איזנקוט הביתה

לא בגלל פרשת אלאור אזריה, אלא בגלל שפתאום יש לנו רמטכ"ל שזקוק למודעת תמיכה בעיתונות, ופתאום יש לנו רמטכ"ל שמבחינתו החיילים הם לא הבנים של כולנו

כתבתו של גד פניני בNEWS1

די איזנקוט, התפטר! פשוט מדיך ועזוב את צה"ל - צבא העם, הכי מהר שאתה יכול. כל יום נוסף שלך בתפקיד פוגע בצה"ל ובאמון שהוא ראוי לו. ואם לא תתפטר מיוזמתך, על שר הביטחון להראות לך את הדלת. ואם לא הוא - אז ראש הממשלה. זה צריך לקרות מהר לפני שחלילה החיילים בסדיר ובמילואים יאמרו לך לעשות זאת.

כאשר רמטכ"ל מכהן "זוכה" לעמודי תמיכה חתומים בידי רא"לים, אלופים, תא"לים, ניצבים ודומיהם בדימוס ובמילואים, כאילו היה איזו נערת שער בתוכנית ריאליטי או זמר מתחיל הנדרש לתמיכת הקהל - הוא סיים את תפקידו ואת מעמדו המוסרי. הרי יקרה אסון אם מודעות באותו גודל יתפרסמו בעיתון וידרשו את התפטרותך.

הרי אין שום יתרון - לא ערכי, לא מוסרי ולא מעמדי - לאותם גנרלים במיל' החותמים על עצומה על פני טוראים, רב"טים וסמלים במיל' היושבים בתאי הטנקים או מבצעים סיורים או שוכבים במארבים - ובחייהם האזרחיים מנהלים בנקים, חברות, משמשים כקבלנים, כמורים ואפילו מרצים באקדמיה. ואל תחשוב שלא ניתן למלא עמודים שלמים עם חותמים אחרים שידרשו את התפטרותך או פיטוריך המיידיים.
ובל תיפול טעות בעיני הקורא. אינני מתייחס לעמדתך בקשר לחייל צה"ל סמל אלאור אזריה שבמהלך אירוע מבצעי, תקרית בה נפצע חברו, פעל כפי שפעל והועמד לדין והורשע בהריגה. נכון שיש לי עמדה לגבי כל האירוע, אך לא כאן אפרט.

אני קורא לך להתפטר בגלל אמירתך לפיה "בן 18 שמתגייס הוא חייל ולא הבן של כולנו". אמירה אומללה ששוברת מסורת מאז ומעולם שחיילי צה"ל - אלו שמשרתים, אלו שבמילואים, אלו שנפצעו ואלו שנפלו - הם הילדים של כולנו. אבא שלי היה נכה צה"ל. אני נכה צה"ל. אני גם אח שכול. שלושה גברים ממשפחה אחת שהתגייסו לתת את המיטב למדינה, ונתנו הרבה.

כשאבא שלי שכב פצוע בהדסה בירושלים לאחר פעולת כראמה (הייתה כזו כשאתה היית ילד) - עם ישראל חיבק אותו כאילו היה בנו. כשאני שכבתי פצוע בתל השומר - עם ישראל חיבק אותי כאילו הייתי בנו, ושמחה הולצברג ז"ל תרם רבות לשיקומי והבראתי. ליד קבר אחי בחלקה הצבאית בקריית שאול מתכנסת משפחת השכול מדי יום הזיכרון - כי הוא הבן של כולם. נדמה לי שלארגון קוראים "יד לבנים" ולא יד לנופלים או להרוגים או לחללים.

עבור רגב וגולדווסר, הבנים של כולנו, יצאנו למלחמה. תמורת גלעד שליט, הבן של כולנו, שחררנו מאות מחבלים ורוצחים. כל חייל הוא הבן של כולנו. נכון שהוא צריך לציית לפקודות. נכון שהוא נדרש לסכן את חייו ונכון שהוא צריך להיות מוסרי - אבל כל זה לא מונע ממנו להיות הבן של כולנו. ברגע שפלטת את השטות, פגעת בנורמה שהיא בסיס קיומו של צה"ל ושל העם הזה. מדי שבוע נהרגים אנשים בתאונות דרכים - ואיש לא זוכר אותם ולא סופר אותם. כי הם בנים רק להוריהם ולמשפחתם. אבל אם חלילה נהרג חייל בשירות - כל העם מבכה אותו, כי אכן הוא הבן של כולנו.

רמטכ"ל זו דרגה צבאית, הגבוהה ביותר אך לא בהכרח דרגת החוכמה הגבוהה ביותר. כבר שמענו רמטכ"ל אומר "נשבור להם את העצמות" כשטובי בנינו (כן, הבנים שלנו) נהרגו תוך חירוף נפש במלחמת יום הכיפורים. ראינו רמטכ"ל שנותן דעתו על הבורסה בעת מהלך קריטי שעלה בהמשך בעשרות נפגעים. והנה יש לנו רמטכ"ל שזקוק למודעות תמיכה, כאחרון הפוליטיקאים, כדי להמשיך לנהל את הצבא.

כשהבן שלי שירת כקצין צנחנים צעיר, בראשית שנות ה-90, ובסיס האימונים היה בשטחים (בסאנור), התחננתי בפניו שישבור את הנוקר ברובה שלו כדי שלא יוכל לירות. הסברתי לו שאין לי מספיק כסף וגם לא כוח נפשי להגן עליו בעת הצורך מול עדת פרקליטים, תובעים ושופטים שהסיכון הכי גדול שלהם הוא להידקר מהעט בה הם כותבים או שהפלורסצנט יפול עליהם. וכיום צריך כנראה להגן על הבנים גם מפני מפקדים כמוך. עשה טובה לבנים - לך הביתה.