיות. חדר ההמתנה היה מלא בעזים מכורכמות פנים, ומהעבר הפנימי של הדלת אחת אחת עוברת תחת עיניהם הבוחנות של "בוידקים" מפוספסי בגדים, שמדברים אידיש-ארמית כדי שהילדים לא יבינו. נו, וואס זאגסטו, שואל יהוזונדל שמשקפיו על קצה חוטמו, וויפל יאר אלט דאס שעפסעלע... (=נו, מה אתה אומר, בת כמה הכבשונת הזו).

געצלקיהו רוכן שוב על המציאה, הזעיקו אותו במיוחד מהפגנה בכיכר השבת והוא צריך להצדיק את המוניטין של "מייבין". הוא מסתכל היכן שמסתכל, ממשמש היכן שממשמש, ועל פיו יקום דבר – או לכונסה לכיפה, או שתרעה עד שתסתאב. לפעמים כשההתלבטות קשה מאוד, רק אז ישתמש בנשק יום הדין – הוא יוצא עם מטר לבדוק שמא מצאו אותה מחוץ לעירוב של רמות. על קיר ביתו תלויות כמה תעודות הוקרה מבהמות שפטר בצורה כזו. אבל הקיר ממול – ממש מפוצץ בתעודות שקיבל מכהנים שהכניס להם סחורה טובה בעונות היובש. ילדי השכונות לא שוכחים את טעם ה"צוקערקע", הסוכריה שהוא מעניק להם כשהם מביאים לו בהמה "עגונה" כזו.

אירגוני צער בעל חיים הפגינו לא אחת מול הדיונים הללו, הם ניסו לסחוב החוצה כמה בהמות, העלו סרטונים קשים לצפיה לרשת, לא מפסיקים לאיים בבג"צ ואפילו הוציאו "מסמך" מרבני צוהר הקורא "לשקול גישות נוספות להגנת החיים בטבע בעוטף ירושלים" – אבל אנשי ההלכה והמקדש לא מוכנים לזוז אפילו מילימטר: בהמה שנמצאת במרחב האווירי שבין ירושלים למגדל עדר, איבדה את זכותה למרעה חפשי. בזמנים כתיקונם העולם היה הפוך לחלוטין: חרדים חיפשו עריקים שחמקו מלשכת גיוס הטלאים, והחילוינים חסמו כבישים בתגובה. מול שלטי המפגינים, היו נעצרים טובי בחורינו, וצועקים "הקדש"! "הקדש"! "ה-ק-ד-ש"!!!

*

מיום שניתנה ההוראה אשר הדרך הישרה להביא להתגלות משיח היא לימוד ענייני גאולה ומשיח שבתורה – הוכנסנו כולנו לרדיוס המקודש, למרחב מחיה רוחני נטול תחליף, שכל המנסה לחמוק ממנו, מחזירין אותו עד שיאמר רוצה אני. כולם קודש לנשיא הדור מלך המשיח והוראתו. ולענייננו: אין מצב שניתפס מבלי שבמוחנו ועל שפתנו יהיה עניין בגאולה שהוא נשוא עיסוקנו היום. הרבי עומד ותובע מכל חסיד בלי פשרות: פסוק לי פסוקך בעניני הגאולה! שנה לי פרקך בהלכות מלך המשיח!

גם לבהמות קדושות יש לפעמים אשליות שהם יצליחו "לסדר" את המערכת. אבל כל הצאן הנידחות הללו חוזרות בסופו של דבר. אילו היו מסוגלות לדבר (זכות שבינתיים ניתנה רק לאתון אחת) - הן היו חוזרות בדיוק על כל התירוצים השחוקים שלנו: שבדיוק השבוע מצאנו שיחה עסיסית אבל לא קשורה כל כך לענייני משיח, וחבל היה לנו לפספס אותה; שאנחנו צריכים קודם ללמוד חת"ת ורמב"ם וללכת לפעילות ובאמת לא היה כל כך זמן אבל נשתדל; שעכשיו אנחנו עושים מבחנים בהיכל שלמה; שכבר למדנו את הספר ההוא פעם אחת ו"מיצינו". וכששואלים – אבל מה עם הדרך הישרה? ואיך בדיוק יתגלה משיח בעולם? ואיך נטכס עצה ונתעקש ונזעק באמת אם אנחנו מחפשים כל הזמן עיסוקים קדושים אחרים?... נותר לנו רק לתקוע בשואל מבט של עז ירושלמית.

