האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

להשתדל שיהי' ענין של עשירות בפשטות

לראות את מלכנו

המכון להפצת תורתו של המשיח 31 צפיות 0

להשתדל שיהי' ענין של עשירות בפשטות

הוראה נצחית שיהודי צריך להשתדל בכל התלוי בו שיהיה ענין של עשירות בפשטות. שיחת ב' אדר א' תשנ"ב עם כיתוביות בלה"ק, ע"י המכון להפצת תורתו של משיח, כולל תמליל לה"ק.

המכון להפצת תורתו של משיח

ערוץ הוידאו של המכון

תמליל לה"ק מהוידאו. הנחה.

ב' אדר ראשון

כמדובר הרי "פותחין בברכה" ובפרט שהחודש הוא חודש אדר ש"בריא מזליה" של כל יהודי וכל בנ"י, ובפרט של כללות בנ"י, ובמיוחד בנוגע לענין שהזמן גרמא - הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

ויש לזה גם שייכות מיוחדת לפרשת השבוע שנקראת בשם "תרומה" - כל הפרשה, ומתחילה מיד מ"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וביחד עם זה גם, כמדובר כמה פעמים שאע"פ שלכאורה היה מקום להתחיל קודם בהזכרת נחושת, שלזה היו שייכים רובם של כל בנ"י או כל ישראל, והתחילו דווקא מזהב, ורק אחר כך כסף, ואחר כך נחושת, שזה מראה גם שפרשה זו קשורה עם עשירות.

תורה היא הרי נצחית, וגם פרשת התורה ובפרט ש"חיים עם הזמן", כמבואר הפתגם של אדמו"ר הזקן בזה, שיהודי מתברך בעשירות בגשמיות כפשוטה, עד שלכל לראש יש לו בכלל זהב, ואחר כך יש לו גם כסף, וגם נחושת.

ועיקר ענינו הוא בכלל הענין של זהב, כיון שזה בנו יחידו של הקב"ה, הרי מובן שענינו הוא זהב, ע"ד כפי שענינו אחר כך - סיום נדבת המשכן הוא הרי "אבני שוהם ואבני מילואים", וכמדובר כמה פעמים.

וזהו גם כן מה שנעשה אחר כך הוראה נצחית שיהודי צריך להשתדל בכל התלוי בו שיהיה ענין של עשירות בפשטות, במילא מובן גם כן הענין בזה שאז יש לו שלא בערך אפשרות גדולה יותר לפעול בענינים של צדקה,  ועד"ז להדר בקיום המצוות, הידור מצוה קשור גם עם הוצאות נוספות.

ובזה גופא הרי יש עוד יותר הידור, ועוד יותר הידור, במילא מובן שיש לו לא רק נחושת, אלא גם כסף ולא רק כסף, אלא גם זהב. ואז הוא יכול להדר ביתר שאת וביתר עוז כמדובר כמה פעמים.

ועוד והוא העיקר, שמכיון שזה מעורר עוד יותר שצריך להיות הענין של הגאולה האמיתית והשלימה, שאז יקיימו את ה"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" כפשוטו שבתורה שבכתב, ובמיוחד בענינים הקשורים עם הלכה שזוהי הלכה "ועשו לי מקדש", הרי לכל לראש בא ה"פשוטו של מקרא" ופשוטה של הלכה, עד"ז מובן שלכל לראש, עוד קודם שקוראים עם כל ה"רעש" את פרשת תרומה מתחילתה ועד סופה, כבר התחילו לקרוא כאן את הפרשה, ובפרט את התחלת הפרשה עם הפסוק "ועשו לי מקדש" ו"זהב וכסף ונחושת", שכבר התחילו לקרוא בתפילת המנחה של השבת שלפני זה,

וזהו גם כן פרשת משפטים, שפרשת משפטים זהו ענין שמובן בשכל הכי פשוט, ועד כדי כך שצריכים להזהיר שלא ישאלו אצל גוי, והטעם על זה הוא רק כדי שלא להוסיף כח בהם, להוסיף תהילה להם.

