הסכנות שמאחורי 'הסכם ברית ההגנה' עם ארה"ב

בשבועות האחרונים עולה לכותרות האפשרות של חתימת "ברית הגנה" בין ישראל לבין ארה"ב, וזאת כחלק מהמסגרת הכוללת של חתימת הסכם שלום עם סעודיה. יש הטוענים שישראל צריכה "לקפוץ על ההזדמנות" ולחתום על הסכם שכזה, אולם, הסתכלות רחבה יותר, מראה בבירור שיש להסכם שכזה חסרונות רבים, שחלקם קריטיים לבטחון ישראל, וזוהי הסיבה לכך, שלמרות שהיו כמה הזדמנויות לחתימה בעשרות השנים האחרונות, בכל זאת הסכם שכזה לא נחתם.

להלן כמה מהחסרונות המהותיים הללו:

1. ברית הגנה במהותה היא הסכם שמחייב את שני הצדדים להגן צבאית זה על זה. לכן, ברור מאליו שארה"ב תדאג לכך שישראל לא תוכל לסבך אותה במלחמה כלשהי, שארה"ב לא מעונינת בה. ולכן, חופש הפעולה הצבאי של ישראל עלול להיפגע באופן החמור ביותר, והיא לא תוכל, למשל, לתקוף את מתקני הגרעין באיראן, כי האמריקאים יטענו, בצדק מבחינתם, שזה יסבך אותם ישירות במלחמה עם איראן.

צריך לזכור, לאחר התקיפה הישראלית על הכור בעיראק (בשנת 1981 למנינם) - הפסיקה ארה"ב את הספקת מטוסי ה 16-F לישראל, ויחסי העבודה בין מערכות הבטחון של שתי המדינות נפגעו לתקופה מסוימת. ארה"ב ג לא הייתה מעונית לתקוף בעצמה את הכור הגרעיני הסורי, למרות שמי שבנתה אותו הייתה צפון קוריאה (אויבת מושבעת של ארה"ב), וישראל הייתה צריכה להשמיד אותו בעצמה. לכן, שימור חופש הפעולה של צה"ל הוא אינטרס עליון של ישראל, ואין להגבילו בשום הסכם.

הסכם שכזה גם עלול לכבול את ידיה של ישראל בפעילותה המתמשכת בסוריה, וכן לצמצם מאוד את חופש הפעולה שלה מול חיזבאללה, ומול ארגוני הטרור בדרום, וזה עלול להיות בלתי נסבל מבחינתה של ישראל.

2. ברית הגנה היא הסכם "דו צדדי", ולפיכך, היא תחייב גם את ישראל לשגר כוחות צבא, או להתערב באמצעות תקיפות (של חיל האוויר / ים / כוחות מיוחדים) במדינות שונות, ככל שארה"ב תמצא לנכון שנשקף מאותן מדינות איום על בטחונה הלאומי. לכן, הפוטנציאל להסתבכות ישראלית בחזיתות אחרות ברחבי העולם - יגדל מאוד. לדוגמא, ארה"ב תוכל לתבוע מישראל לספק נשק לאוקראינה, צעד שישראל נמנעה ממנו עד כה בשל החשש הכבד של ישראל מתגובות נגד של רוסיה בשטח סוריה/לבנון. כמו כן, ארה"ב תוכל לדרוש משלוח של חיילי צה"ל לזירות עימות שונות - באפריקה, אירופה (קוסובו), עיראק וכו' - כפי שהיא חייבה את בעלות בריתה בנאט"ו לתמוך בה במלחמת עיראק הראשונה והשניה, וגם במלחמת אפגניסטאן..

3. הסכם הגנה יוכל לאפשר לארה"ב להפעיל לחץ כביר על ישראל בכל הנוגע לויתורים לפלסטינים, וזאת בטענה, שאין לישראל ממה לחשוש, שהרי בכל מקרה "אמריקה תגן עליה". 

4. העובדה שארה"ב תעניק "מטריה הגנתית" לישראל, תוכל לאפשר לה ללחוץ על ישראל להצטרף לאמנת ה NPT - למניעת הפצת נשק גרעיני בעולם, ולמעשה, ארה"ב תוכל לדרוש מישראל להגביל את היכולת הגרעינית הנרחבת שיש לה לפי פרסומים זרים, וזאת מתוך טענה מוצקה שאין לישראל צורך בכלי הנשק הגרעיניים, משום שבמילא ארה"ב מעניקה לה הגנה ועריבה לבטחונה. 

כיום, ישראל אינה חברה ב NPT, והיא ממשיכה לשמור על מדיניות ה"עמימות" בכל הנוגע לנושא רגיש זה, שהינו קריטי לבטחונה הלאומי. בנוסף לכך, ישראל גם לא חתמה על אמנת הפירוק של הנשק הכימי, למרות שכמעט כל מדינות העולם חתמו עליה, ולפי פרסומים זרים יש לישראל הן יכולות כימיות והן יכולות ביולוגיות משמעותיות. למותר לציין שהסכם של "ברית הגנה", לא יכול למלא את הצורך החיוני של ישראל בקיומו של כח הרתעה חזק וקטלני, שנשען גם על יכולתה הגרעינית הנרחבת (צוללות, טילי יריחו) - על פי פרסומים זרים.

