האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

ביטול תעניות בה"ב למעליותא

לראות את מלכנו

הרב טוביה דורון 1249 צפיות 1

תעניות בה"ב, הינם תעניות שנהגו בימים שני, חמישי ושני (בה"ב), אחרי סוכות ואחרי פסח. והטעם הוא, כיוון שימי המועד הם ימי משתה ושמחה, ויש לחוש שמא מתוך השמחה באו אנשים לידי קלות ועניין בלתי רצוי, לכן נהגו להתענות לתיקון החשש. בפועל, רוב ציבור שומרי התורה והמצות, כולל חסידים ואנשי מעשה, אינם מתענים. ומדוע?

על ביטול תעניות בה"ב והמשמעות ביחס לביטול ד' הצומות והפיכתם לימים טובים, כלשון הנביא זכריה: "צום הרביעי וצום החמישי.. יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים", כתבתו של הרב טוביה דורון, מתוך שיחותיו הקדושות של הרבי שליט"א מלך המשיח.    

לעתיד לבוא, אומר הנביא זכריה, ייהפכו ד' התעניות על חורבן בית המקדש הראשון לששון ולשמחה. לפני התהפכות הצומות לימים טובים, אומר הרמב"ם בסוף הלכות תעניות, יש שלב של "ביטול", ובלשון הרבי שליט"א מלך המשיח בשיחה כאן "אוכלים ושותים על דרך הרגיל כדי לעבוד את ה'". בשיחות אלו שנאמרו בתעניות בה"ב - אייר תשמ"ח, מקשר הרבי שליט"א מלך המשיח את ביטול תעניות בה"ב לביטול ד' התעניות על חורבן בית המקדש.

הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר שתעניות בה"ב החלו עוד בזמן משה רבינו, מוזכרות בגמרא, במשנה ושולחן ערוך, (סימן תצ"ב), ושואל מדוע תעניות אלו שבני ישראל היו מתענים אלפי שנים, וברור הטובה הגדולה שצמחה מזה, ואף על פי כן, כעת רואים ש"חסידים שבחסידים" לא מתענים בתעניות בה"ב.

יתרה מזו, שואל הרבי שליט"א מלך המשיח. אף פוסק לא התייחס לביטול תענית זו, ואף פוסק לא הסביר שהדין השתנה, ולמרות זאת, רואים ש"חסידים שבחסידים" שמקיימים את כל המצוות בהידור לפנים משורת הדין, לא מתענים.

הסיבה לכך, מסביר הרבי שליט"א מלך המשיח, היות ש"הדור מזוכך", ומלמעלה ראו שבני ישראל לא יגיעו למצב שמצריך תענית כפי שהיה בדורות הקודמים, "מרוב טובה" (בחג) "שמא חטאו בניי", לכן מלמעלה גרמו לענין להישכח, וחסידים לא צמים.

באותו אופן, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח, צריך להסביר גם בנוגע ל-ד' התעניות. יש כמה שלבים בביטול ד' התעניות, ולפני שהם מתהפכים (כלשון הכתוב בזכריה) ל"ששון ולשמחה ולמועדים ולימים טובים", ישנו (בימות המשיח) שלב ה"ביטול", "אוכלים ושותים על דרך הרגיל כדי לעבוד את ה'", כך גם בתעניות בה"ב ישנו שלב ה"ביטול" לפני שגם הם נהפכים ל"יום טוב".

הרבי מקשר את ביטול תעניות בה"ב לביטול ד' התעניות (כולל תשעה באב), ואומר (דקה 12:25): "שזה גם הביאור, למה בזמנים שקדמו הרי לא השתדלו ולא הסבירו, ולא התעסקו בביאור הענין שיגיעו גם ל"תקופה השניה", שזה בדוגמת, כמדובר כמה פעמים, בנוגע לתעניות - ד' התעניות, שגם שם ישנן שתי תקופות שקשורות עם שתי הלכות ברמב"ם, שלכל לראש "הצומות האלו בטלים", במילא אוכל ושותה על דרך הרגיל; מה פירוש על דרך הרגיל – לשרת את הקב"ה ע"י אכילה ושתיה, כמוזכר כמה פעמים".

הרבי שליט"א מלך המשיח מבאר בשיחה ש"מלמעלה" החליטו, שאין יותר צורך בתעניות בה"ב (שצמו מאז מתן תורה ועד לדורות האחרונים, כפי שנפסק בגמרא ושולחן ערוך); ולכן השתלשל מזה למטה שרוב בני ישראל הפסיקו לצום כהכנה לביטול ד' התעניות שבכתוב; בשלב הראשון רק יתבטל הצום, ו"אוכלים ושותים על דרך הרגיל", ובשלבים מאוחרים יותר יתהפך ל(סעודות) ימים טובים.

