אלופי הפוליטיקה לא רוצים לנצח

ברוך מרזל "נושם" את מפקדי צה"ל בשטח מתחילת ההתיישבות בחברון, מאז הסכם אוסלו, הוא מאשים את הממשלה בפוליטיזציה של צה"ל: יאיר גולן אינו קול בודד ואף אינו הקיצוני שבמפקדים. ישנם אלופים שאומרים בגלוי שאסור לצה"ל לנצח וטוענים שעד היום אנו סובלים מהניצחונות שהיו לצה"ל בששת הימים ובמלחמת לבנון הראשונה. זו הרוח וזה הכיוון: אסור לנצח. מערכת משומנת היטב, הדואגת שכל מי שרוצה להעפיל לדרגה גבוהה בצבא חייב ללכת בתלם. לחייל הישראלי הממוצע, אף אם הוא בא מרקע דתי, אין כל סיכוי להתמודד. אף אם נראה קצין בכיר חובש כיפה, רוב הסיכויים שהוא יראה כמו אלעזר שטרן או יאיר נוה.

ברוך מרזל:

הליכתו הביתה של בוגי יעלון סוקרה בהרחבה מכל היבט אפשרי כמעט. ובכל זאת ישנה נקודה חשובה, אשר יש לתת עליה את הדעת, ולפי מיטב ידיעתי טרם ניתן לה היחס הראוי.

בוגי יעלון נהנה כל העת מתמיכת התקשורת ונחשב ל"מר ביטחון", כאשר דעותיו השמאלניות מקבלות כל העת גושפנקא ממה שנקרא "הדרגים המקצועיים-הפיקודיים של צה"ל". מתנגדיו, הדורשים יד קשה כלפי המחבלים, נחשבו לעומת זאת, לבעלי עמדות פוליטיות שאין להן גיבוי מקצועי, או בלשונו של בוגי "ראשי כנופיות". כך נבנתה לה תדמית "המבוגר האחראי", בעוד שמתנגדיו מימין נחשבו למתלהמים חסרי אחריות ותוכן.

כל הבניין הרעוע הזה נוצר על ידי תקשורת שמאלנית, אך לא רק על ידה. ישנה תופעה מדאיגה מאד במערכת הביטחון, וברצוני להציף אותה על פני המים, כדי שהציבור התמים לא יילכד באותה מלכודת, ויחשוב בטעות שאכן ה"מבינים" בביטחון תמיד נוטים שמאלה. אני כותב בעיקר על הנעשה בצבא, אך הדברים נכונים באותה מידה גם ביחס לשב"כ, למשטרה, למוסד ולשאר זרועות הביטחון.

במשך השנים ראיתי הבדל מובהק בתוך צה"ל בין החיילים עד דרגת סרן לאלו שמעל דרגה זו. איזנקוט ובני גנץ היו ימניים כשנכנסו לצה"ל. אינני בא לומר שאין מג"דים, מח"טים ואלופים טובים. כמו כן, מובן מאליו כי רובם עוסקים ימים ולילות במסירות בתפקידי הביטחון השונים. אולם משהו לאורך המסלול נשבר אצלם, והם עוברים שינוי רדיקלי, ואין זאת בגלל הקלישאה השחוקה שדברים שרואים מכאן לא רואים משם.

החוק קובע, שהעלאה לדרגת סא"ל ומעלה נקבעת רק ע"י החלטת הרמטכ"ל ואישור שר הביטחון. ולכן, ההבדל מתחיל כבר בתחילת השרות, הבדל בין אלו שבאים לתת מספר שנים לבטחון ישראל, לבין אלו שבאים לעשות קריירה צבאית. כבר בדרגות הנמוכות ניתן להבחין בין מפקד זוטר שבא לתקופה קצובה לבין מפקד זוטר שבונה על קריירה צבאית.

במשך 32 שנים בחברון ראיתי מקרוב עשרות מג"דים, מח"טים אוגדונרים ואלופי פיקוד, ולמדתי שלמרבה הצער - בצה"ל לא הטובים מתקדמים, אלא הבינוניים שהולכים בתלם, שלא מעיזים להיות מקוריים ויצירתיים, שלא יוזמים אלא קונים שקט מדומה בכל מחיר. ה"ג'ובניקים" האמיתיים בצבא הם הקצינים שעל-מנת להתקדם בסולם הפיקוד אינם נלחמים על עמדותיהם הביטחוניות, אלא מיישרים קו גם עם דברים המסכנים את בטחון ישראל ואת חיי היהודים היושבים בתוכה.

