הר הקללות קורס על ביקורת-המקרא

הר עיבל הוא הר הקללה התנ"כי. במקום הזה התגלה מזבח עתיק שלדעת רוב החוקרים מזוהה עם מזבח יהושע המקראי. שם נערך לפני כ- 3,300 שנה מעמד הברכה והקללה עם הכניסה לארץ.

במקום הזה בדיוק, נמצא לאחרונה הכתב העברי הקדום והעתיק ביותר בעולם. הממצא בן 3,300 שנה, בדיוק זמנו של מעמד הברכה והקללה המקראי, והוא לוחית אבן ועליה נוסח של קללה, וכיתוב של שם השם. הממצא טלטל את עולם הארכיאולוגיה וההיסטוריה של העת העתיקה.

מי שגילה את הכתובת, פרופסור גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה, מסביר: "הממצא החדש הינו מכת מוות לכל מכחישי המקרא".

על תרחישים מעין אלה נאמר "מיניה וביה אבא לשדיה ביה נרגא" (ממנו, מתוכו ומעצמו של היער, נלקח העץ שישמש כקת לגרזן שיקצץ את היער). הכוונה לתהליך של השמדה עצמית שמתבצע בכלים פיזיים או מחשבתיים הלקוחים מעולמו של הנידון עצמו. וכאן, האקדמיה עצמה, ובכלים מדעיים למהדרין, מנפצת את מדע-הפייק השקרי של כל הזמנים. מדע הכפירה.

"ביקורת המקרא" הוא מדע-כוזב בן ארבע מאות שנים. ואכן, הגיע זמנה של האקדמיה להקיא אותו מעצמה.

השערות מלאות חורים

מדובר בתחום אקדמי המבקש "לחקור" את התנ"ך תוך התעלמות גמורה מהתוכן שלו. יחד עם כתבי-הקודש, כורכים ה"חוקרים" ספרות תיאולוגית זרה וממצאים ששימשו פולחנים אליליים מתקופות שונות. על ידי "הצלבות מידע" לא מהימן מתחומים ומתקופות שונות, הם שוללים את האינפורמציה התורנית שהוכחה אמפירית כמהימנה ומדויקת.

חקר-המקרא מתבסס על כלים פילולוגיים (חקר השפות, תרבויות והשוואות בין טקסטים). בהתייחס לתקופות עתיקות התחום הזה השערתי ומלא חורים. ההשערות עומדות ברובן על השערות נוספות שבנויות גם הן על השערות קדומות יותר… ובקיצור - על בסיס לוגי רעוע. שכן להוציא התנ"ך שמצטיין בתיעוד מדוקדק של רצף הדיווחים בכתב ובעל פה, תוך ציון שמותיהם של המדווח והמקבל והוכחת מהימנותם האישית - אין לטקסטים העתיקים האחרים רצף של מסירה מדור לדור. רצף דיווחי שמתחיל במישהו שאכן "היה שם וראה" באמת, ומסר את האינפורמציה בצורה מסודרת לאדם מהימן, וכך באופן אחראי ורציף עד היום, כפי שמקובל במדעים המדויקים. כאן מוגדר כל התחום מלכתחילה כ"מדעים לא מדויקים". ממילא יכולים ה"חוקרים" לפנטז "השערות-מחקריות" ככל העולה על רוחם, מבלי שאיש יוכל לסתור אותן.

וכיצד הם מסתדרים עם "הטקסט התנ"כי" שכן נמסר מאב לבן ומדור לדור בדיוק נמרץ, על פי מערכת של כללי ברזל מוקפדים לאבטחת אמינותו?

על כרעי תרנגולת

הפלא הוא שלמרות ההגדרה הקולעת של כרעי תרנגולת עליהן מקרטע "מדע לא מדויק", הם אינם נרתעים משלילת האינפורמציה התורנית שאכן מקורה בשטח לא אקדמאי אך מדויק להפליא.