הרבי שליט"א מלך המשיח, יודע שהחידוש בשיחה מאד גדול, ויש חשש שלא ייקלט, (ואכן, לא נקלט), ולכן ממשיך ומסביר הלכה ברמב"ם שבהשגחה פרטית נלמדה בשיעור של אותו יום, הלכה שאין לרמב"ם שום מקור עליה, מלבד הסברא וההגיון שלו, שהולכים לפי העיקרון בהלכות שחיטה. ולכן עוד הרבה שנים אחרי זה, "צעקו" על הלכה זו ברמב"ם, אבל בסופו של דבר זה התקבל. ואת זה הרבי שליט"א מביא כ"סמך" לחידוש העצום בשיחת ח' אייר תשמ"ח - שעד היום לא כ"כ התקבל.

ואמנם, ביום ה' שלאחר מכן, תענית בה"ב יום ה' י"א אייר תשמ"ח, היו כאלה שלא הבינו נכון את הדיבורים ביום ח' אייר, והציעו לרבי לחדש את תעניות בה"ב כפי הכתוב בשו"ע.

הרבי שליט"א מלך המשיח דוחה את הרעיון של "בעלי המרה שחורה", (כפי שהוא מכנה אותם בשיחה), ומסביר עוד כמה פרטים בביטול תעניות בה"ב בקשר וכהכנה לביטול ד' התעניות, ושוב חוזר ומדגיש במשך שמונה דקות בתחילת השיחה, שביטול תעניות בה"ב צריך לשמש בסיס לביטול ד" התעניות.

עוד מעניין לציין, שלעומת ריבוי עצום של שיחות מוגהות בשנת תשמ"ח, השיחות הללו - שלוש במספר, לא הוגהו, למרות שהרבי שליט"א מלך המשיח חזר בהדגשה על הרעיונות שבשיחה. יתרה מכך, במה שנדפס בספר ההתוועדויות, נשמט לגמרי ענין הקשר בין ביטול תעניות בה"ב לביטול ד' התעניות, ענין שלכאורה לא הובן מהשיחה הראשונה, ב-ח' אייר, ולכן הרבי חוזר עליו שוב בתחילת השיחה השניה, י"א אייר, ולמרות זאת, כל הענין נשמט מהדפוס. מדוע?! ומדוע הרבי שליט"א מלך המשיח לא הגיה את השיחות שחזר עליהן שוב ושוב, אולי בגלל ההשמטות?

בקשר לכל הנ"ל, שהיה מעין "פתיחה" לימות המשיח בתחילת ה"תקופה החדשה", בעקבות זאת באו שיחות נוספות שמבהירות יותר את העניין:

שיחת שבת י"ז תמוז נדחה, (מוגה) בה הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר ש"בטלה גזרת המלכות" (הערה 81) ולכן חוזר "עיקר הדין" - "רצו מתענין, רצו אין מתענין", (לגבי ג' צומות חוץ מתשעה באב) 

שיחת י' באב, מוצאי צום תשעב באב, (מתורגם מההקלטה, לא מוגה), בה הרבי שליט"א מלך המשיח אומר "היום [עשירי באב] כל היום, זה [=תענית] תשעה באב, שבאמת, כפי שנקבע ראש חודש בשנה זו [=צום ט' באב נדחה], קבעו שזה יהיה באופן שהיה יכול להיות מקויים לפני זה אילו זכינו [=לדחות לגמרי], יכלה כבר להיות גאולה אמיתית והשלימה ובמילא היו כל הענינים, ולא היה צריך [=לצום] בעשירי במנחם אב". (דקה 15:20 בסרטון).

שיחת שבת פ' ראה, (מוגה) "ובפרט כשעומדים ביום השלושים דחודש מנחם אב, גמר וסיום וסך הכל דחודש מנחם אב, אשר גם הענינים הבלתי רצויים שהיו בו אינם אלא על מנת שיבוא אריה' כו' ויבנה אריאל", ובהערה 101, "נוסף לכך שבשנה זו שתשעה באב חל בשבת, נדחו מפני השבת (שענינו גאולה) וע"פ הצעת רבינו הקדוש שביקש לעקור תשעה באב .. הואיל ונדחה ידחה" (מגילה ה' ב), נעקרו ונדחו לגמרי"

= = = = = = = = =

קטעי הוידאו המתורגמים מתוך שתי השיחות, רק באורך כ20 דקות, הם חלק קטן משתי השיחות באודיו. כאשר שומעים את שתי השיחות במלואן, העניין מתבהר עוד יותר. להשלמת העניין, הבאנו כאן את הקלטת השיחות במלואן.

