הנס הגדול בנפילת משטר מובארק

אחת המדינות הבולטות בנפילה של המשטר שלהן במהלך אירועי "האביב הערבי" הינה מצרים. יש שיגידו שמובארק שמר על “השלום הקר”, אולם לדעתי נכון יותר לומר שמובארק שמר על “המלחמה הקרה”, בנה צבא מצרי אדיר לקראת “מלחמה חמה” וקשה בהיקף מלא עם ישראל, וכמעט שגם פתח בה כמה פעמים.

בימיו ובזמנו של מובארק, שעלה לשלטון לאחר חיסולו של סאדאת, הותוותה למעשה האסטרטגיה שהביאה לכך שמצרים לא מימשה כ- 50 הסכמים וחוזים (!) שנחתמו במסגרת הסכם השלום, וכללו את כל התכנים האמיתיים שאמור היה להביא איתו השלום – יחסים מסחריים מלאים, תיירות דו צדדית – חופשית ובטוחה, הפסקת הסתה באמצעי התקשורת ובמערכת החינוך, ביקורים הדדיים של בכירי ממשל וצבא וכו’ וכו’. כאמור, מובארק הוא זה שחסם את מימוש כל ההסכמים הללו ובכך רוקן למעשה מתוכן את הסכם השלום.

במקום כל ההסכמים הנ"ל, זכתה ישראל לקבל מלחמה מצרית נגד ישראל כמעט מעל כל במה בינ”ל אפשרית, הסתה נוראית בכל אמצעי התקשורת (כולל ובמיוחד הממשלתיים), ניתוק מוחלט של יחסי כלכלה ומסחר (חוץ מהתחומים שבהם מצרים נזקקה לישראל וקיבלה ממנה תוצרים במחירים נמוכים בהרבה ממחיר השוק), וחסימה למעשה של התיירות [תיירים מצרים שהגיעו לישראל, אם בכלל, “זכו” לתשאולים מאיימים ולמעקב צמוד של שירותי הבטחון המצרים, ומובן מאליו שזה גרם להרתעה ולהימנעות של תיירים מצרים מלהגיע לישראל].

ובמקביל – תחת הנהגתו של מובארק בנתה מצרים צבא אדיר, משוכלל ומתוחכם, שמתבסס כמעט כל כולו על נשק אמריקני, בריטי, צרפתי וגרמני – אותו היא קיבלה כמעט ללא הגבלה בזכות “חוזה השלום”. חלק נכבד מנשק זה היא קיבלה חינם אין כסף באמצעות סיוע צבאי אמריקני שניתן לה מדי שנה, כחלק מ”הסכם השלום”.

החימוש כלל כ- 240 מטוסי קרב מדגם 16-F, עשרות מטוסי פנטום, מיראז’ 2000, ובשנים האחרונות התווספו גם מטוסי רפאל חדישים ואיכותיים ועוד. כמו כן נרכשו מארה”ב מטוסי הרקולס ומסוקי צ’ינוק לתובלה קרבית, ומטוסי מודיעין, ריגול ובקרה אווירית, אלפי טנקים אמריקנים (מדגמי 60M , ואבראמס – המקביל לטנק המרכבה), אלפי נגמ”שים ותותחים, עשרות ספינות קרב אמריקניות, טילי נ”מ (הוק, צ’אפארל, סטינגר ועוד), פצצות וטילים "חכמים" - מונחים ומדויקים, וציוד אלקטרוני רב מכל הסוגים – לתקשורת, מודיעין ריגול והצפנה, לוחמה אלקטרונית, מערכות מכ”ם, מערכי שליטה ובקרה, ועוד ועוד.

מצרים גם המשיכה בתקופת מובארק בפרויקטים ענקים של חפירת מנהרות תחת תעלת סואץ – כהכנה להזרמת גייסות נרחבת בעת מלחמה – היה זה צעד שאף אחד לא חשב עליו בעת חתימת ההסכם – ומצרים ניצלה את הפירצה הזו, באמצעותה היא רצתה להכין לעצמה אופציה מלחמתית אפקטיבית להחדרת כוחות רבים במהירות לסיני, באופן תת-קרקעי שאותו ישראל תתקשה לסכל באמצעות חיל האוויר שלה.