ובכן, בכל האמור בתנ"ך, יסוד היסודות של ביקורת-המקרא שנמצא מעל הצורך בהוכחה, הינו בראש ובראשונה כפירה גורפת באמיתות התוכן. הנחת העבודה הראשונית היא שכל מה שכתוב בו, כולל תאריכים, מקומות, התרחשויות ושייכויות - אינם אמת. את הגישה הזו אין צורך להוכיח. תמצית ה"מדע" הזה היא אוסף ניסיונות בלתי נלאים לנגח את הכתובים ולערער את אמינותם, כמו גם את אמינותם של ה"פרשנים-הקלאסיים" (הדתיים) כולם, ממשה רבינו ועד בכלל, בכל דרך אפשרית. די במציאת פסלון אלילי פרימיטיבי חסר שם מתקופה / שפה / תרבות אחרת לכאורה, בכדי לשלול עד היסוד את הדיווח התנ"כי הנוגע למקום / תקופה / התרחשות שמקבילה לשבר החרס ההוא, למרות שהאינפורמציה התנ"כית מוגשת כתובה בשפה עשירה, מורכבת ומדויקת, שפתה של אינטליגנציית העל הנצחית, המתוארת על ידי מי שכן "היה שם". עדותו נמסרה באופן הכי אחראי בשרשרת דורות מסודרת, מקוטלגת ומפורטת, תוך זיהוי המוסר והמקבל כאמינים, ובאופן המאובטח, האמין והמדעי ביותר שניתן להעלות על הדעת האפילו אקדמית.

מדי פעם מתמוטט אגף שלם ב"מדע" המוזר הזה ושוקע בתהום הנשיה, מה שלא מפריע לשטות מחקרית טריה בעלת שמות סנסציוניים יותר לתפוס את מקומו.

אבל מה שקרה להם עכשיו מעמיד את כל ההצגה הזאת באור כה מגוחך, עד שספק גדול אם נוכלים, אפילו בסדר גודל כזה, יצליחו להיחלץ מהמפולת. והרי העובדות:

רבים ממבקרי-המקרא "ביססו" את התיאוריות שלהם על הטענה (ועכשיו היזהרו לא ליפול מהכיסא) כי בתקופה ההיא - זמן יציאת מצרים, מתן תורה וכיבוש הארץ בימי יהושע, ב"מאה ה-13 לפני הספירה" למניינם (כאמור, לפני כ 3,300 שנה) - עם ישראל כלל לא ידע קרוא וכתוב… ולכן לא יכול היה לכתוב את התנ"ך. נשמע אידיוטי? (ששש… לא יפה לצחוק ככה באודיטוריום גם כשיודעים שהמלך הוא עירום).

וכך הלכה האיוולת ותפחה כמו הסופגניה שברחה. ושימשה בסיס ל"פיתוחים" נוספים מהסוג הזה. למשל, היות והיו אבותינו אנאלפאבתים כאמור, "מעריכים" מכחישי התורה כי התנ"ך נכתב אלפי שנים לאחר מכן. מתי? בתקופה הפרסית, פלוס מינוס אחשוורוש עד תחילת ימי בית שני, זמן אנשי כנסת הגדולה, או (!) בתקופה ההלניסטית-יוונית למשל. וכיוצא בהן מסקנות כה מופרכות, עד שאי אפשר אפילו לחשוב מהיכן מתחילים להתמודד עם הפרדוקס.

לוחית קטנה, מהפיכה גדולה

ואז, באה לוחית קטנה בת ארבעה סנטימטרים מרובעים, והופכת את קערת הכזבים על פיה. עדות ארכיאולוגית מדעית למהדרין, שאינה זקוקה לשום פרשנות מלומדת. ממצא קטן אך אמיתי, שמנפנף מאות שנים של הזיות פסאודו-מדעיות מבית היוצר הדווקאי והמטופש הזה.

וזה בדיוק מה שקורה עכשיו.