שיחת תענית ב' קמא, ח' אייר תשמ"ח

 

שיחת תענית ה', י"א אייר תשמ"ח "וינסו אותי זה עשר פעמים!!" (דקה 45:15)

 

 = = = = = 

 

תמליל התרגום בוידאו בראש הכתבה:

תחילת שיחת ח' ניסן תענית בה"ב, "שני קמא" תשמ"ח

הרי זה יום שני הראשון שאחרי שבת שאחרי חודש ניסן, שזה קשור עם עניין בה"ב, שזה עניין שלפי הגמרא – בסברא אחת (לכל הדעות זה קשור עם הסיפור של אייר), וסברא אחת בגמרא שזה היה כבר בימי משה, שאז יוצא, שכבר היה מין הנהגה כזו של תענית, אז, עוד מזמן מתן תורה, ומכאן ולהבא. ומכל שכן וקל וחומר הרי [הלכה] זו הגיעה לזמן המשנה והגמרא עד שולחן ערוך, אריכות שלימה בפרטי הלכות, מתי הוא הזמן, וההנהגה וכו' על אחת כמה וכמה בזמנים שלפני זה [תקף ענין בה"ב], אעפי"כ רואים, שמזמן לזמן נהיה יותר ויותר [יהודים] שלא שומרים עניין התענית בזה – בה"ב, אעפ"י שב"שולחן ערוך" לא שייך שום שינויים; ולכן מחפשים טעמים מיוחדים שהתענית לא התקבלה [=שהפסיקו לצום]. אבל חייבים גם לומר, שזה [=שלא צמים] לא קשור עם העדר ח"ו של יראת ה', או אהבת ה' וקישור עם שולחן ערוך, ובפרט עוד, שרואים שאיפה שזה פחות התקבל עניין בה"ב, זה דווקא אצל חסידים, ואצל חסידים עצמם, אלו שהם "חסידים שבחסידים", שיותר מדייקים בענייני חסידות [=הפסיקו לצום], וחייבים לומר שמכיוון הרי שכל דבר זה בהשגחה פרטית, וכל דבר בהשגחה פרטית קשור עם הוראה עם עבודת ה', עד ש"החי יתן אל ליבו" - שאפשר ללמוד מזה בנוגע למעשה בפועל, עאכו"כ עניין שקשור הרי עם שלושה ימים, זה בסמיכות לזה וזאת גופא פעמיים בשנה, וזה גופא כאמור: שכמה שהקהילה יותר חסידית, כך נפחת, או שלגמרי כבר אין שם את הענין שצמים בה"ב, בנוגע לתענית שבו. חייבים הרי לומר, שהיו זמנים שזה היה הכרח [לצום]; לאחר מכן, כפי שהשולחן ערוך עצמו פוסק בכמה מקומות, שיש כמה ענינים שהם הכרח במצב מיוחד, משא"כ במצב שני אין את ההכרח, כידוע כמה הלכות בזה בכל חלקי שולחן ערוך, לכן מובן גם בנידון זה, ולכן בזה גופא צריך לחפש הסבר למה בעניין זה לא [הסבירו] [=שהפסיקו לצום]; שבטוח שדבר [=הצום] שהיה במשך ריבוי דורות, שבוודאי הביא טובות מיוחדות; ואפילו אם נאמר שעכשיו, או שבשנים האחרונות כבר לא היה הכרח באותן "טובות מיוחדות" שיוצאות מ"עת צום", שאת זה אדמו"ר הזקן מסביר ב"אגרת התשובה", ומביא את הפסוק שהצום זה "עת רצון להוי'", על אחת כמה וכמה, כשזה יורד במעשה בפועל ברצון אצל יהודי, שהוא מכונה "אדם" על שם "אדמה לעליון", וכמדובר כמה פעמים בענינים