מדוע הבקשה של אבו מאזן נשארה בסוד?

לפני כחודש נפגש שר הביטחון של ישראל בני גנץ, עם ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן). כעת נחשפים גילויים חדשים מתוך שיחתם אז, בראש העין.

אבו מאזן פרס בפני גנץ מספר בקשות בתחום האזרחי, והן פורסמו בשעת מעשה, למעט בקשה אחת שנחשפה כעת - שחרור עשרים וחמישה אסירים ביטחוניים מארגון פת"ח שיושבים בכלא הישראלי על פיגועי טרור. אבו מאזן ביקש זאת בתור "מחווה ישראלית" לרשות הפלסטינית.

על פי הפרסומים, גנץ לא השיב לבקשה בחיוב או בשלילה, ואמר כי הנושא ייבדק.

בנתיים, אישר גנץ מספר בקשות נוספות של אבו מאזן. 500 ערבים יקבלו אישורי כניסה עם רכבים פלסטיניים לשטח מדינת ישראל, אישורי VIP לעשרות ערבים מהנהלת הרשות הפלסטינית, הקדמת תשלומי מיסים לרשות בשווי מאה מיליון שקלים, רישום נוסף של 6,000 ערבים מיהודה ושומרון במרשם האוכלוסין הפלסטיני, ועוד הטבות רבות.

בפעם האחרונה שהיו אמורים להשתחרר מחבלים בתור "מחווה המוניטארית", הייתה בשנת תשע"ג (2013), אז היו אמורים להשתחרר 78 מחבלים מהפת"ח, ביניהם רוצחי החייל אברהם ברומברג הי"ד, רוצחו של החייל משה תמם הי"ד, ועוד. תכנית השחרור לא התבצעה מעולם, בעקבות פיצוץ המשא ומתן עם הרש"פ.

בתכנית הנוכחית עדיין אין לדעת באלו אסירים מדובר, אולם סביר מאוד להניח שיש להם דם יהודי על הידיים..

מדוע משרד הביטחון לא פרסם את הבקשה עד עכשיו?

בשנת 1979 התרחשה בארץ לראשונה עסקת שחרור מחבלים רוצחים, בה שוחררו 76 מחבלים. היה זה חלק מהסכם ה"שלום" עם מצרים. מיד לאחר שהמחבלים יצאו מהכלא, הם הודיעו כי הם יצטרפו לארגון הטרור אש"ף.

הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א התייחס למקרה הזה בשיחה שמסר במוצאי שבת במדבר, וכך אמר:

"‏כיון שלדיפלומטים אין מעצור - אזי הם גם יתחילו לחפש הסברים שהיו צריכים לנהוג ‏כך. וכאשר שאלו אותם שאלה פשוטה: אם אכן היה מוכרח לשחררם - מדוע אם-כן אתם ‏עושים מזה סוד, הייתם יכולים לומר מלכתחילה שמטעם זה וזה, מוכרחים לשחרר רוצח ‏שאף בשחרורו אינו אומר שיעשה תשובה אלא "אכלתי ואוכל עוד", רחמנא ליצלן!

‏מדובר על מעשה שאי-אפשר להתחרט ממנו! שבעים וששה המחבלים נמצאים בחופש ‏ובמקום כזה אשר רחמנא ליצלן, לא נראית שום סיבה מדוע שלא יתעסקו שוב בטרור היה-‏לא-תהיה!!!

‏לא רק ענין זה לחוד בעייתי, השיטה כולה גרועה ומסוכנת, שיטה הגורסת שיש לנהוג ‏הפוך מ"ואולך אתכם קוממיות". שיטה המתבטאת בכך שמסוגלים להעלים את האמת, ועד ‏שאומרים דבר שקר, ועד שאומרים שאם לא היו משחררים אותם, הרי שנשיא ארצות-‏הברית ונשיא מצרים היו מסרבים לחתום - שקר זה לא מתקבל אפילו אצל ילדים, מאחר ‏שעל אותם ענינים שעמדו בתוקף - בעבר ובהווה - הצליחו!

‏‏כאמור בהתוועדות שלפני-זה, כאשר יורקים עליו, והוא יודע שזו יריקה בפנים - מרמה ‏הוא את השני שאלו הם גשמי-ברכה! ואף אומר לו לברך "הטוב והמטיב" - עשיית סעודה, ‏נתינת "מזל-טוב", ריקודים ברחובות והנפת דגל, עם כל הדברים הקשורים בכך!

‏וכאן נוגע לא רק המעשה בפועל בשעת מעשה - ששחררו מחבלים. אלא גם שזה לא ‏נשאר בסוד, והצד שכנגד יודע מזה ומכך הוא מסיק, שמאחר והוא הצליח עד עכשיו, ‏ולמרות שהוא ירק, היכה, וביזה - בכל-זאת בעיתונים היהודיים מדפיסים לאחר-מכן שאלו ‏הם גשמי ברכה, שלום אמיתי, ו'שלום עבור ילדינו ונכדינו', ואף מוסיפים, שחוץ מדרך זו, ‏אין, רחמנא-ליצלן, דרך אחרת להקב"ה ל"ונתתי שלום בארץ" - בראותו זאת, מה יעשה ‏הצד שכנגד ולא ימשיך בשיטה זו. ואכן הוא ממשיך, רחמנא ליצלן!"