משא"כ מצד הפסק דין עצמו, יש כבר גם את הפסק דין של אומות העולם, כמוזכר לעיל, שזהו זמן הכי נעלה [זמן השיא], וכמדובר כמה פעמים שבזמן גופא יש את הענין של "נעלה" ואחר כך יש עוד יותר נעלה, עד לזמן הכי נעלה [זמן השיא]  הרי כבר זמן השיא ל"וכתתו חרבותם לאתים" וכמדובר כמה פעמים בנוגע לאסיפה של אומות העולם עם כל הפרסום ועם כל ה"סערה" שבדבר, והסבירו שאי אפשר בלאו הכי, אלא זהו דבר הכרחי.

ובכלל מתפלאים מדוע עד עכשיו לא עשו זאת, ועד כדי כך, שבזה התאחדו שתי המלוכות שרוב הזמן היו לגמרי בהתנגדות זה לזה, ועכשיו הדגישו – להיפך, שצריך להיות "וכתתו חרבותם לאתים", וכמדובר כמה פעמים בארוכה.

ועוד והוא העיקר - שמהדיבור בכל ענינים אלו, ובפרט שכיון שאומרים שזהו ענין של "מזל", שלכן גם הראש של כל החודש, הראש חודש הוא ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, וביום הרביעי שאז "נתלו המאורות" - עם ת', "שני המאורות הגדולים", ורק אחר כך היה הקטרוג או הענין שנעשה מ"שני המאורות הגדולים" "המאור הקטן" ו"המאור הגדול", ומיד פעלו על זה ומיד הסבירו בזה, והכריזו והודיעו שאדרבה - הענין שנעשה "קטן" אין זה ענין של עונש, אלא זהו ענין שעל ידו דוקא יהיה "והיה אור הלבנה כאור החמה"

והיא לא תעצור בזה אלא יהי' "ואור הלבנה שבעתיים", כמדובר כמה פעמים שזה קאי על כל יהודי וכל בנ"י  ובפרט שאוחזים כבר אחרי ראש חודש, וחודש של חודש אדר, וחודש של שישים יום, כמדובר לעיל בארוכה.

וחודש שמיד לאחריו יודעים וכבר קבעו שלאחריו מגיע ה"בניסן" שחודש ניסן הוא כשם ש"בניסן נגאלו" אז "בניסן עתידין להגאל", וכמדובר כמה פעמים הפתגם של נשיא דורנו שכאשר אומרים "לשנה הבאה בירושלים", אין הפירוש שצריכים לחכות שנה, אלא זה בא תיכף ומיד,

ובפרט שמדובר בנוגע ל"ימי צאתך מארץ מצרים" ובשעת אמירת ההגדה, שאז זה "שעה שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך", שמרור הוא קו האמצעי, ששם הוא הענין של אות ו' שבא תיכף ומיד בקו ישר, ובא באופן ישר, ויורד באופן של "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך"

ועוד והוא העיקר - ותיכף ומיד ממש, שיהיה "בריא מזליה" כפי שכל יהודי מברך, וכל בנ"י מברכים שהמזל של כל בנ"י יהיה חזק, עאכו"כ של עשרה מישראל, עאכו"כ של ריבוי יהודים, צריך להיות "בריא מזליה" בפשטות,  ש"בריא מזליה" בפשטות כששואלים אפילו אצל אינו-יהודי ומפרשים לו את המילים ושואלים אצלו מה הפירוש עונה הוא מיד, שהפירוש הוא שהמזל של כל יהודי צריך להיות בריא וצריך להיות חזק.

במילא מובן, שהוא צריך להיות דוקא סמוך על שולחן אביו במילא צריך להיות "בנערינו ובזקנינו ובבנינו ובבנותינו", ומתוך מזלא טבא, וכמדובר לעיל שהוכפל בו כי טוב ביום השלישי, ותיכף ומיד ״שני המאורות הגדולים״,

ורק אחר כך יש גם את ענין הירידה שבזה, אבל רק ירידה צורך עליה כדי שיהיה "אור הלבנה כאור החמה״ ןתיכף ומיד ממש ״כאור שבעת הימים״, וכמדובר כמה פעמים.

וכמדובר כמה פעמים - תיכף ומיד ממש, בלי שום הפסק בינתיים, אלא תיכף ומיד "הנה זה בא", "מראה באצבעו" - בא משיח צדקנו והולכים "בנערינו ובזקנינו ובבנינו ובבנותינו" לארצנו הקדושה, ושם - לירושלים עיר הקודש, וב"מקדש אדנ-י כוננו ידיך", בבית המקדש השלישי והמשולש, ותיכף ומיד ממש

donate

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...