כגון זה. ועל דרך זה, חייבים גם לחפש הסבר בנוגע לעניין זה וביתר שאת וביתר עוז, מצד עניין [הצום] שהיה כאמור, ריבוי דורות, ובגמרא, ופסק דין בשולחן ערוך, וכו' וכו', וכמה פעמים בשנה! ויש לומר הביאור בזה: עניין [סיבת הצום] הוא בפשטות הדברים, "שמא חטאו בני", שבגלל מצד ה"רוב טובה", יתכן שהיה כישלון, עד שיכול להיות חטא, על כל פנים כפירוש "חטאים" שנחסר באותה שלימות, שבגלל "ריבוי טובה" בחגים היו צריכים לפעול בהנהגת האדם ונהיה בזה "חטא" – חסרון; ולכן צריך להשלים זאת, לכל לראש על ידי שמוסיפים ולא ההדגשה בזה שמוסיפים עניין של עינוי, שלצער יהודי זה היפך עניין התורה! התורה היא תורת חסד, ורוצה שיהיה לכל יהודי ולכל היהודים טוב הנראה והנגלה, עד שנראה לעיני בשר. אלא כמו שאדמו"ר הזקן מביא בהלכות נזקי גוף ונפש, שאסור לצער גוף יהודי כי זה קנינו של הקב"ה! במילא אסור שיהיה בזה שום עניין של צער! עם יוצא מן הכלל: שאם זה עניין שקשור עם תשובה, שתשובה היא הרי תענוג הכי גדול להנפש, ורואים שאין דרך אחרת להגיע לאותו תענוג הכי גדול חוץ מאשר צער לפי שעה, שאז מתיר השולחן ערוך ואדרבה, זה נהייה דין, שצריך להיות צער קטן "לרגע קטן עזבתיך", כדי שאחרי זה יהיה "עת רצון", ושלוש פעמים, ופעמיים בשנה כמוזכר לעיל; ובאופן, שנהיה אחרי זה שבחטא - לא רק שנתמלא בו החיסרון, אלא שנהיה עוד שלימות, ששלמות כזו לא היתה לפני [תעניות] בה"ב. שזה הוא הביאור בפשטות בענינים כיוצא בזה, וזה גופא מכריח לומר, שעכשיו הגיע, - ובפרט לפי הענינים שכבר עברו [שואה] בדור הקודם - כזה מן מעמד מבורר ומזוכך אצל כל יהודי, וכל היהודים, שאין אפילו את הספק שיוכל להיות שעל ידי ה"טובה" יהיה עניין של "חטאו בניי" ואדרבה, בוודאי שהטובה – נפעלה, ובפרט לפי הביאור, וההכרזה, של נשיא דורנו של הרבי מו"ח, ש"לאלתר לתשובה", ולכן "חייב להיות "לאלתר לגאולה," ובסגנון אחר – גם של נשיא דורנו, ש"עמדו הכן כולכם", שכולנו מוכנים, ואפילו צחצחו כבר את אותם הכפתורים. ולא שייך לומר שכאשר נוספת טובה מצד הזמן – חג הפסח, וריבוי טובה, ועל דרך זה מצד הענינים כמו בימי חג הסוכות, שזה יפעל ח"ו חטא כפשוטו, וגם לא אפילו חטא מלשון חסרון, ולכן, הסכימו לזה "מלמעלה," ובמילא החליטו בזה, במילא לכן ככה נפעל ונשתלשל מזה למטה, שגם למטה נהיו פחות ופחות מאלו, שמאיזה סיבה שתהיה אוחזים עדיין מ[תענית] בה"ב; (לא שרוצים ח"ו לבלבל או אפילו למעט בזכותם והנהגתם וכו'), רק שמסבירים ב"לשון צחה וברורה" את המצב - שרואים