אבל זה לא משכנע אף אחד. כשהרבי גזר ש"האדם כי יקריב מכם" בזמננו הוא לימוד ענייני הגאולה - בעיון, בעשרה, בהיקף כלל תורני ובמיוחד במאמרים ובלקוטי שיחות של נשיא דורנו – לא יעזרו לנו כל ההתחמקויות. השאלה אינה "האם", אלא "איך" נחזור ונשתלב במצב הטבעי הזה. ויש כמה אפשרויות: לפעמים כונסין אותו לכיפת יחי עד שתצא נפשו בדברו בתורת הגאולה מתוך תשוקה וגעגועים; לפעמים עליו "לרעות" בשיחות ומאמרי רועה האמונה עד שיפול בו (האסימון שכל הגלות הזאת היא) "מום" ומופרך לחלוטין שמשיח חלילה לא יבוא כבר היום; לפעמים הריהו כ"שלמים", ופשוט צריך לשלם קצת כסף ולרכוש לספרייתו אי-אלו ספרי ליקוט בענייני גאולה, כדי שלא יהיה לו תירוץ מדוע אינו לומד. והמהדרין גם מכבים את הוואצאפ ופתאום מתפנה להם זמן.

[הרוצה לראות יישום מדוקדק של הלכה זו, יטריח עצמו לוידאו הידוע של ב' כסלו תשמ"ח, עת יצא הרבי למקוה ומצא את קהל החסידים – וזעק מדוע - "עומדים ומסתכלים על הציפורים" במקום לשבת ללמוד, עד שידו של המצלם רעדה והניח את ציודו הרצפתה. ואחר כך שב לאסוף את המצלמה כדי להסריט את החסידים הממלאים את הזאל הגדול עד אפס מקום, מפחדים להרים את המבט מהספר, מאימת דינך... כך כונסים חסידים משוטטים שנמצאים "קרוב קרוב" אבל "לא בפנים"].

*

הדבר הזה צריך להכנס ללכסיקון. כמו שחסיד "לא יכול ללכת לישון, כי לא סיימתי את הרמב"ם", כך צריך להיות "לא יכול ללכת לישון כי עוד לא למדתי היום ענייני גאולה ומשיח". העובדה שהרבי לא קבע חוק לימוד יומי בענייני הגאולה, לא להקל באה אלא להחמיר. הלא בשיחת כ"ח ניסן תנש"א הרבי התפלא על כל התכנסות שלא מיועדת לנושא הזה.

ההבדלים יתכנו רק בהדגשים, ב"זהיר טפי" של כל אחד: יש המרבה בלימוד הלכות הגאולה, יש שעניינו בעיקר בדרושי חסידות המסבירים את תוכנה הפנימי, יש שלימודו בעיון ופלפול ויש הבקיא במדרשי חז"ל – אבל אין כזה דבר לצאת מחוץ לתחום. יש אמנם "סדר הכנה", בדמות לימוד ההלכות הצריכות והשיעורים היומיים, אבל כל זה צריך להוביל להכרה כיצד "כל הספרים מלאים בדבר זה". איזו מין שמחה היא זו שבה ה"דבר תורה" היא לא בענייני גאולה? בשביל מה מאכילים מאתיים אנשים בורקס אם לא בשביל שישמעו את תורת הגאולה? אם לא כדי שיבינו כמה יש ללמוד ולהעמיק במקצוע זה בתורה, כמה אוצרות גלומים בו, וכמה חיוני הוא "ליישר הדעות" של מוחות גלותיים שיתוודעו כמה נשמתם זועקת לגאולה אמיתית ושלמה.

[והלוואי היו מדקדקים בכך שבחודש אייר תנש"א השיב הרבי פעמיים – במענה לדיווח על ה"מעגל העולמי" של התמימים בלימוד ענייני גו"מ, וכן ביקורם בכמה ישיבות לדבר בענייני הגאולה – שיהיה באופן "דלתקן את נפשותינו כו' סלה". כלומר, הלימוד בא "לתקן" את אותו מקום בנפש שאדיש לגלות המתמשכת הזו, ו"רחמנא ליצלן ס'איז דאך רעכט", שכך אמורים להיראות הדברים גם מחר ומחרתיים...].

*

תלמדו עכשיו, כדי שבאותו יום שתתקעו בפקק הענק בואכה ירושלים כשיבנה המקדש, ופתאום הילדים הדבוקים לחלון יצעקו "הנה עזים, הנה עזים" – לא תצטרכו את יהוזונדל וגעצלקיהו.

© באדיבות בטאון ה"פנסאים" גליון 2