תתרגלו: שינויים במפת גבולות ישראל

מזה כחמישים שנה שניטש ויכוח עז, סביב קביעת גבולותיה של ישראל. כמובן שנוכח דברי הקב"ה בתורה, ברור הוא שהשטחים שייכים לעם ישראל, ואין על כך עוררין, אלא שמתברר כי הכיבוש האחרון אינו סוף פסוק, ובקרוב ממש לא רק שאנחנו נחזיק באופן מלא בכל השטחים, ללא ערעור מצד הגויים, אלא שאף יתווספו עוד ועוד שטחים, הפעם ללא מלחמות ובאופן שהם בעצמם יתנו לנו חבלי ארץ אלו.

כל מי שעקב בשבועות האחרונים אחרי פרשיות השבוע, הבחין בהבטחות החוזרות ונשנות שניתנו על ידי הקדוש ברוך הוא, לאבי האומה אברהם אבינו.

מיד עם צאתו של אברהם למסעו המפורסם לכיוון הארץ המובטחת, כשהוא יוצא ממולדתו ומבית אביו, הוא זוכה לשמוע מילים מפורשות: "וירא ה' אל אברם ויאמר: לזרעך אתן את הארץ הזאת". (בראשית, י"ב, ז'). מאוחר יותר, התורה מעידה על ברית בין הבתרים, ברית מיוחדת במינה שנכרתה בין אברהם אבינו לקדוש ברוך הוא, שם חזר הבורא על הבטחתו תוך שהוא מודיע על הגבולות המפורשים המובטחים לבני ישראל: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. ואת החיתי ואת הפריזי ואת הרפאים. ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי. (פרק ט"ו, פסוקים י"ח-כ"א).

כאן אנו עדים לרשימת הארצות שעתידים בניו לקבל בעתיד, רשימה מפורטת של עשר אומות, שאת ארצותיהן, מבטיח הקב"ה לתת לבני ישראל.

בעל הבית האמיתי

אגב, הבטחת הארץ על ידי הקדוש ברוך הוא, עלולה אולי לעורר תמיהה אצל כאלו שיטענו: והלא אומות אלו ישבו בפועל בשטחי הארץ, בעת שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו את ארצותיהן.

התשובה לכך מופיעה בפירושו הראשון של רש"י על התורה: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל - לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

בעל הבית האמיתי של העולם, הוא הקדוש ברוך הוא, והוא זה שמחליט מה יעלה בגורלה של כל פיסת ארץ, והוא זה שקבע כי ארץ ישראל תנתן בבוא העת לעם ישראל.

לפועל, כאשר עלו בני ישראל ממצרים וכבשו כאן את הארץ, הרי שמסיבות שונות, לא נטלו את ארצות הקיני, הקניזי והקדמוני, אלא רק את ארצות שבע האומות האחרות.

תורת החסידות מסבירה, כי הטעם הפנימי לכך שרק לעתיד לבוא יכבשו בני ישראל את שלושת הארצות, הוא מכיון שבעבודה הרוחנית, שלשת הארצות מסמלות את העבודה הפנימית הנעשית עם ספירות ה'מוחין', ספירות חכמה, בינה ודעת, הנעלות וגבוהות משאר שבע הספירות. בזמן הזה, עיקר פעולתם של עם ישראל היתה במידות, אך בזמן הגאולה מתעלים בני ישראל לדרגא גבוהה יותר, ואז כובשים הם גם את ספירות המוחין.

ימסרו לנו מרצונם

ואכן, כאשר יחזקאל הנביא מתאר את גבולות הארץ לעתיד לבוא – בזמן הגאולה האמיתית והשלימה, הוא מתאר זאת בפירוט רב:

"כה אמר ה' . . גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים. ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את ידי לתתה לאבותיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה. וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה. חמת ברותה סברים אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל גבול חורן. והיה גבול מן הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון. ופאת קדים מבין חורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה. ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול ואת פאת תימנה נגבה. ופאת ים הים הגדול מגבול עד נכח לבוא חמת זאת פאת ים. וחלקתם את הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל". (יחזקאל מ"ז, פסוקים י"ג-כ"א).

הרבי שליט"א מלך המשיח, מודיע בשיחת שבת פרשת לך לך תשנ"ב, כי האומות עומדים למסור את הארצות הללו מרצונם הטוב, ללא מלחמה: "ענין זה נוגע עוד יותר בדורנו זה ובזמננו זה – כמדובר כמה פעמים שכבר "כלו כל הקצין", וכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו הודיע שכבר עשו תשובה, וכבר "ציחצחו את הכפתורים", ולפי כל הסימנים דורנו הוא הדור האחרון לגלות ובמילא הדור הראשון לגאולה.