הממצא עבר בדיקות במעבדות הטובות בעולם, כמו כן תחת עיני הארכיאולוגים המפורסמים ביותר, יהודים ושאינם יהודים. פה אחד הודיעו כולם במסיבת עיתונאים מיוחדת שהממצא הזה הוא בלתי ניתן להכחשה או לפרשנות אחרת, וכי הוא מתאר נאמנה את מה שכתוב בתורת ישראל. ממילא נחשפו פניהם האמיתיות של "מדעני" חקר המקרא השקרי.

המידע החדש-ישן חולל סערה בתחומי מחקר רבים.

פשוט כי הוא מוכיח חד וחלק, ומה שהכי חשוב - בכלים שהעולם מבין, שמה שכתוב בתורה הוא נכון. לגמרי.

התורה מדייקת בתיאור ההיסטורי של תאריכים ותרחישים ו- במי יודע מה עוד? (וממילא, הצעד הכי הגיוני / מדעי הבא, הוא לגשת אל הישיבה הקרובה כדי לברר זאת...)

כי כן, הם ידעו לכתוב. והם אכן כתבו את האמת על מה ששמעו וראו. את התנ"ך.

וגם לוחית קטנה שעשתה מהפכה גדולה.

העדות מסירה מסך עשן מעיני חוקרים רבים חפים מפשע, שאם ישכילו לחבר אחד ועוד אחד (ועוד הרבה), יזכו לראות בתורת ישראל תוכן נצחי ומחייב של צדק ויושר אבסולוטיים. תורה שנלמדת אלפי שנים כתורת חיים אקטואלית, ורלוונטית לחיי אנשים רבים יותר מעידן לעידן, מרגע לרגע. תוכן שנשמר בקפדנות ומשוכפל בדיוק מילימטרי בכתב מדויק ומוגה. הליך שלא נפגע במהלך אלפי שנות נדודים. שניסיונות שמד עיקשים לאורך כל ההיסטוריה האנושית לא יכלו לו.

ספר התורה לא נמצא בחפירות. הוא נמצא בכל בית-כנסת מודרני בגרסתו העתיקה המקודשת, ובמאות מיליוני בתים בעולם כמהדורה מודפסת.

וזה מה שכתוב בה: לפני 3,300 שנה, לאחר מסלול חישול בן ארבעים שנה במדבר, חוצה עם ישראל את הירדן. על פי הוראת השם ליהושע, הם מוציאים מן המים 12 אבני ענק. בני ישראל נושאים אותן משם שישים מיל (כ- 60 ק"מ) עד לאזור הר גריזים הסמוך להר עיבל שבשומרון.

הזדמנות ברגע האחרון

יהושע סד את האבנים בסיד וכותב "שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת משֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כותב את כל "התורה הזאת" באופן של "באר היטב", כלומר מתורגם ל-70 שפות.

בהמשך בונה יהושע במקום ההוא מזבח לה'. מקריב עליו עולות וזובח שלמים, "וכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן... כַּגֵּר כָּאֶזְרָח, חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה... וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה: לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָם".

וזה אומר, שעדות ראיה תואמת של כמה מיליוני בני-אדם שהיו שם - יצאה לדרכה הנצחית.

חז"ל יודעים לספר כי לתוכן האלוקי שנכתב על האבנים נחשפו גם שאר האומות, שהרי בעבורם נוסף התרגום לשבעים שפות. אך הם העדיפו להתעלם. היתה שם הזדמנות לחזור בתשובה, והם בחרו שלא לעשות זאת.

ואולי הלוחית הקטנה הזו שהמתינה אלפי שנים והתגלתה דווקא עכשיו, תשמש כעזר ממרום לשכנע את בני האדם שעדיין מהלכים באפלה, לנצל את הרגעים האחרונים שנותרו עדיין לבחירה חופשית, להכרה באמת האלוקית. לדעת שהיא ממתינה להם בספר הספרים שנמצא בכל מקום. לא צריך לחפש הרבה. צריך רק לפקוח את העיניים, ולמצוא.