עובדה היא, שארה"ב דרשה בעבר מטייוואן ומדרום קוריאה להפסיק את פיתוח הנשק הגרעינ שהן החלו בו, והן אכן נאלצו לעשות זאת, במסגרת המחויבות שלהן כלפי ארה"ב, בשל ההסכמים איתה.

5. במשך עשרות שנים, ישראל הציגה את עצמה, בהצלחה גדולה, מול הציבור האמריקני ומול קובעי המדיניות בארה"ב, כמדינה חזקה, שאינה מבקשת לעולם שחיילים זרים יגנו עליה, אלא מבקשת רק נשק, ומסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה. חתימה על ברית הגנה, תפגע במעמדה של ישראל בארה"ב, ותהפוך אותה ל"נטל" שיש להגן עליו, ולהקריב חיים של חיילים אמריקנים עבורו, במקום "נכס" שיש לו יכולות עצמאיות גבוהות.

6. ישראל נהנית כבר היום מפירות רבים של שותפות עם ארה"ב, בלי לספוג את המחיר הכבד שתטיל עליה "ברית הגנה". לדוגמא, ישראל מקבלת מודיעין אמריקני משובח ביותר, מטוסי חמקן, סיוע בטחוני חריג בהיקפו של קרוב ל- 4 מיליארד דולר כל שנה, ומאז מלחמת המפרץ הראשונה, ארה"ב גם התחייבה לפרוס בישראל סוללות הגנה נגד טילים בכל מקרה של עימות צבאי נרחב (הפריסה הזו מתורגלת מדי שנה עם הצבא האמריקני), כך שבמילא יש לישראל היום את רוב היתרונות של ההסכם הזה, בלי לסבול מהחסרונות החמורים שלו, וישראל נהנית מהטוב שיש בכל העולמות. במקום לחתום על ברית הגנה, ישראל צריכה להמשיך ולהעמיק את שיתוף הפעולה עם ארה"ב ולחזק את היחסים המיוחדים עימה, וזה אפשרי דווקא בשל הרצון הנוכחי של ממשל ביידן להביא את ישראל וסעודיה להסכם שלום - זהו אינטרס אמריקני שישראל צריכה לנצל אותו!

7. חשוב לזכור, ארה"ב כבר פרשה בעבר מלא מעט הסכמים שהיא חתמה עליהם, כולל גם הסכמי הגנה שהיו לה עם טייוואן ועם ניו זילנד. חתימה על הסכם עם ממשל אמריקני מסוים, לאו דווקא תחייב את הממשל הבא אחריו, ואילו ויתורים בטחוניים שישראל תיאלץ לעשות בשל ברית הגנה, עלולים להיות בלתי הפיכים ולהסב נזק בטחוני עצום.

8. חתימה על הסכם שכזה עלולה להציב את ישראל, מבחינת רוסיה וסין - בקו אחד עם היריבה המרכזית שלהן - ארה"ב, ובכך ישראל אינה מעונינת.

הרבי שליט"א מלך המשיח, למיטב ידיעתי, היה נגד חתימה על הסכם שכזה בשנות ה-80, ואחד מנימוקיו היה העובדה שברית מחייבת עם ארה"ב תציב את ישראל במצב של יריבות מול ברית המועצות. ואכן, העובדה שישראל לא חתמה על הסכם שכזה באותן שנים (למרות שהייתה לכך היתכנות) הקלה מאוד בהמשך על שיפור היחסים המהיר שלה עם ברית המועצות, ועל עלייתם ארצה של כמיליון יהודים בתחילת שנות התשעים. 

בנוסף לכך, לו היה הסכם שכזה נחתם באותן שנים, חופש הפעולה הצבאי של ישראל היה נפגע באופן חמור במלחמת המפרץ הראשונה, וישראל הייתה נאלצת להקפיא את כל תכניותיה להגיב על ירי הטילים העיראקי. אמנם, בפועל ישראל לא הגיבה, אך היא איימה לפעול באופן מסיבי בעיראק, וזה הביא את ארה"ב לפעול באופן נחוש הרבה יותר נגד טילי הסקאד. מובן מאליו שאם הסכם כזה היה נחתם, ידיה של ישראל היו כבולות באופן החמור ביותר גם מול האינתיפאדה הראשונה והשניה, וגם מול חיזבאללה.

לסיכום - חתימה על הסכם שכזה מביאה איתה חסרונות עצומים, בעוד שאת רוב היתרונות של ההסכם, ישראל מקבלת כבר היום.