ועל פי זה מובן שזהו ענין שהזמן גרמא – להתכונן בפועל ל"לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך", תיכף ומיד ממש, ויקנו את ארץ ישראל בשלימותה – כל עשר הארצות – שהן נחלת עולם של בני ישראל, ירושה לנו מאבותינו מאז ברית בין הבתרים; והחידוש כעת יהיה – שיקבלו את שלשת הארצות בדרכי נועם ובדרכי שלום, כיון ש"באותו הזמן (בימות המשיח) לא יהיה שם כו' מלחמה כו', אלא אומות העולם עצמם ימסרו אותן לבני ישראל ברצונם הטוב".

שליטתו הסופית של מלך המשיח, תהיה לא רק על שטח ארץ ישראל המתואר לעיל, אלא על כל העולם כולו! 

השל"ה מגלה כי אין סתירה בדבר, וכי מדובר על שלבים שונים שיגיעו האחד אחרי השני, עד להכרה של כל העולם במלכותו של מלך המשיח על ארצם: "עשרה אומות הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו ולא נתן אלא שבעה, ולעתיד עוד שלושה. וקשה: וכי לעתיד יש גבול בדבר? הלוא כתיב 'וירד מים עד ים', כי בוודאי ימשול משיח מסוף העולם ועד סופו! . . על-כן נראה, שכל הצלחות הגדולות לא יהיו תיכף בביאת הגאולה, רק בהמשך הזמן, שתתרבה הדעה בישראל... אז תתבטל הקליפה מכול וכול ויתקיים 'וירד מים עד ים'". ('בית דוד' לז, ב). ואכן מוצאים אנו כי חז"ל קבעו ש"עתידה ירושלים להיות כארץ-ישראל, וארץ-ישראל ככל העולם כולו" (ילקוט שמעוני ישעיה רמז תקג).

ירושלים – מרכז העולם

ואם אנו עוסקים בצורתה של ישראל שתשתנה בקרוב ממש, הרי זה המקום להעיף מבט לתוכניות של עיר הבירה ירושלים, כיצד זו תיראה בעתיד הקרוב?

ירושלים עומדת להפוך למרכז העולם כולו, והעיר העיקרית אליה יתקבצו מעמים רבים וממלכות רבות, וילכו לאורה. כפי שנתנבא הנביא ישעיה: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלהי יעקב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". וכן נביאים נוספים.

בירושלים עומד להתגלות עושר עצום, היא עצמה תהיה בנויה מאבנים טובות ומרגליות. בגמרא נאמר כי שעריה של ירושלים יהיו עשויים מאבנים טובות בגודל עצום, ובמדרש מובא כי תהיה בנויה מעשרה סוגים של אבנים טובות. האבנים הטובות שבירושלים ינצנצו עד למרחק 12 מיל, ומעושרה הרב של ירושלים יתעשרו גם עם ישראל, והם יקחו מהאבנים הטובות והמרגליות שבה לעצמם. מלבד האבנים הטובות והיקרות שבירושלים, אף יקיפו אותה בחומות זהב וכסף, ירבו בה המגדלים, השערים והגינות.

בלי גבול

בנביא נאמר "פרזות תשב ירושלים", ולמדו חכמים שלירושלים לא יהיה גבול ומידה, שכן עתידה היא להתרחב בצורה משמעותית, כארץ ישראל כולה, ושעריה יגיעו עד דמשק. יש מקומות בהם מובא שתגיע עד סוף כל העולם.

ירושלים תמלא אדם ובהמה, המביאים קרבנות לבית המקדש. ויתווספו בה מגדלים, מבצרים, ושווקים רבים".

ותהיה גדולה עד שתתחלק לשלשה מקומות, וכל אחד מהם ייקרא ירושלים.

בנוסף, לעתיד לבוא עתיד הקב"ה לרומם ולהגביה את ירושלים מעל הארץ, ומובא שעתיד הקב"ה להגביה את ירושלים ג' פרסאות למעלה, ולא יהיה צער לעלות, כי ענני שמים יעלו את הבאים בשעריה. יש מקומות שנאמר כי ירושלים תעמוד על שלשה הרים גבוהים ותוגבה עד כסא הכבוד.