ברוך מרזל: אובמה היה טוב לישראל

ברוך מרזל: אובמה היה טוב לישראל
בעוד פחות מחודש תסתיים תקופת נשיאותו בת שמונה השנים של ברק חוסיין אובמה. ראוי לסכם תקופה זו, וכמובן להעלות את הלקחים הנוגעים לנו, היהודים שבארץ ישראל. אחרי ההחלטה האחרונה במועצת הביטחון, כולם כבר מודים שאובמה הוא משונאי ישראל המובהקים ביותר, אולי המובהק ביותר שישב אי-פעם בבית הלבן. ואולם, רבים אולי ירימו גבה, אך אני יכול לסכם די בבטחה שברק אובמה היה הנשיא האמריקני הטוב ביותר שזכור בעבור מדינת ישראל. לא, אין זו טעות, ולא נשתבשה דעתי. רוצים לדעת מדוע?

אין ספק, כפי שידוע לכולם, שברק חוסיין אובמה היה נשיא עוין מאין כמותו, שונא ישראל, התומך בעולם המוסלמי, ואשר החשדות על אודות היותו מוסלמי בעצמו מעולם לא הופרכו. אם נסכם את תקופת כהונתו, אפשר לומר כי הוא העביר את התמיכה האמריקנית מהמדינות הסוניות הכאילו "מתונות" סעודיה, כוויית ומצרים, לאיראן השיעית - מהלך המנוגד למדיניות של כל הנשיאים האמריקנים עד כה. אובמה גם ייצג את הקו השמאלני-קיצוני והפרו-ערבי של המפלגה הדמוקרטית, אשר ככלל אינה אוהדת את ישראל, והוא היה פרט לכך נציג של הקהילה האפרו-אמריקנית, אשר כרתה כבר לפני עשרות שנים ברית עם שונאי ישראל. על פניה הייתה נשיאותו אמורה להיות חלום בלהות בעבור ישראל. הבה נבחן את התוצאות כעבור שמונה שנים.

אחר שנות נשיאותו של אובמה אפשר לומר כי הוא הצליח לפרק את העולם הערבי לרסיסים, אין משטר ערבי בעל יציבות מינימלית, האיום שהיו מדינות ערב כמו סוריה, עיראק, תימן, לבנון, לוב ומצרים על ישראל נמוג כמעט לחלוטין, הנשק הרב שהיה בידם בעלות של מאות מיליארדים הופנה כלפי פנים, היריבות שבין הסונים לשיעים, שבעבר רחשה מתחת לפני השטח והייתה עולה על פניו רק לעתים באזורים מסוימים, התפרצה כעת לכדי מלחמה כוללת עקובה מדם, כמו שמוסלמים יודעים. התביעה לריבונות סורית על הגולן, שהייתה בעבר מוסכמה בינלאומית, נחשבת כיום בדיחה; ארגון חיזבאללה שהתרברב ביכולתו לשגר טילים לעבר כל עיר בישראל עסוק כעת במלחמה להצלת שלטון אסד בסוריה וסופג שם אבדות רבות, הרשות הפלשתינית מדשדשת לה במקום בלי כוח ערבי בעל משמעות שיסייע לה, כאשר ימיו של אבו-מאזן ספורים, ומי יודע איזה מרחץ דמים צפוי בין פת"ח לחמאס עם לכתו.

גם בעזה, שהייתה מקבלת בעבר סיוע מרבות ממדינות ערב – עומדת כיום במצב שבו כל מדינה שעוזרת לה גורמת להפסקת העזרה של מדינה אחרת יריבה. ישראל, לעומת זאת, היא אי של יציבות, כלכלה משגשגת אף במונחים אירופיים, ואילולא ההנהגה הרופסת של נתניהו וממשלתו, היא יכלה בקלות למגר את הטרור הערבי למשך שנים רבות. כל זאת אינו אלא תוצאה של מדיניותו של אובמה, אשר בטיפשותו הרבה הבטיח לערבים "שחר חדש" של דמוקרטיה וזכויות אדם, דבר שהוא פחות ריאלי מאילוף פיל לרקוד בלט. המוני הערבים התמרדו בתגובה נגד השלטונות המושחתים שהחזיקו קצר את האזרח הפשוט, והחליטו שההמונים יקבעו את גורלם. ובג'ונגל ששמו המזרח התיכון, כ"שחיות הטרף" משוחררות – התוצאה היא מה שאנו רואים כעת.

מה הלקח מכל זה? הלקח הוא שה' שומר על ישראל הרבה מעבר למה שאנו מדמיינים. איננו תלויים בטוב לבו של נשיא כזה או אחר, והקב"ה יכול אפילו לקחת שונא ישראל מובהק כמו אובמה, ולהשתמש דווקא באהבתו לערבים כדי לרסק את העולם הערבי - ובכך לעזור לישראל. ראוי למנהיגי ישראל, וכן לכל הפרשנים הפוליטיים והמומחים למזרחנות, לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת שהורגלו בה ולהתבונן במבט מפוכח, במבט יהודי אמתי על המציאות, ולהודות – ה' אוהב את עמו ישראל ושומר עליו, ונתון זה חזק יותר מכל נתון אחר בזירה הבינלאומית. ממילא, כל שעלינו לעשות הוא לבטוח בו, לעשות את אותם דברים שמביעים ביטחון בו, אף שהם מרגיזים את הגויים הערלים, ולהביא את הגאולה השלמה בתפארת ובהדר, בלא ייסורים מיותרים – כל זאת באמצעות צורר ישראל ברק חוסיין אובמה, ששימש כלי ביד ה' להביא עלינו טובה גדולה.

ועל דבר נוסף עלינו להודות לנשיא היוצא. נגד כל האשליות על ה"ברית הנצחית" עם ארה"ב, הוכיחה כהונתו של אובמה כי לישראל אין בעל ברית אמתי מלבד ה' יתברך. הברכה הגדולה מכולן – "הן עם לבדד ישכון" – מתקיימת דווקא כאשר היהודים מבינים שאין להם לסמוך על בשר ודם. מבחינה זו, בחירת טראמפ מחזירה אותנו אחורה, ושוב אצלנו רצים לסמוך על הגוי ולא על ה' יתברך, שגם את ההחלטה במועצת הביטחון יהפוך לטובה.