כמו כן, חיילים מצרים רבים הוכנסו לסיני במסווה של “שוטרים” ושל “אנשי משמר גבול”, ואלפים רבים של חיילים הוכנסו מעבר למה שהותנה בהסכם השלום, בתואנה של "לחימה נגד טרור".

לאחר הפלת משטרו של מובארק – בתאריך ז’ אדר תשע”א (יום הולדת ויום הילולת משה רבנו) – התראיין אחד מבכירי ממשלתו, וסיפר כי מובארק רצה להחליש את ישראל, ולכן הוא זה שהניח לחמאס לחפור 1400 מנהרות הברחה, מרצועת עזה לתוך סיני, דרכן הבריח החמאס אלפי רקטות איראניות (מדגמי פאג'ר 3 ופאג'ר 5 ודגמים נוספים) שאותן שיגר על ריכוזי האוכלוסיה בישראל בעימותים הרבים שהיו איתו.

כך נחשף פרצופו האמיתי של מובארק גם בתקשורת הבין לאומית.

מובארק הוא גם זה שאיפשר את צמיחתו של איום הטרור בסיני, ולא נקף אצבע מולו, וזאת כנ”ל, על מנת להחליש ולפגוע בישראל ח”ו.

העובדה שנפילת משטרו הייתה בז’ אדר (בשנת תשע"א), מראה שהתפרקות ממשלו הינה מהלך אלוקי והשגחה עליונה ונפלאה לטובת עם ישראל. הוא גם מת בראש חודש אדר [ל’ שבט, שנת תש"פ].

יש לציין כי במשך השנים היה ידוע לישראל על ההכנות של הצבא המצרי לקראת מלחמה עם ישראל ח”ו, והדברים גם מצאו את דרכם לאמצעי התקשורת. כמו כן, מספר רב של פעמים, מצרים איימה במפורש על ישראל בגלוי לבל תפעל בעוצמה נגד הפלשתינים – הן במהלך האינתיפאדה והן במהלך העימותים מול עזה.

איומים אלו, שנסמכו על העוצמה הצבאית המצרית הגדולה שאותה צברה מצרים בשל “הסכם השלום”, השפיעו רבות על מדיניות ישראל, כבלו את ידיה או לפחות צמצמו את חופש הפעולה שלה.

מאז הפלת מובארק ספגה מצרים מהפכה נוספת, והעימותים הפנימיים הקשים במצרים נמשכים עד ימינו אלה, ובכך גם מתקיים סימן הגאולה המובא בנביא ישעיה: “וסכסכתי מצרים במצרים, ונלחמו איש ברעהו, עיר בעיר וממלכה בממלכה…”, וזאת ביחד עם העובדה שזו למעשה התרחשות מחודשת של הנס "למכה מצרים בבכוריהם - כי לעולם חסדו" - דהיינו, שכפי שמבארים חז"ל את הפסוק, הקב"ה היכה את מצרים, באמצעות "בכורי מצרים", וזה היה לפני מכת בכורות, כאשר בכורי הצבא המצרי יצאו להילחם נגד הצבא המצרי, על מנת לשחרר את עם ישראל, והם הרגו אחד לשני 60 ריבוא! [ראה מדרש תהלים על הפסוק דלעיל].

וכך גם בימינו, ערב הגאולה האמיתית והשלימה, שוב אנו זוכים לכך שישנם עימותים פנימיים קשים בתוך מצרים (בהמשך לשתי המהפכות שהיו במצרים ולעימותים שהיו במהלכן), וכפי שמובא בספרים הקדושים, שלפני הגאולה יחזרו ויתרחשו הנסים שהיו ביציאת מצרים.

"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"!