לכולנו זכורות התמונות המזוויעות מימי אוסלו, כשקציני צה"ל הבכירים השתכשכו במי הבריכה עם מחבלים נאלחים מראשי אש"ף. אין לך שבירה של רוח הקרב אצל החיילים גדולה מזו. רק לאחרונה נודע על אלוף בצה"ל שרצה להעיד למען הבנקים הפלסטינים כדי "להציל" אותם ואת ארגוני המחבלים המנהלים שם את חשבונותיהם.

אולם כל זה אינו אלא תחילת התהליך. על-מנת להתקדם משמעותית בסולם הדרגות, צריך הקצין לרכוש לעצמו תואר אקדמי, ובדרגות היותר גבוהות הם יוצאים למכללות יוקרה ברחבי העולם. שם, בעולם האקדמי, הם נתקלים במערכת שמאלנית משומנת הממומנת על-ידי קרנות אנטי-ישראליות. הם עוברים תהליך של אידוקרונציה ועמדותיהם מקבלות תפנית.

במקביל, כבמעין תנועת מלקחיים, נלחמות המערכות הקשורות ל'קרן החדשה לישראל' ברבנות הצבאית ובכל גורם העשוי לחזק את היהדות ורוח ישראל, וכן הם נלחמים בהתקדמותם של קצינים דתיים. מצד אחד הם דורשים לגייס חרדים, ובאותו הזמן הם פועלים להקשות עליהם את החיים הדתיים בצבא דוגמת הלחימה בגידול זקן והחיוב לשמוע שירת נשים.

וכאילו אין די בכך, מכון הרטמן, מכון בינה, מכון ון ליר וגורמים דומים הם הזכיינים לחינוך קצונת צה"ל הבכירה. החליפו את הרבנות הצבאית בחיל החינוך מחדש, שתפקידו להכניס את הנרטיב השמאלני-רפורמי לחיילינו.

עד לא מזמן, "שוברים שתיקה", "בצלם" וגורמים אנרכיסטים נוספים קיבלו כניסה חופשית ורשות לבטא את עמדותיהם בצבא, בעוד רבנים ואנשי ימין הנאמנים לארץ ולעם, הודרו מכל אפשרות לדבר בפני חיילים. מי שניסה להכניס ולו מעט רוח קרב ולחימה, רוח של אמונה בצדקת דרכנו ובזכותנו על הארץ – נסתם פיו על-ידי שר הביטחון. אחר-כך הוא עוד ביקש מקציני צה"ל ש"ירגישו חופשי להביע את עמדותיהם".

יש כאן מערכת משומנת היטב, הדואגת לכך שכל מי שרוצה להעפיל לדרגה גבוהה בצבא חייב ללכת בתלם. לחייל הישראלי הממוצע, אף אם הוא בא מרקע דתי, אין כל סיכוי להתמודד. אף אם נראה קצין בכיר חובש כיפה, רוב הסיכויים שהוא יראה כמו אלעזר שטרן או יאיר נוה.

יאיר גולן אינו קול בודד ואף אינו הקיצוני שבמפקדים. ישנם אלופים שאומרים בגלוי שאסור לצה"ל לנצח וטוענים שעד היום אנו סובלים מהניצחונות שהיו לצה"ל בששת הימים ובמלחמת לבנון הראשונה. זו הרוח וזה הכיוון: אסור לנצח.

המצב בקצונה הבכירה של צה"ל חמור. יש לערוך טיפול שורש מיידי: לעקור את השפעת גורמי השמאל הקיצוני מסגל הפיקוד. במקום זאת יש להכניס תכנית חינוכית יהודית, שתתן לקצינינו תחושת גאווה יהודית, שידעו את ההיסטוריה של אבותינו, שיכירו את ההיסטוריה של עצמם, שידעו למען איזו מטרה נעלה הם נלחמים.

שום ממשלה לא תושיענו, רק הרבי שליט"א משיח צדקנו, יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!