אצל חסידים, בפרט לפי ביאור האדמו"ר הזקן בנוגע לתענית, שזה "יוצא מן הכלל", והיפך עניין האדם שצריך להיות בריא בפשטות, וכפי שהרמב"ם מדגיש בכמה פעמים שאז [בגוף בריא] מוסיפים בלימוד התורה במנוחת הנפש ללא צער, על דרך זה בהידור בקיום המצוות, בגלל שהוא לא רעב ולא צמא, כמבואר בהלכות דעות לרמב"ם, כמוזכר כמה פעמים. זה אבל כאמור, איננו מספיק, זה רק הסבר למה לא צריך להגיע לזה, ולכן לא עושים זאת [לא צמים], מכיוון שזה קשור עם צער, שמצער קנינו של הקב"ה – גוף יהודי, ש"גופא דילהון קדישא", ובלשון השו"ע – זה קנינו של הקב"ה! אבל צריך להיות גם; מכיוון שכבר עברו עוד שנה ועוד שתי שנים וכו', שכבר סיימו את אותו עניין, שלא חסר מה שצריך להוסיף; שלא נחסר מה שצריך להשלים [ע"י הצום], אז בוודאי שכבר הגיע הזמן, ששצריך גם לראות שיורדת בפועל, גם אותה "טובה יתרה" שנוספה ע"י תענית בה"ב, שכעת אין צורך להגיע לתענית, ואדרבה, התענית היא מאד מבלבלת בזה [בעבודת ה'], ומגיעים לזה ע"י הוספה בשמחה בעבודת השם בכלל, הן עם הנפש והן עם הגוף, והגוף עושה את זה גם מתוך שמחה, אינו רעב ואינו צמא, כמוזכר לעיל ואדרבה, הוא עומד בשביעות רצון מצד מעמדו ומצבו בגשמיות בריאות הגוף, במילא הוא יכול לפעול עוד יותר בענינים לשרת את קונו - לשמש את קונו באופן של הוספה שלא בערך, כמו שזה ב"תמידים כסדרם" על דרך כמו שמתנהגים בהנהגה רגילה, וכאשר בא יום שהוא בלתי רגיל – בה"ב, לאחרי ימי חג הפסח, ועל דרך זה בה"ב לאחרי ימי חג הסוכות, שאלו זמנים – ימים בלתי רגילים, באים גם להוספה בכל הענינים באופן של "מוספים", נוסף על "תמידים כסדרם" גם "מוספים כהלכתם" שזה גם מלשון "אל תקרי הליכות אלא הלכות", שפועלים גם בעניני העולם שיהי' "הליכות עולם", יהודי נהיה בעל הבית על זה, וזה נהי' "לו" כמדובר כמה פעמים, שזו גם הביאור, למה בזמנים שקדמו הרי לא השתדלו ולא הסבירו, ולא התעסקו בביאור הענין שיגיעו גם ל"תקופה השניה", שזה בדוגמת, כמדובר כמה פעמים, בנוגע לתעניות - ד' התעניות, שגם שם ישנן שתי תקופות שקשורות עם שתי הלכות ברמב"ם, שלכל לראש "הצומות האלו בטלים", במילא אוכל ושותה על דרך הרגיל; מה פירוש על דרך הרגיל – לשרת את הקב"ה ע"י אכילה ושתיה, כמוזכר כמה פעמים. אחרי זה בא ההמשך לזה, אבל ב"שורה" – הלכה בפני עצמה, ש"לא עוד אלא", שימים אלו יהפכו לימים טובים, שזה בפשטות בלשון הלכה צחה וברורה, שנהיה "יום טוב" כפשוטו, שפשטות עניין של יום טוב הוא, שזה קשור עם אכילה ושתיה בגשמיות

