שיחת אור לכ"ב שבט תשנ"ב עם כיתוביות בלה"ק

שיחת אור לכ"ב שבט תשנ"ב ||עם כיתוביות בלה"ק

המכון להפצת תורתו של משיח

שיחת אור לכ"ב שבט תשנ"ב באורך מלא, עם כיתוביות בלה"ק, ע"י מערכת המכון להפצת תורתו של משיח.

תמליל התרגום:

נכנסים ליום השלישי שהוכפל בו "כי טוב" שבשנה זו, זה בא אחרי יום השני שיום השני הוא "בך יברך ישראל" - כ"ב בחודש וכפי ההמשך לאחר מכן, כאמור לעיל שה"יברך ישראל" נמשך אחר כך בפעולות טובות בתוך בני ישראל
ופעולות כאלו, שכל אחת מהברכות היא ברכה שממנה יוצאת עוד ברכה ועוד ברכה, עד שזה נמשך עד אין סוף ועד ש"ימחה ה' דמעה מעל כל פנים" וכפי שכתוב גם הפירוש על כך ש"דמעה" היא בגימטריא קי"ט, וכאשר יהיה ה"ימחה" על ידי הקב"ה, אז המחיה של הקב"ה היא אדרבה - מוסיפה, לא כמו מחיה בעלמא אלא דוקא באופן שזה מוסיף במילא זה נעשה ק"כ שק"כ הרי זה "והיו ימיו מאה ועשרים שנה"

וכיון שאצל משה, רועם של ישראל נאמר "היום מלאו ימי ושנותי" ובכל יהודי ישנו הענין של משה והענין של משה באופן שפועל פעולתו כפי שמאריך אדמו"ר הזקן בספר תניא קדישא ופועל פעולתו באופן האמור שמברכה יוצאת עוד ברכה וברכה אחרי ברכה "עד סוף כל העולם"

וכפי הפירוש בכמה מקומות שנעשה ה"סוף" לכל הענינים של העלמות ובפרט ההעלם הכי גדול שנעשה העלם על "חלק אלוקה ממעל ממש" על נפש ישראל, אנשים נשים וטף שיהיה – אדרבה, עוד אריכות ימים ושנים ובאופן של "מלאו ימי ושנותי" שהימים מלאים עם מעשים טובים ומעשים טובים באופן של ברכה האמורה,

שזה נעשה ברכה נמשכת ברכה שממנה יוצאת ברכה, ומהברכה השניה יוצאת הלאה ברכה שלישית ו"בשלושה פעמים הוי חזקה" יוצאת עוד יותר בחוזק ברכה אחר ברכה עד "סוף כל העולם"

ויש לקשר זה גם עם פרשת השבוע שקראו בשבת זו ד"מיניה מתברכין" גם ימים אלו, שזוהי פרשת יתרו שאז בשעת מתן תורה היה "פרחה נשמתם" שזהו בדוגמת - לא רק בדוגמא, הרי זהו בפשטות - ענין של הסתלקות הנשמה, ותיכף ומיד ממש "החזירה הקב"ה בטל תחיה" וכמדובר כמה פעמים.

עד"ז גם יהי רצון שתיכף ומיד ממש יהיה מכל ענין שבדוגמת זו האמורה ש"חלק אלוקה ממעל ממש" נסתלק ארבע שנים לפני זה ואחר כך ביום היארצייט זה חוזר על עצמו שוב על דרך זה שלכן יש אז גם הענין שנעשית התחדשות באמירת קדיש שקדיש ענינו ענין של העלאה אע"פ שבינתיים היה במשך השנה, ובמשך שתי שנים ובמשך שלוש שנים, כל משך ימי השנה לא היתה אמירת קדיש, אחר כך ביום היארצייט נעשה שוב ענין אמירת הקדיש כי נהיה שוב ושוב עליה ועליה שלא בערך לכל העליות הקודמות

ובפרט גם שצריכים עכשיו את העליה שלא בערך כל העליות האמורות עד - כמבואר בכמה מקומות שאפילו בעליה זו, כמוזכר קודם, בשעת מתן תורה ש"פרחה נשמתם" היה אחר כך "החזירה הקב"ה להם בטל תחיה" נעשית זו עליה גדולה יותר מהעליה ההיא.
ובפרט שנמצאים בדור שהוא הרי הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה וכמדובר כמה פעמים בארוכה במשך השנים הכי אחרונות עד לשנה הכי אחרונה שאליה כבר נכנסנו שזוהי "הי' תהא שנת נפלאות בה", ו"נפלאות בכל מכל כל"

וכמוזכר גם לעיל ש"בכל מכל כל" בגימטריא "קבץ" שזה קשור גם עם העליה הכי עליונה שהיא קשורה עם "קבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ" ומתוך שמחה וטוב לבב, ודוקא בהמשך של נשמה בריאה וגוף בריא ועד"ז גם בנשמות "הקיצו ורננו שוכני עפר" וכמדובר כמה פעמים וכמוזכר כמה פעמים, כמו שכתוב בכתבי האריז"ל שכפי שהיה בשעת יציאת מצרים שאז "בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור עלו אבותינו ממצרים" ו"נחתין וסלקין" עליה לאחרי עליה כן הוא גם בזכות נשים צדקניות שבדורנו זה.

ובפרט אלה שזכו שכמה וכמה מבנות ישראל נקראות על שמן והן מראות דוגמא חיה עם נשמות חיות וגופים חיים, ללא כל הפסק כיצד הן מתחנכות ברוחה ולפי ההוראות שלה ולפי הדוגמא שלה שהיא התחנכה ע"י נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר וכמדובר כמה פעמים.

ועוד והוא העיקר, בכל ענינים אלו תיכף ומיד ממש ובפרט שעושים כל אחד מכם שליח לנתינת הצדקה ובודאי שכל אחד גם יוסיף מדילי' כהנה וכהנה שזה בודאי יזרז ויקרב עד שיהיה ה"מראה באצבעו ואומר זה ה' קוינו לו זה ה' קוינו לו ויושיענו" ו"הקב"ה עושה מחול לצדיקים" והוא רוקד ועמו רוקדים כל יהודי וכל בנ"י האנשים והנשים והטף ורוקדים באופן של "זה ה' קוינו",

ש"קוינו" הוא גם הפירוש של לשון קו שזה נמשך מ"זה ה'" זה נעשה "קוינו" וכל יהודי וכל בנ"י ממשיכים זאת שזה יומשך בקו ישר במילא זהו ללא שום מניעות ועיכובים ונעשה "כפליים לתושיה" - ה"זה" השני "זה ה' קוינו לו ויושיענו" ותיכף ומיד ממש, ו"לא עיכבן אפילו כהרף עין" ו"בנערינו ובזקנינו ובבנינו ובבנותינו" עולים תיכף ומיד "עם ענני שמיא" ו"הקיצו ורננו שוכני עפר" וכל הענינים והאנשים והנשים האמורים בתוכנו ובראשנו, ותיכף ומיד ממש.