תחילת שיחת יום ה' י"א אייר תשמ"ח, תענית בה"ב

(בתחילת השיחה אומר הרבי מה"מ שטעו בפירוש שיחתו מיום שני ומשמע שחשבו, שהרבי בא ללמד זכות על אלה שלא צמים, וכפי הנראה, שהציעו לחדש הצום עפ"י הדין בשולחן ערוך להתענות בה"ב, ובפרט שידוע שהרבי עצמו צם בתעניות בה"ב). כאמור ביום שני האחרון, ובהמשך לזה בהנוגע ל"דברי כיבושין", בכל יום צום על דרך זה גם בהנוגע לבה"ב, בהקדם, מה שהארכתי ביום שני האחרון, ויש כאלו בעלי "מרה שחורה" שפירשו [לא נכון] את כוונתי בזה, לכן אני מיד צריך להקדים, שזה - חס ושלום! מה שדובר איך יכול להיות מעמד ומצב, שזה המעמד ומצב שרואים אצל רוב ישראל כפי שנהיה עכשיו, במילא, "התורה על הרוב תדבר", ולכן נהיה, שעאפ"י שבזמן הש"ס ולאחרי זה, בזמן הגאונים, עד שאדמו"ר הזקן מביא על זה עד למה שמביא זאת בשולחן ערוך, על תענית בה"ב, עד שמביא מנהג שהיו נוהגים להכריז בשבת שלפני התענית הראשונה - "שני קמא", על התענית, וכיו"ב; אחרי זה, רואים ברוב ישראל, אפילו במקום שיש יחידים או אפילו רבים שכן צמים [בה"ב], אז לא מכריזים בשבת ובפרהסיא, בשבת שלפני זה בהנוגע לתענית. זה עצמו מביא, שעניין ההכרזה יש בו בפשטות, שמזכירים שלא ישכחו, במילא, כשלא מכריזים, במילא יש כאלה ששוכחים ע"י זה, ולא צמים, נוסף לזה והוא העיקר, שרואים בפשטות, שמתבוננים מסביב, רואים שמספר המתענים בדורנו זה, במדינה זו - בה"ב, זה "שלא בערך" פחות בכמות ממה שהיו [מתענים] דור לפני זה, או דורות לפני זה, וכו'. אז בוודאי, שצריך להיות גם לימוד בזה בנוגע לעבודת הוי' למעליותא, ולא חס ושלום לומר שבגלל שנהייתה חלישות בקיום התענית בקשר ל"שמא חטאו בניי", וכיוצא בזה, והפירוש למעליותא בזה, ש"ישים על לבו", שזה גופא מוכיח, שראו מלמעלה וסיבבו סיבות שכך יהיה גם למטה, שאין צורך בתענית; אבל זה לא מספיק, תענית יש בה שתי הבטחות: שכל התעניות, אפילו אותן שמפורשות בכתוב - ד' התעניות, על אחת כמה וכמה, תעניות בה"ב ותעניות משום תשובה וכיו"ב, שיבואו שני השלבים, שני הזמנים: שלכל לראש, התעניות ייבטלו, על פי מנהג ישראל תורה היא, ולא ח"ו מצד העדר הזהירות, אחרי זה בא גם השלב השני, שייהפך למועדים וימים טובים. שאעפ"י, שלא רואים עדיין בגלוי את עניין ה"יהפך", אבל בגלל שכך זה עפ"י הרמב"ם ושולחן ערוך, מובן שכך בוודאי יהיה; ובמיוחד שאפשר להוסיף בזה, שאלו שלא צמים בה"ב, שלא יתיחסו לאותם ימים כימים רגילים, היות ותענית זה "עת רצון", ואעפ"י, שאין צורך בתענית, אבל [הזמן] נשאר "עת רצון", וזה בא בגלוי ובהדגשה, כאשר נראה שבאותם ימי בה"ב יוסיפו בענינים שהם עפ"י שולחן ערוך "טוב", "פקודי הוי' ישרים משמחי לב", שזה כולל כל המצוות, לא רק עניין התורה, כפי הפירוש הפשוט ב"פיקודי" הוי', זה כל מצווה וכל המצוות, שבכללות זה "תורה, עבודה וגמילות חסדים"; וכמדובר שכל אלה שלא מתענים יעשו מזה גם "ימים טובים", על ידי שיעשו הוספה מיוחדה, בנוסף לשיעוריהם הרגילים, ונתינות הצדקה הרגילות, ועבודת התפילה שלהם על דרך הרגיל, שיהיו במיוחד אותם שלושה ימים [בה"ב] בתחילת הקיץ, ועד דרך זה שלושת הימים בתחילת החורף, שיוסיפו בהם בתורה עבודה וגמילות חסדים, וכל הזריז הרי זה משובח, אפילו אלו שמאיזה סיבה שתהיה לא קיבלו זאת לעשות בפועל, בקשר לדברים משיחת יום שני האחרון, מלמד אותנו היום של "פסח שני" הבא עלינו לטובה בסמיכות, "אז ניטא קיין פארפאלן", [אין אבוד] וכל המקדים הרי זה משובח, וישלימו זאת, ובפרט שיכולים להשלים זאת באחד מימי בה"ב, באחד מהם, עם כל הפירושים של בה"ב של יום שני קמא שלפני זה.

תגובות

  1. "דבר מלכות" פ’ ויחי, ה’תשנ"ב
    45] ויש לומר, שבעשרה בטבת עצמו מודגש עוד יותר ענין זה בליל עשרה בטבת - שכבר התחיל יום העשירי בטבת שמתחיל בערב ("ויהי ערב ויהי בוקר"), ואעפ"כ לא התחיל הצום דעשירי בטבת עד עלות השחר* - שבזמן זה מודגשת ביותר הנתינת-כח ("עת רצון") לנצל את הזמן לעבודת התשובה שמביאה את הגאולה, שעי"ז יתבטל הצום דעשירי בטבת עוד לפני התחלתו.
    __________
    *) רמב"ם וטושו"ע שבהערה 28. (הל' תעניות פ"ה ד, טור ושו"ע ריש סימן תקסד) ולהעיר מהשקו"ט בהישן שינת קבע אם מותר לו לאכול ולשתות לפני עלות השחר (ראה נו"כ הטושו"ע שם)

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...